פרסומים

מטרתם של מייסדי תנועת החרם, ה־BDS ,היא הרס מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לאחר שהתפכחו מהאשליה שבאמצעים צבאיים ניתן להסב לאחור את הקמתה של ישראל, החליטו אנשי הגרעין הקשה של ה־BDS לפנות לאסטרטגיה עקיפה, לא אלימה, שלכאורה מבטיחה את השגת היעד הזה: דה־לגיטימציה פוליטית ופגיעה כלכלית שיובילו לבידוד, לדמורליזציה ולהרס פנימי — לרבות הגירה בהיקף גדול של מי שסובלים נפשית ומעשית מהיותם אזרחים של ישות מצורעת, ובעקבות זאת קבלת דרישות תנועת ה־BDS ,לרבות מימוש "זכות השיבה" של מיליוני צאצאים של פליטים פלסטינים, עד להתפוררות מלאה של...

בשנת 1881 הצהיר איש דת סודאני בשם מוחמד אחמד על היותו ה'מהדי' (המוּנחה בצורה נכונה), ופתח במרד נגד הממשל המצרי ששלט בסודאן. הוא השיג הצלחה כה מרשימה ויוצאת דופן נגד הצבא המצרי, עד שבריטניה חשה חובה להתערב. היא שלחה במעלה הנילוס כוחות גדולים בפיקודו של גנרל צ'רלס גורדון במטרה להקל את המצור על חרטום, אולם העיר נכבשה בינואר 1885 . המהדי עצמו מת זמן קצר לאחר מכן, אך המדינה שהקים והוריש לממשיכו המיועד, החליף עבדאללהי אִבּן מוחמד, שרדה עד ספטמבר 189 , כאשר צבא אנגלי־מצרי בהובלת הלורד קיצ'נר הביס את הכוחות העיקריים של המהדי. הח'ליף נמלט עם...

כיצד הסכם הגרעין עם איראן ישפיע על "האביב הערבי"? מרק הלר ההשלכות הדרמטיות ביותר של "האביב הערבי" )או "ההתקוממויות הערביות"( היו ניפוץ מנגנוני הביטחון בחברות הטרוגניות, והתפרצותן של יריבויות עדתיות ואתניות, שהיו חבויות במשך שנים. במבט ראשון, אין להתפתחויות אלו ולעסקת הגרעין, שהושגה בין איראן לבין מעצמות העולם בהובלת ארצות הברית ולא כלום. ואמנם, יש קשר ישיר שכן קו השבר המרכזי בעימות הזהויות שחוצה את האזור עובר בין המחנה השיעי בהובלת איראן, לבין האוכלוסיות הסוניות המגוונות באזור, שעבורן ערב הסעודית היא הקרובה ביותר לנושאת הדגל....

בהחלט ייתכן, כי הערכות איום דומות אכן מסייעות לייצר מגעים חשאיים כאלה ואחרים בין דרגים ביטחוניים של ישראל ושל חלק מהמדינות הערביות, המודאגות מהצל שמעיבה השליטה האיראנית, וכי נוצר פוטנציאל להרחבת הקשרים בינן לבין ישראל. אולם, הערך המוסף לישראל של קשרים חזקים ו/או גלויים יותר עם מדינות המפרץ אינו מובן מאליו, ויש יסוד סביר להאמין שהיתרונות הטמונים בהם יהיו מעטים מכדי להצדיק את חשבון הנפש והמתחים הפוליטיים הפנימיים שהגישה האזורית עתידה לעורר בזירה הפנים-ישראלית. יתר על כן, יהא אשר יהא הפוטנציאל של הגישה האזורית, יתרונותיה לא יוכלו להתממש...

מאחר שהוויכוח לגבי הקשר ה"אמתי" בין טרור לאסלאם אינו תכליתי, מומלץ למנהיגים מערביים, לפחות למען היושרה האינטלקטואלית שלהם עצמם, להתרחק משדה המוקשים התיאולוגי/אידאולוגי הזה. כל מאמץ להבין את המתאם שאולי קיים בין טרור לאסלאם יישא יותר תועלת אם יתמקד פחות במה שהכתובים והמקורות אומרים, ויותר במה שמוסלמים חושבים ועושים. רק המוסלמים עצמם יקבעו את העוצמה או החולשה של הקשר המשוער בין אסלאם לטרור. אולם מנהיגים פוליטיים מערביים יכולים להשפיע על ויכוח זה. בעצם הכחשת קיומו של הקשר הזה בפומבי – עושים מנהיגי המערב את הדבר הנכון.

את קיומה של הרתעה מוצלחת ניתן לשער; רק כשלי ההרתעה הם אלה שאפשר להוכיחם בברור, אם כי, לא בהכרח להבינם בצורה נכונה, וגם אז — רק בדיעבד. זו אינה סיבה לזנוח את ההרתעה כרכיב ליבה של מדיניות הביטחון, אך הדבר מהווה סיבה לחיפוש גישה רבת־פנים שתיתן מענה הן למניעים והן ליכולות, ואשר תנסה לעצב באופן מודע את שני הרכיבים של חישובי העלות־תועלת ותעביר את המסר לא רק ליריב עצמו — במקרה זה לחמאס — כי אם גם לכל רכיביה הנוספים של המערכת המדינית, החשובים לו. במקרה של חמאס, מדובר במכלול המבנה המדיני הפלסטיני.

בין הנושאים הנידונים: סקירה גיאוגרפית של הזירה; מלחמת איראן-עיראק והמערכת האזורית; עמדת מעצמות העל כלפי המלחמה; האסטרטגיות של הצדדים במלחמת איראן-עיראק; המאזן הצבאי עד כאן ותצפית לעתיד; הכורדים ומלחמת איראן-עיראק; השלכות מלחמת איראן-עיראק על המצב הפנימי באיראן; הממד הכלכלי של המלחמה.