עדכן אסטרטגי

הטיית הידע נגד ישראל בוויקיפדיה האנגלית היא תופעה מוכרת ומתועדת, אך מנגנוניה הפנימיים נותרים לרוב סמויים מן הציבור הרחב. מאמר זה בוחן את מנגנוני התופעה באמצעות מעקב ממוקד אחר דפוסי ההתנהלות של איסקנדר323 (Iskandar323), עורך בכיר ומנוסה, שפעל בפלטפורמה במשך קרוב לשתים עשרה שנים עד לחסימתו לצמיתות בתחילת 2026, לאחר שהפר הרחקה קודמת שהוטלה עליו מעריכה בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני. המחקר נשען על מיפוי היקף פעילותו, קטגוריזציה של תחומי העריכה המרכזיים שלו בתחום הנבחן וניתוח תוכן איכותני של עריכות נבחרות בערכי ליבה. ממצאי המחקר מצביעים על דפוס שיטתי של הרעלת ידע, שאינו מתמצה בהחדרת מידע כוזב, אלא פועל באמצעות מסגור מחדש, השמטת הקשרים, ארגון סלקטיבי של עובדות ושינויי ניסוח בעלי השפעה פרשנית רחבה. מן הניתוח עולים שני צירי פעולה מרכזיים: האחד, שכתוב יסודות הזהות היהודית, הציונות והמדינה, באמצעות החלשת הזיקה היהודית לאתרים ולמרחבים היסטוריים, מסגור מחדש של ההיסטוריה היהודית הקדומה בארץ ישראל, וערעור על זכות ההגדרה העצמית כלאום; השני, עיצוב נרטיב הסכסוך הישראלי־פלסטיני באופן המציג את ישראל במסגרת ביקורתית שיפוטית חד־צדדית.   חסימתו של איסקנדר323 מלמדת כי מנגנוני האכיפה של ויקיפדיה מסוגלים לפעול, אך העובדה שרבות מעריכותיו נותרו על כנן גם לאחר חשיפת דפוס פעולתו מעוררת שאלות בדבר אפקטיביות הבקרה, השקיפות והאחריות של הפלטפורמה, ומחייבת לשקול נקיטת יוזמה של המדינה בתלונה רשמית לקרן ויקימדיה, לצד בחינה משפטית של היבטי האחריות הנוגעים לתופעה, כדרך לצמצם את הנזק הקיים ולמנוע את הישנותו בעתיד.

יותר מחודשיים לאחר פרוץ מלחמת "שאגת הארי" ניצבת הרפובליקה האסלאמית עם פגיעות ניכרות והנהגה חדשה, אך לזכותה גם הישגים מסוימים וביניהם שרידות מול מתקפה אמריקאית-ישראלית וניצול מנופי לחץ שנוצרו במהלך הלחימה, לרבות תקיפות נגד מדינות המפרץ וסגירת מצר הורמוז. אף שמוקדם להעריך את השלכות המלחמה, שבשלב זה כלל לא ברור האם הסתיימה, כבר ניתן לזהות מגמות בולטות בשישה תחומים מרכזיים: הזירה הפנים-איראנית; תוכנית הגרעין; מערך הטילים; רשת השלוחים האזורית; מעמדה של איראן בסדר האזורי; ואיראן בזירה הגלובלית. תובנות בהקשרים אלה נועדו לשמש בסיס לניתוח המשך ההתפתחויות בחודשים הקרובים, לאחר שישקע אבק המלחמה ויתבהרו השלכותיה. לפי שעה, הסטטוס-קוו הנוכחי ("לא מלחמה, לא שלום"), הכולל את סגירת מצר הורמוז לצד מצור ימי אמריקאי, נותר בלתי יציב וספק אם יוכל להימשך לאורך זמן. מבחינת ישראל, המשמעות היא שאיראן ממשיכה לשמר יכולות גרעיניות ולשקם את מערך הטילים, מה שמגביר את הסיכון לפריצה לנשק גרעיני ולחידוש הלחימה בתנאים קשים יותר. על רקע זה ניצבת ישראל בפני שאלה יסודית: האם עליה להמשיך ולחתור לפתרון הבעיה האיראנית באמצעות הכרעה, שספק רב אם ניתן להשיגה (במיוחד ללא השתתפות פעילה מצד ארצות הברית), או לאמץ מדיניות של "ניהול סכסוך" באמצעות אכיפה מזדמנת עד לשינוי פוליטי באיראן.