עדכן אסטרטגי

מבוא

כאשר אירחה העיר סוצ'י את פסגת רוסיה-אפריקה בשנת 2019 ניבאו התקשורת העולמית וצוותי החשיבה המערביים את חזרתה ההיסטורית של מוסקבה ליבשת: רשת CNN העניקה לכתבה שלה על האירוע את הכותרת 'פוטין ערך זה עתה הקפת ניצחון היסטורית במזרח התיכון. כעת הוא חוזר לאפריקה'; פוקס ניוז – 'רוסיה בונה אימפריה חדשה באפריקה: ארצות הברית צריכה להיות מודאגת מאוד'; קרן קרנגי לשלום בינלאומי – 'מאחרת למסיבה: חזרתה של רוסיה לאפריקה' (Ilyushina & McKenzie, 2019; Stronski, 2019; Tilsley, 2019). ארצות הברית וסין, לצד מספר מדינות אירופיות וערביות, נהנות מיתרונות יחסיים באפריקה – החל מקשרי תרבות הדוקים ועד משאבים כלכליים משמעותיים – אולם לרוסיה סיבות משלה להאמין כי יש לה פוטנציאל לבסס נוכחות בת-קיימא באזור.

בעוד משקיפים חיצונים מדגישים את התפשטותה של רוסיה בתחום הביטחוני באמצעות הסחר הצומח בנשק וההסכמים בנושא עם שותפות באפריקה, האנרגיה מתגלה כמרכיב חיוני במדיניות החוץ שלה. ביולי 2020, בעקבות שיחות עם מצרים, דרום אפריקה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, חזר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב וציין את חשיבות שיתוף הפעולה בין רוסיה לעמיתיה באפריקה ואת תפקידה של מוסקבה בהענקת ביטחון אנרגטי על רקע הביקוש ההולך וגובר ביבשת (Lavrov discussed energy security, 2020). לברוב הדגיש את תפקידן של אנרגיית הפחם והאנרגיה הגרעינית במסגרת שיתוף פעולה זה. האחרונה זוכה לעניין מיוחד: מוסקבה פתחה מספר מרכזי מחקר גרעיני בחלקים שונים של היבשת, תורמת מימון להפעלתם, מכשירה מומחים בתחום ומיישמת באופן כללי מתווה של בנייה-בעלות-תפעול.(1) מתקנים לכריית פחם ושאיבת נפט וייצורם, לצד תחנות הכוח ההידרואלקטריות שנבנו בעידן הסובייטי, מהווים כרגע את תרומתה המשמעותית ביותר של רוסיה לביטחון האנרגטי של אפריקה, אולם קיים פוטנציאל להגברת שיתוף הפעולה ולגיוונו.

בחינת מדיניות האנרגיה של רוסיה באפריקה, שב-2018 יצרה את אזור הסחר החופשי הגדול ביותר בעולם ומצויה בעיצומו של תהליך של אינטגרציה אזורית חייבת להתחיל בצפונה של היבשת, שם נראה כי מוסקבה השיבה חלק מהשפעתה חרף הצמצום הגלוי של שיתוף הפעולה לאחר התמוטטה של ברית המועצות. בחינה זו כוללת את אזור המשנה מצרים-סודאן ואת המגרב, המשתייכים בו-זמנית לאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה (MENA), ועל כן רלוונטי לנתח את השפעתה של הנוכחות האנרגטית הרוסית באזור על ישראל. מאמר זה עוסק בשאלה מרכזית אחת: מהי צורת שיתוף הפעולה של רוסיה עם מדינות צפון אפריקה בתחום האנרגיה מאז פסגת רוסיה-אפריקה ב-2019? בחלק המסכם אעסוק בשאלה משנית בדבר השלכותיהם של הקשרים האנרגטיים המתפתחים של רוסיה ביבשת על האינטרסים של ישראל בה.

בעוד משקיפים חיצונים מדגישים את התפשטותה של רוסיה בתחום הביטחוני באמצעות הסחר הצומח בנשק וההסכמים בנושא עם שותפות באפריקה, האנרגיה מתגלה כמרכיב חיוני במדיניות החוץ שלה.

הטיעון העיקרי העולה מניתוח זה הוא כי חרף התפיסה הרווחת כי הקרמלין לשואף הרחיב את השפעתו הגיאופוליטית באמצעות מדיניות האנרגיה שלו, הפרויקטים הרוסיים בצפון אפריקה משקפים במידה רבה את כוונתה של רוסיה לשמור על מעמדה כשחקנית כלכלית ופוליטית מבוססת באזור ולבצע פרויקטים בתחום האנרגיה לצורך הפקת רווח מסחרי. מוסקבה פועלת להעמיק ולגוון את שיתוף הפעולה עם המדינות באזור באמצעות תעשיית הנפט והגז שלה לצד פרויקטים של גרעין המבוססים על רשת השותפויות הקיימת, שבה מצרים וסודאן הן שותפות מרכזיות מבחינת רוסיה. אף על פי שמדיניות זו אינה משפיעה במישרין על ישראל, עשויה להיות השפעה הדדית בין מעורבותה של רוסיה בצפון אפריקה לאינטרסים ישראליים, במידה שמעורבות זו תתרום מצד אחד לצמיחה וליציבות האזורית באמצעות פרויקטים של פיתוח כלכלי, ומצד שני תתנגש עם שאיפותיה של ישראל במזרח הים התיכון.

המאמר מפתח טיעונים אלה קודם כול באמצעות דיון במסגרת התאורטית של מדיניות האנרגיה הרוסית בצפון אפריקה; שנית, סקירת המצב בתחום האנרגיה ברוסיה והערכת סדרי העדיפויות של מדיניות האנרגיה הלאומית ושיתוף הפעולה בתחום זה; שלישית, הגדרת המגמות במדיניות האנרגיה הנוכחית של רוסיה באזור הנדון; ולבסוף קביעת ההשלכות הפוטנציאליות של הפעילות הרוסית באזור בתחום האנרגיה על האינטרסים של ישראל.

מסגרת תאורטית

נראה כי הגישה התאורטית הדומיננטית המשמשת לניתוח העכשווי של מדיניות האנרגיה הרוסית היא המסגרת הגיאו-כלכלית הרחבה. במרכזה ניצב הרעיון שהכלכלה משמשת מכשיר "לקידום ולהגנה על האינטרסים הלאומיים שלה ולהשגת תוצאות מועילות במישור הגיאופוליטי" (Blackwille & Harris, 2016, p. 20). גישה כזו מוּחלת על המחקר בכיוונים שונים של מדיניות החוץ הרוסית: מן הפעילות בסוריה ועד נוכחותה של רוסיה ב-World Ocean Council (Abdi, 2021; Druzhinin & Lachininski, 2021). עם זאת, נקודת המבט של הגיאו-כלכלה זוכה לאחרונה לפופולריות מיוחדת בהתחשב בפוליטיזציה הרבה של הדיון סביב ההתפתחויות שחלו ב-2021 בפרויקט צינור הגז נורד סטרים 2: לדוגמה, חוקרים ממכון החשיבה Atlantic Council, מכתב העת Foreign Policy או מבלומברג רואים בפרויקט זה בראש ובראשונה כלי גיאופוליטי רוסי (Chausovsky, 2021; Clark & Millan, 2021; Makogon, 2021). 

ההבנה שמדיניותן הכלכלית של המדינות התובעות לעצמן מעמד של מעצמות מובילות מכוונת בראש ובראשונה להתפשטות גיאופוליטית ולדומיננטיות חוץ-אזורית ממשיכה באקדמיה את המנטליות של המלחמה הקרה. אף כי גישה ריאליסטית מעניקה לאנשי האקדמיה מתודולוגיית עבודה, יהיה זה גם הוגן לנתח את מדיניותן הכלכלית של מדינות כדרך שלהן להפיק רווחים כלכליים ולהשיג מטרות פוליטיות. על בסיס תאוריה ליברלית קלאסית זו, רעיון זה ניצב על סדר היום האקדמי מאז יצירתה של תאוריית היחסים הבינלאומיים הליברלית, והיא רלוונטית עד עצם היום הזה שכן היא מאפיינת את הארגונים הכלכליים הבינלאומיים החשובים. יתרה מזאת, הרעיון משתקף במגוון גישות תאורטיות: לדוגמה, תאוריית התלות ההדדית טוענת באופן עקרוני כי שיתוף פעולה כלכלי מגדיל את הרווח שגוזרות מדינות מפעילות כלכלית תוך חיזוק הקשרים הפוליטיים שלהן והיציבות הבינלאומית (Marlin-Benett & Johnson, 2021). 

תפיסה כזאת נראית רלוונטית לא פחות במקרה של מדיניות האנרגיה הרוסית בצפון אפריקה. כפי שמציינים ורי ווייס מקרן קרנגי, "האתגר של קובעי המדיניות במערב הוא להימנע מהתבוננות באקטיביזם הרוסי במזרח הים התיכון ובצפון אפריקה דרך עדשה של משחק סכום אפס בלבד. אי-הסדר הפוליטי באזור, המורכבויות שלו ובייחוד אופיים הבלתי צפוי של המנהיגים המקומיים מהווים כולם חסמים מובנים בפני השפעה רוסית ועבור כל השחקנים החיצוניים" (Wehrey & Weiss, 2021, p. 1). הכותבים מפתחים גם רעיון שלפיו "החדירה הכלכלית הרוסית מונעת בעיקר על ידי יעדים קצרי טווח וחיפוש תגמולים פיננסיים מוגזמים" (Wehrey & Weiss, 2021, p. 4). לפיכך אפשר לטעון כי מוסקבה אינה נוטה לבצע פרויקטים אנרגטיים מבלי שיהיה לה אינטרס כלכלי בהם ואינה יכולה להרשות לעצמה לעשות זאת. זאת ועוד, כאשר נראה כי יכולותיה של תעשיית הנפט והגז של רוסיה אינן מספיקות לצורך פרויקט מסוים, החבָרות במדינה אינן מתעלמות מן היתרונות הטמונים בשיתוף פעולה עם חברות זרות. כפי שגם הניתוח מראה, במקרים רבים מוזמנות חברות אנרגיה מערביות וביניהן גם ענקיות הנפט להשתתף בפרויקטים פנימיים ברוסיה. לכן מאמר זה מנסה לערער על ההבנה המקובלת של מדיניות האנרגיה הרוסית בראש ובראשונה ככלי לתחרות גיאופוליטית, וטוען כי מוסקבה עצמה אינה רואה את מדיניות האנרגיה כתחום של תחרות גיאופוליטית בלבד. 

המיפוי האנרגטי של רוסיה

מדיניות האנרגיה הרוסית ממלאת תפקידים רבים ולא רק הבטחת הכנסה ישירה, וזאת מתוקף היותה חלק מן האסטרטגיה הבינלאומית הנרחבת יותר של רוסיה. היא גורם מרכזי המאפשר למוסקבה לאזן את הדיאלוג בינה לבין סין, לשדרג את יחסיה עם השחקניות האירופיות ולמשל למצוא מכנה משותף עם מדינות ערביות מסוימות (Trenin, 2019). כפי שיודגם להלן, רוסיה מצליחה לקדם את הפרויקטים האנרגטיים שלה באופן גלובלי, וזו אחת הדרכים המשמשות את הקרמלין להבטיח את התחרותיות שלו מול יריביו העיקריים. 

התעשייה המובילה ברוסיה היא תעשיית הנפט והגז, המהווה כמעט מחצית מן היצוא הלאומי במונחים כספיים וממלאת תפקיד מרכזי בהרחבת הפעילות העסקית הלאומית (Energoseti Rossii, 2020). עתודות הנפט המוכחות של הפדרציה הרוסית מהוות 6.4 אחוזים מן העתודות העולמיות ועתודות הגז – 24.23 אחוזים. לדברי השר למשאבים טבעיים אלכסנדר קוזלוב, יש למדינה די נפט שאפשר לשאוב בקצב הנוכחי במשך 59 שנים וגז טבעי לעוד 103 שנים (Energoseti Rossii, 2020; Head of the Ministry of Natural Resources, 2021). זאת ועוד, יש שדות שטרם נחקרו: לדוגמה, לפי האומדנים כולל מערך הפצלים בז'נוב (Bazhenov) "משאבים בהיקף של 74.6 מיליארד חביות מפצלי נפט הניתנים לשאיבה מבחינה טכנית", ועשוי להעניק לרוסיה את המשאבים הגדולים ביותר בעולם של פצלי נפט (Fitch Solutions, 2021, p. 7). ראוי לציין כי פרויקטים מסוימים של פצלים בשטחה של רוסיה מבוצעים תוך שיתוף פעולה עם חברות זרות: לדוגמה, פרויקט סחלין 1 (Sakhalin-1) מבוצע על ידי קונסורציום בינלאומי שחברת אקסון נפטיגאז (Exxon Neftegas), שהיא חברת בת של אקסון מוביל, מחזיקה בשלושים אחוזים ממנו (Exxon Neftegas Limited, 2021). פרויקט זה ממחיש כי מוסקבה אינה רואה באנרגיה אך ורק זירת תחרות עם החברות המערביות, ובמקרים שבהם הדבר מועיל לה מבחינה כלכלית היא מקדמת בברכה שיתוף פעולה עם שחקניות זרות.

התעשייה המובילה ברוסיה היא תעשיית הנפט והגז, המהווה כמעט מחצית מן היצוא הלאומי במונחים כספיים וממלאת תפקיד מרכזי בהרחבת הפעילות העסקית הלאומית.

תשעים וחמישה אחוזים מהתעשייה נשלטים בידי 11 שחקניות עיקריות, המהוות יחדיו את מרבית תעשיית הנפט והגז הרוסית ברחבי העולם. אף על פי שבשלב זה מופנית תשומת הלב הבינלאומית לצינור הגז נורד סטרים 2, חברות רוסיות גם מעורבות מאוד באמריקה הלטינית ובדרום-מזרח אסיה. יתרה מזאת, מומחים רואים את המזרח התיכון כאזור המבטיח ביותר להרחבת עסקי הנפט והגז של רוסיה, בהתחשב בגודלם של הפרויקטים הקודמים במדינות דוגמת עיראק (Pravosudov, 2021; Russian oil and gas projects, 2018). גם לחברות האנרגיה הרוסיות יש פוטנציאל להתרחבות עתידית אל מחוץ לגבולות המדינה: ברשימת ארבע החברות המובילות בדירוג חברות האנרגיה בעולם לשנת 2020 שפורסם לאחרונה על ידי S&P Global Platts נכללות החברות הרוסיות לוקאויל, רוזנפט וגזפרום במקומות השני, השלישי והרביעי בהתאמה (S&P Global Platts, n.d.). ההזדמנויות של שחקנים מסוג זה עודן מוגבלות בשל משטר הסנקציות שהוטל אחרי 2014, ואילו אופן הארגון של עסקי האנרגיה ברוסיה מגביל "גישה של השקעות זרות לעתודות היבשתיות העצומות" (Fitch Solutions, 2021, p. 7). 

באשר לפחם ולדלקים מאובנים אחרים, תעשיית הפחם היא מקור האנרגיה הוותיק ביותר ברוסיה. המדינה היא מעצמת כריית הפחם השישית בגודלה בעולם ואחת היצואניות הבולטות ביותר באסיה ובאירופה. יתרה מזאת, ב-2021 השקיעה ממשלת רוסיה יותר מ-10 מיליארד דולר בשדרוג מסילות ברזל על מנת לאפשר את הגדלת היצוא לאסיה (Energoseti Rossii, 2020; Fedorinova & Quinn, 2021). דלקים מאובנים אחרים הראויים לציון הם כבול ופצלי שמן. אנרגיה תרמית מהווה שליש מכלל האנרגיה המיוצרת ברוסיה.

המדינה מפעילה רשת מפותחת היטב של אנרגיית מים, האחראית לחמישית מייצור החשמל. תשתית זו משמשת גם מרכיב באספקת המים, בהשקיה, בהגנה על אובייקטים קרובים מפני שיטפונות ולצורכי ספנות (Energoseti Rossii, 2020). על פי משרד האנרגיה הרוסי נראה כי המודרניזציה והפיתוח הכללי של תשתית זו ניצבים במקום גבוה בסדרי העדיפויות של מדיניות האנרגיה המקומית (Yuri Manevich: Export of Russian electricity, 2019). נוסף על כך נהנית המדינה מן היכולות והניסיון המאפשרים לה לייצא את הפרויקטים של אנרגיית מים: אלה כוללים בין היתר את סכר Lai Châu בווייטנאם (הפועל מאז 2016) שתוכנן על ידי מכון Hydroproject, חברה רוסית לתכנון בתחום טכנולוגיית מים (Structural design, n.d.); ב-2014 חתמה החברה הרוסית RusHydro, המתמחה באנרגיה הידרואלקטרית, על חוזים עם שני תאגידים סיניים להקמת פרויקטים של אנרגיית מים בשווי של 370 מיליארד רובל (מעט יותר מ-5 מיליארד דולר) ברוסיה ומחוצה לה (Fadeeva, 2014).

המקור השלישי לאנרגיית חשמל במדינה הוא אנרגיה גרעינית. לרוסיה מגוון שלם של כלים טכנולוגיים ומומחיות בתחום אנרגיית הגרעין, המאפשרים לה לעסוק ביצוא ובהפצת מתקני ייצור חשמל מאנרגיה גרעינית למדינות אחרות: לדוגמה, במאי 2021 "אושרה או תוכננה בנייתם של יותר מ-20 כורים גרעיניים לייצור חשמל למטרות יצוא. השווי הכולל של ההזמנות הזרות הגיע ל-133 מיליארד דולר בסוף 2017" (World Nuclear Association, 2021). התאגיד הלאומי לאנרגיה אטומית רוסאטום (Rosatom) חש בטוח דיו בשוק אנרגיית הגרעין ומציע את המחזור השלם של ייצור אנרגיה, כפי שהוסכם לאחרונה עם הונגריה (Zalan, 2021). זאת ועוד, רוסיה היא שחקנית מתקדמת הצועדת בנתיב של פיתוח יכולותיה בבניית כורים בקנה מידה קטן יותר – תחליף מבטיח לצורה זולה ובטיחותית יותר של אנרגיה גרעינית (Parshley, 2020). לפיכך נהנית המדינה ממעמד של מעצמה מובילה בבניית מתקני גרעין לייצור חשמל במדינות אחרות: רוסאטום מבצעת שני פרויקטים של בניית כורים גרעיניים ברוסיה ו-35 פרויקטים מחוץ למדינה, בשלבי יישום שונים (IAEA, 2021).

נראה כי התחום המבטיח ביותר ברוסיה, אם כי אינו מפותח דיו, הוא מקורות של אנרגיה מתחדשת. בשנת 2019 היוו מקורות אלה פחות מ-0.2 אחוזים מכלל האנרגיה המיוצרת ברוסיה (Energoseti Rossii, 2020). לפי המדיניות הלאומית 'חמישה ג'יגה-ואט' רוסיה שואפת להפיק 5.5 ג'יגה-ואט של אנרגיה מתחדשת עד שנת 2024, ולהכפיל את הייצור עד 2050. עלותה הצפויה של אסטרטגיית חמישה ג'יגה-ואט עומדת על 752 מיליארד רובל (10 מיליארד דולר בקירוב) (Vavina, 2019). כבר ב-2019 נרשם גידול של 69.4 אחוזים בייצור האנרגיה הסולארית ו-47.3 אחוזים באנרגיית הרוח בהשוואה לשנה הקודמת, אם כי המספרים המוחלטים נשארו נמוכים יחסית, שכן האנרגיה המתחדשת מהווה 3.6 אחוזים מתמהיל האנרגיה של המדינה (Energoseti Rossii, 2020; Lo, 2018 ).

תעשיות הנפט והגז הן מרכיבים חיוניים של מדיניות החוץ הרוסית מזה שנים. חוקרים אחדים רואים בחוזים הרבים שנחתמו עם סוריה ב-2005 מאמץ מצידה של מוסקבה לשמר את השפעתה על שותפתה המסורתית באזור; באופן דומה, מכירות הנשק לאלג'יריה ב-2006 "כללו פרויקטים של שיתוף פעולה בין לוקאויל, גזפרום וסונאטרץ' (Sonatrach)" כמייצגות את דיפלומטיית האנרגיה הרוסית (Facon, 2017, p. 12). ראוי לציין כי רעיון זה קיים עדיין במסגרת הדיון במדינות המערב בנוגע לרוסיה. לדוגמה, ב-2017 פרסם מכון European Policy Center תקציר מדיניות עבור האיחוד האירופי תחת הכותרת: דיפלומטיית מדיניות הגרעין של רוסיה במזרח התיכון: מדוע צריך האיחוד האירופי לעמוד על המשמר (Marco, 2017).

דומה כי הגורמים המניעים את הפרויקטים הרוסיים בתחומי המדינה ומחוצה לה הם שינויי האקלים והצורך בהפסקת השימוש בפחמן (דה-קרבוניזציה). נראה כי השחקניות הלאומיות הגדולות בתחום האנרגיה מודעות לכך: חברות רוסיות הפועלות במגזרים שבהם קשה להפחית פליטות פחמן – האנרגיה, התחבורה והאלומיניום – כגון טאטנפט (Tatneft) או En+ Group היו הראשונות במדינה שהכריזו על שאיפות אקלימיות המבוססות על ניטרליות פחמנית. 

אף על פי כן, האינטרסים של התעשייה כוללים מצד אחד את היצוא של מוצריה ומצד שני השקעה בגילוי שדות ויצירת פרויקטים מסוג זה מחוץ לרוסיה. לעת עתה תעשיית הפחם עודנה ממלאת תפקיד מהותי ביצוא האנרגיה הרוסי. הפרויקטים של הכורים הגרעיניים לייצור חשמל נראים כנכס חשוב נוסף במסגרת חבילת ההצעות של הקרמלין למדינות אחרות (ומקור לתחרות הולכת וגוברת עם חברות אמריקאיות, צרפתיות, יפניות, קוריאניות וסיניות), לצד תחום אנרגיית המים, אם כי בהיקף מצומצם יותר. לסיכום, המדינה עדיין אינה שחקנית ראשית בתחום האנרגיה הירוקה, ולכן ספק אם ביכולתה של מוסקבה להציע את הטכנולוגיות שלה בהיקף רחב עבור פרויקטים מחוצה לה.

פרויקטים רוסיים בתחום האנרגיה בצפון אפריקה

אפשר לנתח את המצב בצפון אפריקה משתי נקודות מבט, וכן את מקומו במדיניות החוץ הרוסית ובייחוד במדיניות האנרגיה של רוסיה. מצד אחד, אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה הוא המקום שבו שואף הקרמלין בראש ובראשונה ליצור לעצמו תדמית של מי שמספק ביטחון, בפרט לאחר הצלחת הקמפיין שלו בסוריה (Mamedov, 2019a). נראה כי המנוף הבולט ביותר של רוסיה בהקשר זה הוא הדיאלוג המקיף שלה עם שחקנים שונים מאוד, שמירה על בריתות מסורתיות ופיתוח שיתוף פעולה פרגמטי עם השותפים הנוטים בדרך כלל לעבר שחקנים חוץ-אזוריים אחרים. מצד שני, הפרויקטים הנוכחיים של מוסקבה בצפון אפריקה הם חלק מחזרתה של רוסיה לאפריקה. במדינות אפריקניות רבות זוכרים את הסיוע הסובייטי במאבקיהן לשחרור מעול הקולוניאליזם ואת המאמצים לבניית מדינה שבאו בעקבותיהם, וכן את חילופי הידע והמומחים ואת הקשרים האידיאולוגיים. 

נראה כי תדמיתה הבינלאומית הנוכחית של מוסקבה היא נכס נוסף של הקרמלין: במאלי ובאתיופיה, לדוגמה, נצפו מפגינים הנושאים את תמונתו של ולדימיר פוטין ברחובות, ואין ספק כי רבים מעריצים את יכולתו של המנהיג הרוסי לנהל מדיניות חוץ עצמאית מזו של המערב (Kato, 2021; Letterman, 2018 ). ולבסוף, פרגמטיזם ויחס משביע רצון בין מחירם ואיכותם של הטכנולוגיות והשירותים המסופקים, בשילוב עם חוסר העדפה לדמוקרטיה המופגנת לעיתים קרובות מצידן של השותפות המערביות במסגרת התנהלותן העסקית הופכים את מוסקבה לשותפה אטרקטיבית בתחומים שונים. בשני הממדים מדיניות האנרגיה של רוסיה היא רכיב באסטרטגיה האזורית הרחבה יותר שלה, הכוללת רכיבים נוספים – ביטחוניים, דיפלומטיים, פיננסיים והומניטריים.

אזור המשנה מצרים-סודאן

מצרים היא אחת השותפות המרכזיות של רוסיה באזור, מכיוון שהמדינה הכוללת בתחומה את האזור הכלכלי של תעלת סואץ היא שער הכניסה של מוסקבה לאזור הסחר החופשי האפריקני. לדוגמה, באוקטובר 2020 נכללו באזור זה שלוש חברות רוסיות – החשובה ביניהן היא תאגיד הנפט גזפרום נפט – והדבר אפשר להן ליהנות מהטבות מס (TASS, 2021). אפשר לומר בהגינות כי הנפט והגז הם עדיין אחד הכיוונים החשובים ביותר של שיתוף הפעולה האנרגטי בין מצרים ורוסיה. ב-2019 עלה נפח שאיבת הגז בשדה זוהר (Zohr) ל-23 מיליארד מטרים מעוקבים – כפול כמעט מן המספרים של השנה הקודמת (Project Zohr, 2021). 

חברת הנפט הרוסית רוזנפט היא מובילה נוספת שבבעלותה 30 אחוזים מהפרויקט הממשיך להתרחב בבלוק שורוק (Shorouk block) (Rosneft, 2021). במובן זה ייתכן כי יש סתירה בכך שהגברת שאיבת הגז בזוהר תאפשר לקהיר להיכנס לשוק האירופי בקרוב. כיום מצרים היא יצרנית גז טבעי נוזלי הרביעית בגודלה באפריקה אחרי ניגריה, אלג'יריה ואנגולה. נראה כי מגמה זו מתנגשת עם האינטרסים של חברות האנרגיה הרוסיות הגדולות גזפרום ונובאטק. 

ואולם מצד אחד, השקעות מסוג זה בפרויקט זר מתחרה עשויות להוות אמצעי ביטחון מפני סנקציות שהטילו ארצות הברית ומדינות אירופה מאז 2014 ומהגבלות חדשות פוטנציאליות. מצד שני קיימת ציפייה כי השקעה בפרויקטים כאלה ובבניית מערכות להפצת גז ותחנות כוח תוך מעורבותם של מומחים, קבלנים וטכנולוגיות מרוסיה תניב דיווידנדים רבים יותר בטווח הארוך. זו גם הוכחה לכך שכל חברת אנרגיה רוסית השוקלת מעורבות בפרויקט זר מביאה בחשבון את האינטרסים העסקיים שלה.  

בעקבות פסגת רוסיה-אפריקה ב-2019 חתמה חברת זרובז'נפט (Zarubezhneft) על הסכם על מצרים, ועד אוקטובר 2020 הוא הפך זה לאחד מאלה שנכללו באחד-עשר ההסכמים שנחתמו עם שותפים שונים בסוצ'י. לפי תנאי ההסכם, החברה הרוסית תהיה מעורבת בקידוח ובבנייה בשדות המצריים Sereu ו-EGZ (TASS, 2019). נוסף על כך, בדצמבר 2020 גילתה לוקאויל, חברה רוסית נוספת, שדה חדש בזיכיון של Meleiha במצרים בשיתוף עם החברה האיטלקית ENI (TASS, 2020). לפי אומדן הפוטנציאל שערכה ENI, השדה החדש עשוי להגדיל את הייצור היומי באזור ב-10 אלפים חביות נוספות (TASS, 2020). 

דוגמאות אלה ממחישות כי מוסקבה מסתמכת בביטחון על האמצעים המסורתיים המפותחים היטב שלה – הגברת שיתוף הפעולה עם מצרים – ובה בעת היא מצליחה גם לשתף פעולה עם שחקנים חוץ-אזוריים אחרים. שיתוף הפעולה בין ENI ללוקאויל במצרים, שהיא השותפה האזורית העיקרית של רוסיה, ממחיש את הרעיון שהוצג בחלק התאורטי לעיל: עבור מוסקבה מדיניות האנרגיה אינה מוגבלת לתחרות גרידא, בייחוד מול השחקניות המערביות, שכן שיתוף פעולה זה מביא עימו תועלות כלכליות ברורות.

בינתיים הפרויקט הרוסי-מצרי המבטיח ביותר הוא תחנת הכוח הגרעינית באל-דבעה. לדברי יושב ראש הסוכנות למתקני גרעין של מצרים אמג'ד אל-וקיל צפויה רוסאטום לקבל את הרישיון שלה במחצית השנייה של 2022, אולם הפרויקט החל כבר לפני שנים (Egypt Postpones, 2020; Egypt plans, 2021). ב-1980 נבחרה אל-דבעה על ידי הוועדה לאנרגיה גרעינית כאתר המתאים ביותר עבור תחנת הכוח העתידית (Egypt nuclear power plant, 2010). מצרים חתמה על האמנה למניעת תפוצתו של נשק גרעיני וציפתה לקבל תמיכה חיצונית בפרויקטים שלה עם אנרגיה גרעינית למטרות שלום. עם זאת, בעקבות אסון צ'רנוביל ב-1986 סגרה קהיר את התוכנית עד 2007, כאשר הממשלה השיקה מחדש את הפרויקטים הגרעיניים הלאומיים, והעבודה המשותפת של רוסיה ומצרים על הפרויקט החלה ב-2015 (Bertell, 2008; Shay, 2018). החלק העיקרי של ההשקעות בפרויקט בסך 25 מיליארד דולר מגיע מרוסיה. יתרה מזאת, הפרויקט ממומן בחלקו באמצעות הלוואות שהעניקה מוסקבה לקהיר, ורוסיה מצפה לפירעונן עד שנת 2045 לפי ההערכות האופטימיות ביותר. בסיס ארוך טווח כזה לעבודה משותפת צפוי לגמד בסופו של דבר את ההישג הגדול ביותר של שיתוף הפעולה הרוסי-מצרי עד כה – סכר אסואן הגבוה, שעודנו אחראי לחמישה אחוזים מאספקת החשמל של מצרים (El-Marqaby & Mustafa, 2020).

שיתוף הפעולה הרוסי הצפוי בתחום האנרגיה מדרום למצרים בא לידי ביטוי בפרויקטים חשובים של תשתית כגון הנמל המתוכנן של הצי הרוסי בסודאן. הפרויקט מוקפא מאז סוף מאי 2021 שכן ממשלת סודאן החדשה התכוונה לשקול אותו מחדש, אולם כעבור חודשיים אישרו הצדדים פעם נוספת כי אשרור ההסכם צפוי תוך זמן קצר (Foreign Affairs Ministry of the Russian Federation, 2021). אספקת אנרגיה עבור פרויקט בסדר גודל כזה היא חיונית, בהתחשב בהעברה הנדרשת של מערכות הגנה אווירית ולוחמה אלקטרונית וכן מתקני התחזוקה והפרויקטים הרבים בתחום התשתית החברתית, כגון מתקנים רפואיים או מתקני התפלה עבור 300 חיילים. כמו כן, האזור המדובר ממוקם קרוב לפורט סודאן, שבה אוכלוסייה המונה 600 אלף נפש ואתגרים קיימים הקשורים לאספקת אנרגיה. יש להניח כי הביקוש הניכר לאנרגיה יקבל מענה באמצעות גנרטורים של דיזל (שהדלק להפעלתם יועבר כנראה ישירות מרוסיה), כפי שהיה נהוג בבסיסים הצבאיים הסובייטיים מחוץ למדינה ועדיין נהוג במקרים מסוימים, לדוגמה בבסיס האוויר הסורי חמימים. 

ואולם חוקרים רוסים אחדים רואים בפרויקט מסוג זה הזדמנות לניסויים באנרגיה ירוקה בעקבות המגמה הכלל-עולמית – ארצות הברית כבר מתקינה סוללות סולאריות בבסיסים הממוקמים באזורים שבהם שורר אקלים דומה (Tingley, 2021). לפיכך הגידול הפוטנציאלי בפרויקטים בקנה מידה גדול באזורים שחסרה בהם אספקת אנרגיה יוצר ביקוש רב יותר למוצרי אנרגיה רוסיים. בד בבד יש לציין את קיומם של שני גורמים העלולים למנוע את מימוש הפרויקט: מצד אחד, התנגדותה של וושינגטון היא שגרמה להקפאת הפרויקט במאי 2021; מצד שני חוסר היציבות של המשטר הנוכחי, שבאה לידי ביטוי למשל במחאות בחרטום באוקטובר 2021, מאיימת על כל פרויקט ארוך טווח (Africanews, 2021). 

הדבר עולה בקנה אחד עם הדיווחים הנדירים בתקשורת על כוונותיה של מוסקבה להגביר את פעילות השאיבה שלה באזור, למשל באמצעות חתימה על הסכם לגילוי גז טבעי בים האדום ב-2018 (Sudan, Russia ink agreement, 2018). באשר לחברות הנפט, ביולי של אותה שנה הגיע התאגיד הרוסי Rosgeology, האחראי על כל מיזמי הגילוי שהמדינה מבצעת, להסכמה עם משרד הנפט והגז של סודאן בדבר הגילוי והפיתוח של בלוק 15 במדף היבשה של הים האדום (Gazprom neft, 2018). ב-2017 נחתם הסכם בנוגע לתוכנית הרוסית-סודאנית לבניית תחנת כוח גרעינית, אולם מאז לא ננקטו פעולות של ממש בכיוון זה, מכיוון שבתקופת המעבר בחרטום לא התאפשר מימושם של פרויקטים רחבי היקף כאלה (AFP, 2017).

שיתוף הפעולה האנרגטי עם אתיופיה ראוי לציון, בייחוד בקשר לסכר הרנסנס האתיופי הגדול (GERD) על הנילוס הכחול, שהוא אחד הפרויקטים המהדהדים ביותר באזור בתחום האנרגיה. רוסיה קוראת בהתמדה לצדדים לנהל משא ומתן ומציעה את עצמה כמתווכת בתהליך זה, אולם אינה מביעה תמיכה מפורשת באף אחת מן המדינות. עובדה זו עשויה להפוך ליתרון יחסי מבחינת הדיאלוג של מוסקבה עם אדיס אבבה בהשוואה לוושינגטון, אשר אינה יכולה להימנע מתגובה לאלימות בתיגראי: במאי 2021 הגבילה ארצות הברית את הסיוע הכלכלי והצבאי שלה לאתיופיה והטילה הגבלות על הענקת אשרות כניסה לאנשי ממשל אתיופים ואריתראים (Gebre & Marks, 2021). 

בה בעת קשה להפריז בערך עבור רוסיה של הדיאלוג המתקיים עם מצרים ושל הצורך לאזן את הרטוריקה הרוסית בהקשר זה: באוגוסט 2021 הכחישה מוסקבה במפורש כי היא מצדדת באתיופיה בסכסוך סביב הסכר. מוקדם יותר הדגיש וסילי נבנזיה, שגריר רוסיה באו"ם, את חשיבותה של הימנעות משימוש בכוח מצד קהיר, שבכירים מצרים אחדים פירשו אמירה זו כהפרת אמון בסוגיית המחלוקת על הסכר. בהקשר זה יש המציינים את העובדה כי ב-2019 סיפקה רוסיה לאתיופיה את המערכת המשולבת פנציר-S1 המורכבת מתותחים ומטילי קרקע-אוויר (Russia has delivered, 2019).

הגידול הפוטנציאלי בפרויקטים בקנה מידה גדול באזורים שחסרה בהם אספקת אנרגיה יוצר ביקוש רב יותר למוצרי אנרגיה רוסיים.

אף על פי שרוסיה אינה נוהגת להתייחס לסוגיות של זכויות אדם במסגרת הרטוריקה של מדיניות החוץ והפרויקטים העסקיים שלה, יש גורם אחר המשפיע על חוסר נכונותה להתעמת עם צד כלשהו למתיחויות אלה. בעקבות מגמת ההסכמים שנחתמו בעבר חתמו רוסאטום ומשרד החדשנות והטכנולוגיה של אתיופיה באפריל 2021 על מזכר הבנות חדש, במטרה לחזק את שיתוף הפעולה בין הצדדים בתחום האנרגיה הגרעינית (Rosatom and Ethoipia, 2021). המדינה בעלת האוכלוסייה השנייה בגודלה באפריקה עשויה להיות מקור פוטנציאלי חשוב לאנרגיה מתחדשת, שיעורר את הכלכלה ויתרום ל"מחקר הבסיסי והמעשי הקשור לשימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום, לייצור רדיו-איזוטופים ולשימוש בהם בתעשייה, ברפואה ובחקלאות" (Kassa, 2019, p. 3). עם זאת, בהתחשב בצמצום הסיוע הזר ובתעדוף הפיננסי של פרויקט סכר הרנסנס האתיופי הגדול, יש לבחון את שיתוף הפעולה הזה בפרספקטיבה ארוכת טווח בלבד. 

על כן מצרים שומרת על מעמדה במרכז שיתוף הפעולה הרוסי בתחום האנרגיה לא רק באזור המשנה הנדון אלא בצפון אפריקה כולה. צורות מגוונות של שיתוף פעולה בתחום זה – מפיתוח של פרויקטים של נפט וגז ועד תרומות מדורגות לתוכנית האנרגיה הגרעינית האזרחית לטווח ארוך – משקפות את התבנית שמוסקבה רוצה ליישם גם במדינות אחרות. הדוגמה של הגברת שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה הגרעינית האזרחית עם אדיס אבבה ממחישה טיעון זה. אף שהשינויים הפוליטיים בסודאן והחיפוש של חרטום אחר שותפים מועילים יותר עשויים להשפיע על ההסכם שהושג בעבר בנושא נמל הצי, נראה כי פרויקט תשתית מסוג זה טומן בחובו הזדמנויות מבטיחות לשיתוף פעולה הולך וגובר בתחום האנרגיה.

המגרב

אף שנראה כי נוכחותה של רוסיה באזור המגרב אינה בולטת כמו בחלקים המזרחיים של המזרח התיכון, הקרמלין ומספר חברות רוסיות פעילים בתחומי אנרגיה שונים באזור. על קצה המזלג, תפוצת פרויקטים של גרעין אזרחי במגרב נתקלת באתגרים רבים יותר בהשוואה לאזור המשנה המצרי-סודאני, הגם שבמוקדם או במאוחר יידרשו מדינות צפון אפריקה לתת עדיפות למגמה הבלתי נמנעת של טביעת רגל פחמנית קטנה ונטייה לאנרגיה ירוקה בכלל. 

רוסיה דבקה בשיתוף הפעולה הפרגמטי והאינטנסיבי המסורתי שלה עם אלג'יריה, חרף מידה מסוימת של עמימות האופפת את השותפות הזו ואת התפתחותם של הפרויקטים האנרגטיים במסגרתה. בינתיים מצליחה מוסקבה לשמר את יחסיה הפושרים עם מרוקו ותוניסיה בשטח. לבסוף, הממשלה החדשה בלוב מבטיחה הזדמנויות יציבות יותר לכל הצדדים בעלי העניין, ומוסקבה יכולה עדיין לבסס את מקומה בפרויקטים של אנרגיה בלוב, אם כי לא כשחקנית מובילה.

אלג'יריה

אלג'יריה היא שותפתה המסורתית האיתנה ביותר של מוסקבה באזור, במידה מסוימת עקב נקודות הדמיון ההיסטוריות בנטיות הפוליטיות, ושיתוף הפעולה בין הצדדים בתחום האנרגיה אינו יוצא דופן. לפיכך אחד המשתתפים החשובים בפורום הכלכלי 'רוסיה-אלג'יריה: שיתוף פעולה אסטרטגי אפקטיבי' שהתקיים בשנת 2016 היה אלכסנדר נובאק, שר האנרגיה של רוסיה (2020-2012) (Alexander Novak, 2016). נציגיהן של השחקניות הרוסיות הגדולות בשוק האנרגיה, כגון גזפרום, רוסנפט, רוסאטום ולוקאויל, ביקרו באלג'יר כחלק ממשלחתו של ראש הממשלה דימיטרי מדבדב, כפי שעשו כעבור שנה ב-2017 (Balmasov, 2017).

מאז תחילת שנות ה-2000 מציג משרד האנרגיה הרוסי את סדר היום של יצירת פרויקט משותף בתחום האנרגיה גרעין אזרחי באלג'יריה – מדינה שללא ספק מתמודדת עם קשיים עקב תלותה בנפט ובגז (Balmasov, 2017). כיום מהווים ענפים אלה 90 אחוזים מן היצוא של המדינה והדבר פוגע בעתודות המטבע הקשה שלה, שצנחו מ-180 מיליארד דולר ב-2014 ל-50 מיליארד דולר ב-2021 (AFP, 2021). הרחבה ניכרת של שיתוף הפעולה אינה נראית לעין: רק לאחרונה, ב-2020, חתם תאגיד סונאטרץ' האלג'ירי על מזכר הבנות עם לוקאויל בדבר שותפויות אפשריות ושאיבה, לצד השקעה משותפת במדינות אחרות (Reuters, 2020a). בה בעת לא קיימת מידה רבה של תחרות בין רוסיה לבין ספקיות פוטנציאליות אחרות של אנרגיה בעלת טביעת רגל פחמנית קטנה באלג'יריה, כך שאין זה מפתיע כי ב-2017 חתמו הצדדים על מזכר הבנות בדבר הכשרת מומחים לאנרגיה גרעינית על ידי רוסאטום (Rosatom, 2017). השותפות הרוסית-אלג'ירית נחשבת גמישה ופרגמטית (Mohammedi, 2021), אולם שיתוף הפעולה בין הצדדים בענף האנרגיה נותר עמום.

לוב

לוב מחדשת בהדרגה את כרייתם החוקית של משאבים טבעיים. תעשייה זו ספגה נזק רב מאז 2011, תחילה בשל היעדר הביטחון שנגרם עקב התרחבות הסכסוך המזוין והאלימות ההולכת וגוברת באופן כללי; בהמשך – בגלל תביעת השליטה על המשאבים מצד יריביהן של השחקניות החדשות בתחום האנרגיה (Barltrop, 2019). כיום הופכת לוב למוקד רלוונטי יותר של עניין ותחרות בין השחקניות בצפון אפריקה, בייחוד בקרב חברות שפעלו בעבר במדינה. 

התפיסה הכללית של תפקידה של מוסקבה במלחמת האזרחים בלוב היא כי הקרמלין תמך בצבא הלאומי הלובי (LNA) בהנהגתו של ח'ליפה חפתר, הן באמצעות ערוצים בלתי רשמיים כגון לוחמי קבוצת וגנר (Wagner Group) והן באמצעות ערוצים רשמיים, בפרט בשנים 2018-2016; דוגמה לגישה זו הייתה הפגישה בין שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו לבין ח'ליפה חפתר מנהיג צבא לוב בנובמבר 2018 (Murtazin, 2018). אף על פי כן עלה בידה של מוסקבה לשמר את הדיאלוג שלה עם יריבו העיקרי של חפתר, פאיז א-סראג', אשר הפך מאוחר יותר לראש ממשלת ההסכמה הלאומית (מחליפו כיום הוא עבד אל-חמיד דבייבה). 

ב-2017 חתמה חברת הנפט הלובית על הסכם עם רוסנפט, וב-2019 חידשה טאטנפט את עבודתה באגן חמאדה (Hamada) בעקבות חתימת מספר הסכמים בנושא גילוי וחשמול של שדות במסגרת פסגת רוסיה-אפריקה. לבסוף, באוקטובר 2020 הפעילה גזפרום מחדש את הפרויקט המשותף שלה עם Wintershall Dea באגן סירְת (Sirte) (Libya, 2020; Mamedov, 2019b; Wintershall Dea, 2020). 

אף כי מוסקבה ממשיכה להיות מודעת לפעילות העסקית הקשורה בנפט בלוב, הקשרים שנוצרו כבר עם המדינה הצפון-אפריקנית ועם חברת הנפט הלובית וכן הדינמיקה האזורית המסובכת של הצדדים המערביים והמעורבות של טורקיה אינם מאפשרים לרוסיה להתעלם מן הסיכונים הבלתי נמנעים. אם במצב של שלטון כפול בלוב – עם שני הבנקים המרכזיים – השקעות נראו בלתי אמינות, הרי כעת בעקבות ועידת ברלין ב-2020 ויציבותו היחסית של המשטר הנוכחי, אפשר לצפות לגל חדש של עניין במדינה צפון-אפריקנית זו. נראה כי פיתוחם של פרויקטים כלכליים חדשים וההגנה על הפרויקטים הקיימים הם חלק מן האינטרסים הנוכחיים של רוסיה במדינה. יתרה מזאת, מנקודת מבט אסטרטגית חשוב לקרמלין לוודא כי השליטה בלוב לא תיפול באופן בלעדי בידי אחד הצדדים המעורבים באחד הסכסוכים בעלי האופי הבינלאומי ביותר כיום, ובייחוד בידי מדינות המערב או טורקיה (Arnold, 2020).

מרוקו ותוניסיה

בכל מקרה, אי אפשר עדיין לבחון את שיתוף הפעולה של רוסיה עם שותפותיה בכל מקום בעולם מבלי להתייחס להקשר של העימות הדו-קוטבי בין ברית המועצות וארצות הברית במאה ה-20, וצפון אפריקה אינה יוצאת מכלל זה. לכן בסופו של דבר יש לדון בדיאלוג של מוסקבה עם הצדדים המעדיפים באופן מסורתי לחבור לוושינגטון. במקרה של מרוקו הצליחה רוסיה בשנים האחרונות להגדיל באופן משמעותי את חלקה במגזר האנרגיה של הממלכה. לדוגמה, ב-2020 עמד הנתח של רוסיה ביבוא הפחם למרוקו על 87 אחוזים – גידול ניכר בהשוואה לשנה הקודמת (57 אחוזים) (Preston, 2021). בתחום זה עלה בידה של רוסיה – וליתר דיוק חברות דוגמת Siberian Coal Energy Company ו-Kuzbassrazrezugol – לעקוף את המובילה הקודמת ארצות הברית, והגורם לכך על פי Argus הוא הפערים במחירי הפחם של היצואנים. 

כפי שקרה באלג'יריה, 2017 הייתה השנה שבה ביטאה מוסקבה את כוונותיה להגביר את שיתוף הפעולה עם הממלכה במגזרי אנרגיה אחרים: הצדדים בחנו לא רק חדשנות והרחבה של תחנות כוח המופעלות בפחם אלא גם את השתתפותן הפוטנציאלית של חברות רוסיות בפרויקטים של גז, בהתקנה של קווי חשמל רוסיים ובהקמת תחנות כוח חדשות (Morocco, Russia, 2017). באותה שנה נחתם הסכם שיתוף פעולה בין רוסאטום ומשרד האנרגיה של מרוקו (Rosatom signs agreements, 2017). עם זאת, פרט למספר ישיבות שבהן הודגשה חשיבותו של שיתוף הפעולה בתחומים שונים, לרבות אנרגיה, לא נראתה התרחשות רבה בעקבות ההסכמים משנת 2017 (Chamber of Commerce and Industry of the Russian Federation, 2021). 

חברות רוסיות מסתמכות באופן מסורתי על כוח העבודה המקומי: לדוגמה, פרויקט תחנת הכוח הגרעינית של רוסאטום במצרים יהיה לא רק מקור זול וארוך טווח לחשמל אלא גם צפוי ליצור כ-3,000 מקומות עבודה חדשים ו-10 אלפים מקומות עבודה עקיפים.

באשר לתוניסיה, ההישג החשוב ביותר בשיתוף הפעולה עם מדינה צפון-אפריקנית זו הושג ב-2016, כאשר הצדדים חתמו על הסכם בין-ממשלתי בדבר שימוש באנרגיה אטומית למטרות שלום (Theron, 2016). זאת ועוד, בעוד שרוסיה נכנסה אך בקושי לרשימת עשרת מקורות היבוא המובילים של תוניסיה, הסחר עם המדינה נשלט באמצעות מוצרי נפט (Trend Economy, 2021).

ראוי לציין מספר סתירות מדיניות המגבילות את הרחבת שיתוף הפעולה הרוסי עם המדינות שנדונו. ראשית, אין ספק כי במסגרת המלחמה הקרה במגרב בין מרוקו לבין אלג'יריה מתייצבת רוסיה לצידה של האחרונה, לא רק עקב שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה אלא גם הודות למכירת הנשק: אלג'יריה היא הלקוחה השלישית בגודלה של תעשיית הנשק הרוסית והייתה אחראית ל-15 אחוזים מיצוא הנשק של רוסיה בשנים
2020-2016 (.Wezeman et al., 2021). 

לפיכך ייתכן כי המתיחות הגואה בין רבאט לבין אלג'יר בהקשר של הסכסוך בסוגיית סהרה המערבית עשויה להרחיק את מוסקבה בעקיפין מן הממלכה. הקשרים המסורתיים ההדוקים בין מרוקו לבין המערב תורמים להגבלות אלה. יש גם תקוות גדולות למהפך אנרגטי בממלכה, מכיוון שרבאט שואפת לייצא בעתיד אנרגיה סולארית ואנרגיית מימן ירוק לאירופה ולהבטיח בכך תחרות פוטנציאלית למוסקבה בשוק אנרגיה זה (Baumann, 2021). בד בבד נוצר הרושם כי תוניסיה מודאגת מן המעורבות הרוסית בלוב: וושינגטון היא שותפתה העיקרית של תוניסיה בבניית היכולת המבצעית של צבאה, בעוד שמוסקבה נתפסת כגורם המערער את היציבות במדינה השכנה (US eyes use of security brigade, 2020).

ההשלכות על מדיניות החוץ של ישראל בצפון אפריקה

בבואנו להשיב על השאלה הנלווית למאמר זה אפשר לציין מספר שאלות שפעילותה של רוסיה באזור עשויה להציב בפני קובעי המדיניות בישראל. ראשית, חרף היחסים המתוחים לעיתים קרובות של רוסיה עם בעלת בריתה החשובה ביותר של ישראל – ארצות הברית – לנוכחותה החזקה בשרשראות האספקה הקיימות בצפון אפריקה ולשיתוף הפעולה והפרויקטים שלה בתחום האנרגיה עם מדינות באזור יש לכאורה השפעה חיובית על היציבות האזורית, ונראה שהדבר עלה בקנה אחד עם סדרי העדיפויות של ישראל, אשר מחפשת הכרה ושואפת להרחיב את רשתות שיתוף הפעולה באזור. פירושו של דבר כי מדיניות האנרגיה האזורית של רוסיה תורמת ליציבות המקומית באמצעים כלכליים ובפיתוח בר-קיימא: היצע רב יותר של תעסוקה ושיפור באיכות החיים, המחלישים ככל הנראה את הגורמים להקצנה. 

חברות רוסיות מסתמכות באופן מסורתי על כוח העבודה המקומי: לדוגמה, פרויקט תחנת הכוח הגרעינית של רוסאטום במצרים יהיה לא רק מקור זול וארוך טווח לחשמל אלא גם צפוי ליצור כ-3,000 מקומות עבודה חדשים ו-10 אלפים מקומות עבודה עקיפים (Rosatom and NPPA, 2021). כמו כן, במהלך עבודות הבנייה של הפרויקט באל-דבעה "מספרם הכולל של עובדי הבנייה וההתקנה צפוי לעמוד על כ-25 אלף איש, ביניהם יותר מ-11 אלף עובדים מיומנים. במקביל, 70 אחוזים מן העובדים בשלב הבנייה אמורים להגיע מן האוכלוסייה המקומית המצרית" (Rosatom and NPPA, 2021, p. 7). לכן נראה כי המעורבות הרוסית בתחום האנרגיה מועילה לישראל במידה שהיא מגבירה יציבות ופיתוח בר-קיימא בקרב שכנותיה ושותפותיה האסטרטגיות, והדבר רלוונטי בייחוד בהקשר של הרחבת הסכמי אברהם והנורמליזציה של יחסיה הדו-צדדיים של ישראל עם סודאן ומרוקו.

שנית, פרויקט הגרעין באל-דבעה נוגע בהתמודדות עם שינויי האקלים. המתקן מתוכנן עבור אזורי חוף, ולכן סוגיית העלייה של גובה פני הים עלולה להשפיע על בטיחותו ועל מצבו האקולוגי של האזור הסמוך (Rezzonico & Parthemore, 2019). השילוב בין עליית גובה פני הים ושקיעת היבשת מאיים על פרויקט האנרגיה השאפתני ביותר של מצרים, ובהקשר זה בטיחות הפעלתו של המתקן ואחסון החומרים הגרעיניים נכללים באינטרסים הישראליים במסגרת ביטחונה האקולוגי. 

לבסוף, בהקשר של פורום הגז של מזרח הים התיכון ממלאת רוסיה תפקיד דו-משמעי מבחינתה של ישראל: מצד אחד מוסקבה נראית כמי שאינה מתייצבת לצידו של מחנה ספציפי כלשהו ונוקטת שיתוף פעולה מאוזן עם צדדים שונים. יתרה מזאת, בנוכחותה היא ממלאת את התפקיד של כל שחקן חוץ-אזורי באזור: היא מועילה לכל משתתפי הפורום לרבות ישראל, משום ששחקניות בינלאומיות מרתיעות את טורקיה ואת כוונות ההתפשטות שלה. האזורים שבהם לא מתקיימת פעילות של חברות זרות גדולות חשופים לסיכונים הטמונים במעורבות הטורקית, כפי שקורה דרך קבע באזור השינוי במחלוקת של הים התיכון מול חופי קפריסין (Reuters, 2020b). מנגד, ייתכן שקיים פוטנציאל להתנגשות בין האינטרסים של רוסיה לבין אלה של המשתתפות בפורום: הרחבת ייצור הגז באזור, ועל כן הגיוון הפוטנציאלי של מקורות אספקת הגז במזרח התיכון ולאירופה. כאמור לעיל, השוק האירופי חיוני עבור מוסקבה, השואפת להתגבר על הלחץ הכלכלי שנוצר בעקבות הסנקציות המוטלות עליה מאז 2014. רוסנפט נותרת בעלת עניין חשובה במצרים עם שדה הגז שלה בזוהר, המתחרה בשדות הישראליים לווייתן ותמר. 

בה בעת קיימת הבנה כי הצדדים בפורום מטילים ספק ב"אקטיביזם" של החברות הרוסית ובהשפעתו על היציבות באזור, המתאפיין ב"סכסוכים משכבר הימים, היעדר סימון של גבולות ימיים ותחרות אזורית" (Mamedov, 2021, p. 7). השפעה חיצונית היא גורם נוסף, שכן ארצות הברית רואה בגז במזרח הים התיכון כלי שיאפשר לה לדחוק את השפעתה של רוסיה באירופה. זו הסיבה לכך שבוועידה הבינלאומיתRome Mediterranean Dialogues (MED) שנערכה ברומא בשנת 2020 ציין שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי רוסיה עומדת על ביצוע פרויקטים של אנרגיה "המגוונים את נתיבי אספקת הגז לאירופה", אולם אינה מקבלת את "ההטיה הפוליטית במסגרת שיתוף הפעולה בתחום זה" (Russian Foreign Affairs Ministry, 2020, p. 14). מכאן שמעורבותה של רוסיה בשיתוף הפעולה ובשרשראות האספקה בתחום הגז במזרח הים התיכון עשויה להיות עמומה מבחינת ישראל והיא יוצרת הזדמנויות לשיתוף פעולה ולפרויקטים הדדיים, אך גם מתיחות עקב התחרות סביב יצוא הגז.

סיכום

אף על פי שגיאו-כלכלה היא הגישה התאורטית הדומיננטית לניתוח מדיניות האנרגיה הרוסית, המאמר מערער על מסגרת זו וטוען כי מבחינת מוסקבה אנרגיה אינה מוגבלת לתחרות גרידא והמדיניות הלאומית בתחום זה אינה כלי גיאופוליטי בעיקרו. במקום זאת כותבת המאמר מודה בניתוח זה כי האנרגיה היא מרכיב של אסטרטגיית החוץ הרוסית, אולם מוסקבה אינה יכולה להרשות לעצמה לממש שיתוף פעולה מבלי שיהיה בו עניין מסחרי. רוסיה גם אינה נמנעת משיתוף פעולה עם שחקניות מערביות אחרות בתחום האנרגיה כאשר מתברר כי אין די במשאביה של התעשייה הלאומית שלה. המאמר מזדהה עם המחברים הקוראים לקובעי המדיניות המערביים לנתק את התפיסה של מדיניות האנרגיה הרוסית מן הפרדיגמה של המלחמה הקרה ולהתייחס אליה כאל מדיניות המיועדת בראש ובראשונה להניב תועלת כלכלית. 

שיתוף הפעולה בין רוסיה למדינות צפון אפריקה בתחום האנרגיה מספק לאוכלוסיות המקומיות חשמל זול יותר ותורם לשיפור איכות החיים באזור.

שאלת המחקר העיקרית של המאמר היא כיצד ניתן לאפיין את שיתוף הפעולה בין רוסיה למדינות צפון אפריקה בתחום האנרגיה. תמונת שוק האנרגיה ברוסיה מוכיחה כי היא מחזיקה במגוון כלי אנרגיה המשמשים אותה במסגרת אסטרטגיית מדיניות החוץ שלה. השימוש בכלים אלה בצפון אפריקה מקנה לרוסיה את מידת הביטחון הרבה ביותר באזור המשנה המצרי-סודאני, מעמיק את שיתוף הפעולה בשאיבת הנפט והגז, מאזן מבחינה דיפלומטית בין שותפותיה בשאלת הסכסוך סביב סכר הרנסנס האתיופי הגדול ומקדם פרויקטים של גרעין אזרחי, ותוך כך רוסיה שמה את יהבה על הפרויקטים השאפתניים ביותר של תחנת הכוח הגרעינית באל-דבעה, הנמצאת בשטחה של בעלת בריתה העיקרית – מצרים. 

אף על פי כן, אפילו באזור המשנה המצרי-סודאני נתקלת מוסקבה במכשולים הניצבים בפני מדיניות האנרגיה שלה, מחוסר יציבות פוליטי ועד לחצים חיצוניים, אשר באו לידי ביטוי לדוגמה בהקפאת פרויקט נמל הצי על ידי חרטום עקב לחץ של וושינגטון. במקביל, באזור המגרב שומרת רוסיה על קשריה המסורתיים אך הדו-משמעיים עם אלג'יריה, משתתפת בתחרות על השוק הלובי ועושה מאמצים ראויים לציון לקידום שיתוף הפעולה האנרגטי שלה עם בעלות בריתה המסורתיות של ארצות הברית דוגמת מרוקו ותוניסיה. בה בעת, המתחים בין מרוקו לאלג'יריה, חששותיה של תוניסיה מן המעורבות הרוסית בלוב ונטייתן הגוברת והולכת של המעצמות לעבר אנרגיה ירוקה מגבילים את הרחבת שיתוף הפעולה של מוסקבה עם מדינות המגרב בתחום האנרגיה.

בכל הנוגע לתחומי שיתוף הפעולה האפשריים בין רוסיה לבין ישראל ולהתנגשות בין האינטרסים שלהן בהקשר של פעילותה של מוסקבה בצפון אפריקה, המעורבות הרוסית בענייני הגז מעברו השני של הים התיכון משפיעה בעקיפין על ההשקעה של ישראל בשדות הגז במזרח הים התיכון ועל תוכניותיה להרחיב את שווקיה. בדומה לכל מעצמה חוץ-אזורית אחרת, רוסיה מעניקה לגיטימיות למשא ומתן סביב מזרח הים התיכון שאינו כולל את טורקיה, תוך שמירה על גישה עמומה כלפי אנקרה. זאת ועוד, נראה כי חברות רוסיות הן שחקניות בולטות באזור המהוות מרכיב בשרשראות האספקה הקיימות בסחר הגז. 

ישראל מעוניינת בפיתוח בר-קיימא באזור כולו, בייחוד במדינות הנחשבות לבעלות בריתה ושותפותיה. שיתוף הפעולה בין רוסיה למדינות צפון אפריקה בתחום האנרגיה מספק לאוכלוסיות המקומיות חשמל זול יותר ותורם לשיפור איכות החיים באזור. בסופו של דבר, הפרויקטים הגדולים שמפתחת רוסיה באזור, בייחוד באזור המשנה המצרי-סודאני, מספקים לאוכלוסייה המקומית תעסוקה משום שחברות רוסיות מעדיפות להעסיק עובדים מקומיים; תרומה כזאת ניכרת במדינות דוגמת מצרים, שבהן האבטלה היא אחד הגורמים העיקריים התורמים להקצנה.

מקורות

Abdi, N. (2021). Energy and geo-economics: Evidence underpinning Russian intervention in Syria. Journal of Liberty and International Affairs,6(3), 38-51.

AFP (2017, December 22). Russia to build nuclear power plant in Sudan. France24. https://bit.ly/3L1Xgh8 

AFP (2021, June 12). Algeria: Big, volatile and oil dependent. France24. https://bit.ly/3ugZMum 

Africanews (2021, September 30). Khartoum protesters demand civilian transitional gov't. https://bit.ly/3g5J0pE

Alexander Novak took part in the opening of the Russian-Algerian Economic Forum. (2016, April 27). Ministry of Energy. https://minenergo.gov.ru/node/5090 [in Russian].

Arnold, T.D. (2020, September 23). Exploiting chaos: Russia in Libya. Center for Strategic & International Studies. www.csis.org/blogs/post-soviet-post/exploiting-chaos-russia-libya

Balmasov, S. (2017, October 16). Prospects for energy cooperation between Algeria and Russia after D. Medvedev's visit. [in Russian]. Middle East Institute. www.iimes.ru/?p=38437 

Barltrop, R. (2019). Oil and gas in a new Libyan era: Conflict and continuity. The Oxford Institute for Energy Studies. https://bit.ly/3ujJMHE

Baumann, B. (2021, February 9). Green hydrogen from Morocco – No magic bullet for Europe’s climate neutrality. Heinrich Böll Stiftung. https://bit.ly/3GcXFty

 Bertell, R. (2008). Chernobyl: An unbelievable failure to help. International Journal of Health Services, 38(3), 543–560.

Blackwill, R., & Harris, J. (2016). War by other means. Geoeconomics and statecraft. Harvard University Press.

Chamber of Commerce and Industry of the Russian Federation. (2021). Russia-Morocco: Prospects for cooperation. Ecosystem of industrial development. https://news.tpprf.ru/ru/news/2332116/

Chausovsky, E. (2021, October 13 ). The West still needs Russia’s energy. Foreign Policy. foreignpolicy.com/2021/10/13/russia-europe-gas-nordstream-energy-transition/ 

Clark, A. & Millan, L. (2021, November 1). Russia’s dirty gas is keeping Europe from freezing over. Bloomberg Green. https://bloom.bg/35pyeZ4

Druzhinin, A., & Lachininski, S. (2021). Russia in the World Ocean: Interests and lines of presence. Regional Research of Russia, 11(3), 336–348.

Egypt plans to issue a license for the construction of two units of the El-Dabaa nuclear power plant in the 2nd half of 2022. (2021, September 27). FinMarket. www.finmarket.ru/news/5556479 [in Russian].

Egypt postpones the issuance of a license for the construction of the first unit of the El-Dabaa nuclear power plant to 2021. (2020, August 25). Atominfo. http://www.atominfo.ru/newsz02/a0125.htm [in Russian].

Egyptian nuclear power plant—in search of a site. (2010, August 15). Atominfo. http://www.atominfo.ru/news2/b0807.htm [in Russian].

El-Marqaby, M., & Mustafa, G. (2020). Egyptian electricity holding company—Annual Report 2018/2019. Arab Republic of Egypt Ministry of Electricity & Renewable Energy. https://bit.ly/3ge3n3Z 

Energoseti Rossii (2020, May 6). Russian energy. [in Russian]. https://bit.ly/3AKEF4I  

Exxon Neftegas Limited (2021). About the project. https://bit.ly/35F2KP3

 Facon, I. (2017). Russia’s quest for influence in North Africa and the Middle East. Observatoire du monde arabo-musulman et du Sahel. https://bit.ly/3ujK950 

Fadeeva, A. (2014, November 10). RusHydro signed two agreements with Chinese corporations. [in Russian]. Vedomosti. https://bit.ly/3AX6hDX

Fedorinova, Y., & Quinn, A. (2021, May 30). Putin is betting coal still has a future. Bloomberg Green. https://bloom.bg/3g6x5I2

 Fitch Solutions (2021). Russia. Oil and gas report. Q3 2021. https://bit.ly/3Hyukvl

Foreign Affairs Ministry of the Russian Federation (2021, July 12). Foreign Minister Sergey Lavrov's remarks and answers to media questions at a joint news conference with the Minister of Foreign Affairs of the Republic of Sudan M. Al-Mahdi following the talks, Moscow, July 12, 2021 [in Russian]. https://bit.ly/3rcTlGy

Gazprom Neft is interested in the Sudan shelf. Vague again. (2018, December 13). Neftegaz. https://bit.ly/3Hke5lv [in Russian]. 

Gebre, S., & Marks, S. (2021, May 24). U.S. to restrict economic aid to Ethiopia over Tigray war. Bloomberg. https://bloom.bg/32JkSWF

Head of the Ministry of Natural Resources – RBC: "We do not have a KPI for the number of fines for environmental harm". (2021, May 11). [in Russain]. https://bit.ly/3Hl2Jh0

IAEA (2021). Country Nuclear Power Profiles. Russian Federation.  cnpp.iaea.org/countryprofiles/Russia/Russia.htm 

Ilyushina, M., & McKenzie, D. (2019, October 25). Putin just took a victory lap in the Middle East. Now he's turning to Africa. CNN. https://cnn.it/3ALt9px

Kassa, T. (2019, October 24). Ethiopia, Russia sign agreement on cooperation in peaceful use of nuclear energy. Ethiopian Herald. www.press.et/english/?p=14478# 

Kato, R. (2021, May 31). Why are protestors in Ethiopia and Mali waving Russian flags? Africanews. https://bit.ly/3AMvgK2

Lavrov discussed energy security with colleagues from the African Union. (2020, July 8). RIA. https://bit.ly/3ocqzE4 [in Russian].

Letterman, C. (2018, December 6). Image of Putin, Russia Suffers Internationally. PEW Research. https://pewrsr.ch/3rZfrLP

Libya: Operatorship of Wintershall aktiengesellschaft's Sirte Basin oil fields transferred to new joint operating company. (2020, October 29). Wintershall Dea. https://bit.ly/3Hm85sm

Lo, C. (2018, December 18). Is Russia finally ready to embrace renewable energy? Power technology. www.power-technology.com/features/russia-renewable-energy/

Makogon, S. (2021, October 1). Europe is under attack from Putin’s energy weapon. Atlantic Council. https://bit.ly/3AFQysF

Mamedov, R. (2019a, August 15). Political weight or economic dividends: What is Russia's new role in the Middle East? [in Russian]. RIAC. https://bit.ly/3Gq7PHH

Mamedov, R. (2019b, December 20). Russia's "wait and see" policies and the Libyan settlement. Italian Institute for International Political Studies. https://bit.ly/340reBH

Mamedov, R. (2021, August 6). Russia: Towards a balance of interests in the Eastern Mediterranean. RIAC. https://bit.ly/3GbI3qs

Marco, G. (2017, February 21). Russia’s nuclear energy diplomacy in the Middle East: why the EU should take notice. EPC Policy Brief, 21. Archive of European Integration. aei.pitt.edu/84489/ 

Marlin-Benett, R., & Johnson, D. (2021, January 22). International political economy: Overview and conceptualization. International Studies Association and Oxford University Press. https://doi.org/10.1093/acrefore/9780190846626.013.239

Mohammedi, A. (2021, January 22). Russia-Algeria: A flexible and pragmatic partnership. Fondation Méditerranéene d’Etudes Stratégiques (FMES). https://bit.ly/3uqNT4S

Morocco, Russia discuss means to boost cooperation in energy sector. (2017, September 22). Map Ecology. https://bit.ly/3g91uWd

Murtazin, I. (2018, November 9). There is something cooking in this kitchen [in Russian]. Novaya Gazeta. novayagazeta.ru/articles/2018/11/09/78517-na-etoy-kuhne-chto-to-gotovitsya 

Parshley, L. (2020, March 9). The countries building miniature nuclear reactors. BBC, Future Planet. https://bbc.in/3AMMvLf  

Pravosudov, S. (2021, June 23). Good results. Gazprom Magazine, 6. https://bit.ly/3uiNgKN

Preston, R. (2021, January 25). Morocco relying more heavily on Russian coal. Argus. https://bit.ly/34buPgj

Project Zohr, Egypt. (2021, October). Rosneft. https://bit.ly/3KZ5NS5 [in Russian]. 

Reuters. (2020a, May 4). Algeria's Sonatrach signs MOU with Russia's Lukoil. https://reut.rs/3GfLxrP

Reuters. (2020b, September 15). Turkey extends operations of energy drill ship off Cyprus until mid-October. https://reut.rs/34szXfF 

Rezzonico, A., & Parthemore, C. (2019). Nuclear energy developments, climate change, and security in Egypt. Working group on Climate, Nuclear, and Security Affairs. Council on Strategic Risks. https://bit.ly/3ucCO7t

Rosatom (2017). Results of the activities of the state atomic energy corporation "Rosatom" for 2017. Public annual report [in Russian]. https://bit.ly/3ofC3a0

ROSATOM and Ethiopia will develop human resources and shape positive public opinion on nuclear energy. (2021, April 15). Rosatom. https://bit.ly/3occZAx  

ROSATOM and NPPA (Egypt) discussed the Role of Nuclear Energy in Sustainable Development at the media webinar. (2021, July 13). Rosatom. https://bit.ly/3AH6ECm

 Rosatom signs agreements with Morocco and Algeria. (2017, October 17). Nuclear Engineering International. https://bit.ly/32U30Zq

Russia has delivered Pantsir-S1 air defense missile systems to Ethiopia, Rosoboronexport said. (2020, October 23). RIA. https://bit.ly/3L4jsqY [in Russian].

Russian Foreign Ministry. (2020, December 4). Foreign Minister Sergey Lavrov’s statement at the Rome Med 2020—Mediterranean Dialogues international conference, Moscow, December 4, 2020. Facebook. https://bit.ly/3gqKxqd [in Russian].

 Russian oil and gas projects abroad will be selective. (2018, May 1). Oxford Analytica Daily Brief. https://bit.ly/3Hohlfy 

S&P Global Platts (n.d.). TOP 250 global energy company rankings. 

Shay, S. (2018). Egypt and the El-Dabaa nuclear plant. Institute for Policy and Strategy Publications, IDC Herzliya. https://bit.ly/3AO8mBQ 

Stronski, P. (2019, October 16). Late to the Party: Russia’s Return to Africa. Carnegie Endowment for Middle East Peace. https://bit.ly/3HiBgMR

Structural design (2021). RusHydro. https://bit.ly/3um2nTA [in Russian].

Sudan, Russia ink agreement for natural gas exploration. (2018, July 25). Xinhua. https://bit.ly/3s68F73

TASS (2019, December 24). Zarubezhneft entered an agreement on production for two Egyptian offshore blocks Egypt. [in Russian]. tass.ru/ekonomika/7416219 

TASS (2020, December 23). A consortium with the participation of Lukoil discovered a new oil field in Egypt. [in Russian]. tass.ru/ekonomika/10335519 

TASS (2021, April 12). In Cairo, Lavrov to discuss trade and humanitarian partnership and the Russian aid in the region. [in Russian]. tass.ru/politika/11118659 

Theron, A. (2016, September 28). Tunisia signs with Russia for peaceful uses of atomic energy. ESI-Africa. https://bit.ly/3ocfS4l

 Thomson Reuters Practical Law (2021). Build-own-operate (BOO). Glossary. https://tmsnrt.rs/3od4Dc5

Tilsley, P. (2019, October 30). Russia building new empire in Africa: “The United States should be hugely concerned.” Fox News. https://fxn.ws/3HhVOoC

Tingley, B. (2021, March 12). Modular solar generators could be key in helping power remote bases during a major conflict. The War Zone. https://bit.ly/3rcm7XX

Trend Economy (2021, November 14). Tunisia. Imports and Exports. https://bit.ly/3IVsapH

Trenin, D. (2019, April 25). It’s time to rethink Russia’s foreign policy strategy. Carnegie Moscow Center. carnegiemoscow.org/commentary/78990 

US eyes use of security brigade in Tunisia amid Russia concerns. (2020, May 30). TRT World. https://bit.ly/3scxwWK 

 Vavina, Y. (2019, September 9). Russia will allocate 725 billion rubles for the development of renewable energy by 2050. [in Russian]. Vedomosti. https://bit.ly/3GgOVme

Wehrey, F., & Weiss, A. (2021, August 31). Reassessing Russian capabilities in the Levant and North Africa. Carnegie Empowerment for International Peace. https://bit.ly/3rdtkqP

 Wezeman, S., Kuimova, A., & Wezeman, S. (2021). Trends in international arms transfers, 2020. SIPRI Fact Sheet. sipri.org/sites/default/files/2021-03/fs_2103_at_2020.pdf 

World Nuclear Association (2021, December). Nuclear power in Russia. https://bit.ly/3IPGBeS

Yuri Manevich: "Export of Russian electricity to the Chinese energy system amounted to about 3 billion kilowatt hours per year." (2019, June 6). Ministry of Energy. https://minenergo.gov.ru/node/14982 [in Russian]. 

Zalan, E. (2021, June 7). Hungary's nuclear power plant expansion unnerves Austria. EU Observer. euobserver.com/climate/152035