פרסומים
מבט על, גיליון 442, 02 ביולי 2013.
עקבו אחרינו בגוגל
לארה"ב ולשותפיה במערב כלים ומנופים מוגבלים כדי להשפיע על המתרחש בסוריה, ללא הפעלת כוח צבאי. אולם, ארה"ב ואירופה אינן מעוניינות בהתערבות צבאית נוספת באזור, לאחר הניסיון בעיראק ובאפגניסטן. הערכת המצב האמריקנית להתערבות צבאית, המבוססת על הפעלת כוח אווירי בלבד, גורסת סבירות גבוהה לאובדן שליטה באירועים, הידרדרות עד לכדי שליחת כוחות קרקעיים לסוריה ומכך וושינגטון חוששת ביותר.
ארצות הברית ניצבת בפני מבוכה אסטרטגית אל מול האתגרים שעולים מהמשך המלחמה בסוריה, אשר החלה כהתקוממות פנימית נגד שלטון בשאר אסד, הפכה למלחמת אזרחים עדתית והתפתחה לסכסוך אזורי בין סונים לשיעים. בארצות הברית המצב מתואר 'בשפה רכה' כמשבר הומניטארי חמור ביותר, מעל 100,000 הרוגים רובם אזרחים לא מעורבים, יותר מ-2 מיליון פליטים וכ-2.5 מיליון אזרחים שנאלצו להינתק ממקום מושבם.
לארצות הברית ולשותפיה במערב כלים ומנופים מוגבלים כדי להשפיע על המתרחש בסוריה, ללא הפעלת כוח צבאי. אולם, ארצות הברית ואירופה אינן מעוניינות בהתערבות צבאית נוספת באזור, לאחר הניסיון בעיראק ובאפגניסטן. בנוסף, המערכת הבינלאומית משותקת ואינה מסוגלת לקבל החלטות, בשל ווטו הצפוי במועצת הביטחון מצד רוסיה וסין. הערכת המצב האמריקנית להתערבות צבאית, המבוססת על הפעלת כוח אווירי בלבד, גורסת סבירות גבוהה לאובדן שליטה באירועים, הידרדרות עד לכדי שליחת כוחות קרקעיים לסוריה ומכך וושינגטון חוששת ביותר. לכאורה, ניתן לדחות את ההחלטה הקשה להתערבות צבאית תחת הגישה, כי מתקיימת שחיקה הדדית של הגורמים הקיצוניים הנלחמים זה בזה בסוריה, איראן וחזבאללה מול גורמי ג'יהאד סונים-סאלפיסטים (דוגמת ג'בהת אל-נוסרה, שלוחת אל-קאעדה), ללא יכולת הכרעה ביניהם. הבעיה מולה ניצב הנשיא אובמה, שמנסה להתרחק מבעיות המזרח התיכון או לכל היותר ל-'הוביל מאחור', היא, שאינו יכול לעמוד מנגד אל מול רצח אזרחים, התפתחות עימות שיעי – סוני אזורי ומצב בו הגורמים הקיצוניים מתחזקים ורוכבים על גל של דימוי ניצחון. ככל שנמשכת הלחימה לא מסתמן שחקן דומיננטי וראוי (בעיני ארצות הברית) שיוביל את המאבק וישלוט בסוריה בהמשך וישמור על אחדותה ויציבותה. לפיכך, התרחיש היותר סביר הוא של כאוס, חיזוק מגמת ההתפרקות העדתית, עם זיקות והשלכות שליליות למדינות השכנות לסוריה. אלו מהווים גורם נוסף למבוכה בוושינגטון ובבירות האירופיות ולהחלטה להימנע ממהלכים שיפנו כלפיהן אצבע מאשימה ואחריות לכאוס 'ביום שאחרי'.
אוזלת היד של ארצות הברית בלטה בעיקר לאחר שהנשיא אובמה בחר שלא להגיב על חציית הקו האדום שהתווה לשימוש בנשק כימי על ידי שלטון בשאר אסד. גם ההחלטה לאמן ולצייד קבוצות אופוזיציה סורית בטילי נ"ט וטילי כתף נגד מטוסים, התקבלה לאחר התלבטויות רבות ואינה מספיקה כדי לשנות את מאזן הכוחות בתוך סוריה. להזרמת הנשק דווקא השלכות שליליות של הארכת המאבק, הסלמתו ועצימותו, חיזוק מגמות פיצול בין כוחות האופוזיציה, וזליגת נשק מתקדם לידי ג'יהאדיסטים קיצוניים. כל אלו יגרמו לכאוס והעדר יציבות, גם אם משטר אסד ייפול. לאור כל זאת, ניכר, כי אין אסטרטגיה אמריקנית מגובשת להביא לשינוי מהלך המלחמה ולא הופנמו ההשלכות השליליות לניצחון המחנה הרדיקלי או להתבססות גורמי ג'יהאד קיצוניים בסוריה. גם החלטת ארצות הברית ללכת לוועידת ז'נבה-2 עם רוסיה, בלי התייעצויות רציניות עם בעלות בריתה האירופיות, היא סממן נוסף לניהול משבר מתוך עמדת חולשה וללא חלופות ממשיות לפעולה.
המשמעויות האסטרטגיות להימנעות ארצות הברית מהתערבות צבאית בסוריה
חשיפת הוויכוח הפנימי בממסד האמריקני, בין מזכיר המדינה קרי, שתמך בפעולה אווירית בסוריה, לבין ראש המטות המשולבים, דמפסי, שחושש מההשלכות של פעולה צבאית, ובעיקר מהידרדרות למעורבות צבאית עמוקה יותר עם עלויות כבדות ושחיקת כוחות, מוסיפה לפגיעה בדימוי המעצמתי של ארצות הברית. לאור הבנת המחנה הרדיקלי, כי האופציה הצבאית האמריקנית אינה על השולחן, עולה המוטיבציה שלו להמשיך בעימות ולהפגין נחישות בשדה המערכה בסוריה. בד בבד, מתחזקת העמדה הרוסית, המציבה תנאי פתיחה קשים למהלך המדיני של ועידת ז'נבה-2 להפסקת המלחמה בסוריה.
אם נבחן את המשבר בהקשר האיראני הרחב, אלו המתנגדים לתקיפה בסוריה גורסים, כי עדיף שארצות הברית תכין ותשמור את האופציה הצבאית לפעולה באיראן, אם ייכשלו השיחות בנושא הגרעין ואיראן תפרוץ קדימה להשגת יכולת גרעין צבאית. מנגד, אלו התומכים בתקיפה אמריקנית בסוריה, מעריכים, כי היעדר הפגנת נחישות אמריקנית בסוריה, אל מול הנחישות שמפגינות איראן וחזבאללה, משמעותה חיזוק ההערכה האיראנית לסבירות נמוכה של האופציה הצבאית האמריקנית לתקיפת תשתיות הגרעין בה דבר הגורם לארצות הברית לאבד מנוף לחץ משמעותי לשכנוע איראן. המתנגדים לתקיפה בסוריה מעלים גם את נושא הלגיטימציה הבינלאומית. גם אם מועצת הביטחון משותקת בשל החשש מהווטו של רוסיה וסין, ארצות הברית יכולה לפעול על בסיס משפטי של בקשת סיוע מצד האופוזיציה, ששולטת על יותר ממחצית השטחים בסוריה. אפשרות נוספת היא להתבסס על הדוקטרינה של התערבות מתוקף האחריות להגן (R2P) על האוכלוסייה הבלתי מעורבת, שסובלת מפגיעות קשות. פעולה במסגרת של קואליציה תחזק את התוקף של דוקטרינת R2P, בהשוואה למהלך אמריקני חד צדדי.
מה אופציה הצבאית הסבירה?
פעולה צבאית, עם סבירות לגיבוי בינלאומי ואזורי רחב, אמורה ליצור אזור אסור לטיסה ( (No Fly Zone בשמי סוריה, כדי למנוע את השימוש של כוחות בשאר אסד במטוסים ובמסוקי קרב נגד כוחות האופוזיציה והאזרחים ולצמצם את יכולות פיזור חומרי הלחימה הכימיים. לשם השגת התכלית של אזור אסור לטיסה, עומדות בפני ארצות הברית שתי גישות מבצעיות. האחת, מבוססת על הרעיון של השגת עליונות אווירית מעל שמי סוריה, על פי תפיסת ראש המטות המשולבים הגנרל דמפסי. לשם כך, נדרשות מאות גיחות לתקיפה מקדימה של סוללות קרקע אוויר ומכ"מי גילוי. העליונות האווירית תאפשר לארצות הברית לשתק את שדות התעופה בסוריה ולהחזיק פטרולים אוויריים מעל שמי סוריה, ליירוט כל מטוס ומסוק מכוחות אסד שימריא ואף למנוע סיוע מבחוץ לכוחות אסד (בעיקר מאיראן). הגישה השנייה, מבוססת על תקיפה מנגד לשיתוק שדות התעופה, שמהם פועלים המטוסים והמסוקים הסוריים, מבלי לחדור לשמי סוריה, אלא באמצעות נשק מונחה מדויק, המשוגר מטווח רחוק. במקביל, ניתן לבצע פטרולים אוויריים מעל הים התיכון עם טילי אוויר-אוויר ארוכי טווח, ליירוט מטוסים שיחדרו לאזורים האסורים לטיסה. בשתי הגישות, ארצות הברית לא חייבת לפעול מהמדינות השכנות אלא מהתווך של הים התיכון, מנושאת מטוסים ואף בטיסה ישירה (עם תדלוק אווירי) מבסיסים אמריקניים באירופה. הפעולה האווירית יכולה להתבצע תוך מזעור הסכנות והאיום על המטוסים האמריקניים.
המלצה לגיבוש קואליציית No Fly Zone של המדינות השכנות לסוריה בהובלת ארצות הברית
את רעיון ה-No Fly Zone יכולה ארצות הברית לפתח לתפיסה אסטרטגית של קואליציה אזורית מול המחנה הרדיקלי ובהקשר מידי למתרחש בסוריה. בסיס התפיסה הוא גיבוש קואליציה (לא חייבת להיות רשמית) של ארצות הברית יחד עם המדינות השכנות לסוריה, אלו החוששות מהזיקות השליליות ((Spill Over של האירועים בסוריה לשטחן ומצפות לפעולה אמריקנית כוחנית ואפקטיבית נגד כוחות אסד והתומכים בו. הרעיון הוא, שארצות הברית תוביל קבוצת מדינות - ירדן, תורכיה וישראל (בפרופיל מדיני נמוך ולא מוצהר), אשר תשתתפנה לצדה בכינון האזור האסור לטיסה, כל אחת בסמוך לגבולה עם סוריה, אם לא בפועל, אז לפחות בתמיכה מדינית ומבצעית, וכן בפריסת סוללות פטריוט בתחומן (דבר שנעשה בפועל). יוזכר, כי היו עדויות לתאום בין ארבע המדינות בגיבוש המענה לתרחיש הידרדרות בהפעלת נשק כימי בסוריה. כמדרגה נוספת, ניתן להרחיב את המאמץ ההומניטרי ושיתוף הפעולה בהגנה על האוכלוסייה האזרחית בסוריה, באמצעות יצירת חגורת אזורי חייץ (Buffer Zone) לאורך הגבול של סוריה עם ירדן, ישראל, תורכיה ואף לבנון. לאזורים אלו יוכלו להימלט אזרחים סוריים וניתן יהיה לקיים תשתית לסיוע הומניטרי. חגורת החייץ תשמש גם למניעת זליגת גורמים קיצוניים משני המחנות למדינות השכנות, במיוחד לשטחי ירדן. לפיכך, ייווצר ההקשר המשותף בין המדינות המשתתפות במניעת זליגת אירועים לשטחן, ובין האחריות להגן על האזרחים הסוריים. סביר להניח כי קואליציה זו תזכה לתמיכתן של סעודיה והנסיכויות הסוניות ובדרך זו תתייצב קואליציה של ארצות הברית והמחנה הסוני 'המתון', נגד המחנה הרדיקלי השיעי. התשתית הקואליציונית תאפשר מעורבות גם ביוזמות מדיניות, ייבנה פוטנציאל לא רק לשינוי מאזן הכוחות הלוחמים בתוך סוריה, אלא לשינוי רחב יותר ועיקרו בידוד איראן וחזבאללה, עד לכדי הרתעת איראן באמצעות גיבוש קואליציה דומה בנושא הגרעין.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על