יחסי רוסיה-איראן: האומנם שינוי?

חתימת ההסכם (17.5) להעברת אורניום בין איראן, טורקיה וברזיל התקבלה בהתנגדות גורפת של חברות מועצת הביטחון ועוררה תסיסה בינלאומית חדשה. כבר למחרת החתימה, חתמו החברות הקבועות במועצת הביטחון, הפעם לרבות רוסיה וסין, המופתעות מהתפתחות זו, על הצעת החלטה להטלת הסנקציות על איראן ומאז הן פועלות לבלימת היוזמה הטורקית-ברזילאית. איראן, שהופתעה אף היא ממהירות ועוצמת התגובה השיבה בהתלהמות אופיינית, בעיקר כלפי רוסיה. במציאות זו, החדשה עבורה, ניצבת רוסיה בפני שני אתגרים: מאמץ ליישר את ההדורים מול איראן, מזה, ומול היוזמה הטורקית-ברזילאית, המבשרת על מהפך בלתי רצוי עבורה במערכת הבינלאומית, מזה.

בעקבות פרסום ההחלטה על הטלת הסנקציות על איראן, פורסם על חלופי מהלומות מילוליות. איראן פתחה בהשתלחות כלפי רוסיה, (בלי להזכיר את סין). אחמדינג'אד הטיח (26 במאי 2010) ביקורת פומבית קשה על ההחלטה הרוסית, תוך הזהרתה של רוסיה מפני הפיכתה לאויבת של איראן. הוא אף הוסיף, שבמקומו של הנשיא הרוסי היה נזהר יותר "מפגיעה באומה גדולה". למחרת (ב-27 במאי 2010) הוסיף השגריר האיראני במוסקבה, שרוסיה נגררת אחרי מניפולציות אמריקאיות וקרא לרוסיה שלא לאפשר את מימושה של החלטת מועצת הביטחון. בתגובה הרוסית, שלא איחרה לבוא, כינו הדוברים הרוסיים, שר החוץ לברוב ויועץ הנשיא, פריחודקו, את ההתבטאויות האיראניות כ"אמוציונאליות" וכ"דמגוגיות". הם הדגישו, שמדיניותה של רוסיה מכוונת לקידום האינטרסים שלה בלבד ואינה פרו-איראנית או פרו-אמריקאית. נטען, שרוסיה רואה עצמה שותפה למאמץ בינלאומי לפתרון מצבים סבוכים, בעוד איראן היא אחד מהם.

הנשיא אובמה, מצידו, הביע שביעות רצון רבה נוכח הצטרפותה של רוסיה לסנקציות. הוא הצהיר, שהוא רואה בכך הישג גדול למדיניות ה"אתחול" בה נקט כלפי רוסיה. אכן, יש הסוברים, שמדיניות זאת היא אשר הביאה למהפך בעמדתה של רוסיה בנושא האיראני. יצוין בהקשר זה, כי מדיניות "אתחול" זו, כללה שורת וויתורים מפליגים לרוסיה בנושאים בינלאומיים שונים בתמורה להצטרפותה לסנקציות. גם עתה הוצעו לרוסיה "תוספות" תמורת הסכמתה. בכלל זה ביטול הסנקציות כלפי 4 חברות רוסיות, שפעלו לפיתוח היכולות האיראניות בתחום הגרעין והטילים; חתימה על ההסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי עם רוסיה; הסכמה לאספקת 5 משגרים של טילי S-300, זאת לשמחתם הרבה של הרוסים. יצוין, שבמקביל, הבטיחה ארצות הברית גם לסין שלא תפעל נגד חברות סיניות המשתפות פעולה עם איראן.

מכל האמור ניתן להצביע על שתי תובנות שקונות אחיזה בהתנהלותה הבינלאומית של רוסיה:

במישור האיראני – נראה שהסיכסוך הנוכחי משקף מתיחות מצטברת ממושכת. יש הרואים בתגובה הרוסית החריפה לביקורת האיראנית שינוי של ממש במדיניות הרוסית, שהחל כאמור, על רקע מדיניות האתחול של אובמה. יש גם המזהים את איראן כמאיימת על האינטרסים הרוסיים, בעוד רוסיה איננה מעוניינת "בהרחבת המועדון הגרעיני דרך הכניסה האחורית". יצוין, שלאחרונה נרשמה פעילות איראנית מאתגרת בים הכספי.

במשור הבינלאומי הכולל – רוסיה מזהה בציר החדש – איראן-טורקיה-ברזיל – בעיה למעמדה היא. רוסיה וסין, כמוהן כשאר החברות הקבועות במועצת הביטחון, לא יוותרו בנקל על מעמדן המונופוליסטי בפיקוח על ענייני הנשק הבלתי קונבנציונלי, שאחרת יגרור הדבר לתוהו ובוהו. מעבר לכך, לרוסיה עניין רב למנוע מטורקיה להפוך למתווך מול איראן במקומה, כמו-גם עניין למנוע שיתוף פעלה טורקי-איראני בנושא הובלת האנרגיה, המאיים על מעמדה המונופוליסטי של רוסיה כספקית גז לאירופה.

נראה, שאיראן מצידה, המודאגת מהתקרבות רוסית-אמריקאית, עודדה את טורקיה לנטילת תפקיד פעיל יותר בענייניה, תוך ניצול האמביציות הטורקיות החדשות במישור הבינלאומי. דאגתה של טהראן נובעת מדעיכתה של החלופה של ניצול מחלוקת רוסית-אמריקאית לטובתה. ארצות הברית ורוסיה, מצידן, כבר החלו לפעול לפירוק החבילה ולביטול מחויבותן של טורקיה וברזיל להסכם עם איראן. זו, מצידה, תשאף לטרפד את החלטת הסנקציות נגדה במועצת הביטחון על ידי תרגילי השהיה פרוצדורליים.

הדרמה האמורה צוברת תאוצה לאור פעילות מדינית רוסית חדשה, עת הועברו על ידה מסרים "מרגיעים" לאיראנים, לפיהם, רוסיה מגלה הבנה להתלהמות האיראנית כמכוונת בעיקרה לתצרוכת פנימית ומזכירים לאיראנים שרוסיה היא זו שבלמה עד כה את הלחצים לסנקציות. גם תמיכתה הנוכחית בסנקציות לא אמורה לפגוע במרקם יחסיה עם איראן. ב-27 במאי שוחח שר החוץ לברוב, ביוזמתו, עם שר החוץ האיראני, והפעם מסרים חדשים בפיו: רוסיה שואפת למצוא פתרון למצב שנוצר; רואה את ההסכם האיראני עם טורקיה וברזיל כמתבסס על התוכנית המקורית של סבא"א מאוקטובר אשתקד; מזהה בו נוסחה ראויה, היוצרת תנאים מוקדמים לחידוש ההדברות עם איראן, כאשר יישומה יכול להפוך לפריצת דרך. ובמילים אחרות, ייתכן ואנו עדים לעוד תפנית בעמדתה של רוסיה.

עוד מסר לברוב לתקשורת, שנושא ההסכם הזה נדון עתה בפורום 5+1 , בהשתתפותן של טורקיה וברזיל. בעניין זה הוסיף, שאף כי רוסיה מוכנה לראות בכך פתרון, אין לה ביטחון "של 100%" ביישומו, כי בסופו של דבר הרבה יהיה תלוי בעמדתה של איראן ובגישתה למחויבויותיה. בעצם, לברוב מביע ספק בכנות כוונותיה של איראן בנושא הגרעיני. למרות הדברים הללו, בכל זאת ניתן, כנראה, להניח שרוסיה תפעל לקיזוז השלכותיה של הפרשה הנדונה על יחסיה עם איראן. בידי רוסיה נותרו מספר מנופי-השפעה על איראן, כדי לסייע לה באיתור חלופה, הקבילה על כל הצדדים, להסכם הלא רצוי עם טורקיה וברזיל. די להזכיר את השלמת הכור בבושהר (צפוי באוגוסט הקרוב) ואספקת אמצעי לחימה, בדגש על S-300 (ספק רב אם יתבצע בתקופה הנצפית).

לסיכום, אף כי אנו עדים להמשך האמביוולנטיות הרוסית המוכרת בכל הנוגע לענייני איראן, עולים כמה היבטים, הראויים לאזכור: מסתבר, שמדיניות ה"אתחול" האמריקאית, אכן הביאה לתוצאה המקווה, כאשר הניסיון האיראני "לגנוב את ההצגה" יחד עם טורקיה וברזיל, דווקא עודד התקרבות רוסית-אמריקאית. יחד עם זאת, במערכת הבינלאומית חלים שינויים בעלי השלכות לא חזויות, לפיהם גם אם יידחקו הטורקים והברזילאים החוצה, המצב לא ישוב לקדמותו במהרה. האיראנים, מבחינתם, ימשיכו במאמציהם להשלמת תוכניתם הגרעינית, אם כי אפשרי שבכל זאת יסכימו להצעת פשרה מסוימת. הרוסים, מצידם, מעוניינים שהפעם, ההצעה תהיה בשיתוף איתם, ולשם הם מכוונים את מאמציהם.