עדכן אסטרטגי

סדר היום המזרח־תיכוני התמקד בשנים האחרונות בהשפעתה הגוברת של איראן ובחשש מפני היווצרות מרחב השפעה בהנהגתה, שיימשך מאיראן בואך עיראק, סוריה וחזבאללה. השימוש במונחים דוגמת "הציר הרדיקלי", "הסהר השיעי" או "מחנה ההתנגדות" נועד לתאר את ההתאגדות הנדונה, אם על ידי הדגשת המרכיב המדיני־אסטרטגי או האידיאולוגי־רעיוני, והפכו שגורים בפי כל. אולם, הטלטלה שאחזה במרחב הערבי מאז סוף שנת 2010 הביאה לעיצוב נוף גאו־פוליטי חדש, ולשינויים בהרכב הציר ובמידת לכידותו. כמו כן, היא הביאה להתגבשותו של "ציר סוני" ערבי־טורקי/מלוכני־רפובליקאי, שמהווה משקל־נגד ומאתגר את עוצמתה ואת השפעתה של איראן ושלוחיה במרחב. האקטיביזם הסוני היחסי החל עוד לפני אירועי "האביב הערבי" — אירועים שהחריפו את המתח העדתי בין הסונים לשיעים ובין הערבים לאיראן — אך הוא הגיע לשיאו בעקבותיהם. שיקולים של מאזן עוצמה קלאסי ויריבות בין־עדתית שזורים יחדיו בפעלתנות, בעיקר מצדן של מדינות המפרץ, שמטרתן היא לבלום את איראן ולגבש חזית סונית נגדה.