הון והשפעה בכפר הגלובלי

יחסי הגומלין בין תאגידים גלובליים ומדינות היא סוגיה מעניינת בעידן הגלובליזציה. התאגידים הגלובליים חוצים גבולות ופועלים כרשת עולמית, ואילו המדינות מוגדרות על פי טריטוריה. בחודשים האחרונים אנו עדים לעסקות שבהן מדינות קונות נתחים מתאגידים פיננסיים (בנקים) גלובליים, שנקלעו למצוקת מימון. תופעה זו מעידה אמנם על חולשת התאגידים, לפחות זמנית, אולם גם על הכרה של מדינות בחשיבותם של תאגידים כמקור השפעה, ולא רק בתחום הכלכלי. בהנחה שכך - ולהבדיל משדות הקרב והצבעות באו"ם - נראה כי שוק ההון מהווה זירה נוספת שבה ניתן לרכוש השפעה מדינית.

מדובר בעסקות בסדר גודל של 5 מיליארד דולר ומעלה, כל אחת, המתבצעות בדרך כלל על ידי קרנות השקעה ממשלתיות. לדוגמה: קרן השקעות של אבו-דאבי מזרימה לענקית הפיננסים סיטי (Citigroup) 7.5 מיליארד דולר באמצעות אגרות חוב להמרה, המקנות לה זכות להמיר את ההלוואה בתמורה ל-4.9% מהון המניות של הבנק. קרן השקעות של סין מזרימה 5 מיליארד דולר לבנק ההשקעות מורגן סטנלי (Morgan Stanley) בתמורה ל-9.9% ממניותיו. קרן השקעות של סינגפור תזרים 10 מיליארד דולר לבנק ההשקעות UBS, ותזרים 6.2 מיליארד דולר לבנק ההשקעות מריל לינץ'Merrill Lynch) ).

בולט כי המשקיעים הם מדינות לא מערביות, שאגרו יתרות מט"ח גדולות. למשל, יתרות המט"ח של אבו-דאבי גדלו הודות לגאות בשוק הנפט (ההכנסות של איחוד האמירויות יגיעו השנה ליותר מ-70 מיליארד דולר). סין וסינגפור נהנות מצמיחה כלכלית מהירה. לסין עתודת מט"ח הגדולות בעולם, כ- 1.5 טריליון דולר. מאות מיליארדי דולרים מהן מושקעות באגרות חוב של ממשלת ארה"ב.

מגייסי ההון הם בנקים שספגו הפסדים גדולים ב"משבר הסאבפריים". מדובר במשבר שנגרם מהשקעות ענק בקרנות החשופות לשוק המשכנתאות ללווים בעייתיים בארה"ב. כתוצאה מעליית הריבית בשנים האחרונות, ירד כושר ההחזר של הלווים וחל גידול ניכר באי-פירעון של משכנתאות. ירידת מחירי הנדל"ן בשנה אחרונה החמירה את המצב, כיוון שדירות מהוות בטוחות למשכנתאות. כתוצאה ממשבר זה נאלצו התאגידים הפיננסים למחוק ממאזניהם חלק מהונם, ושוויים בבורסה ירד בעשרות מיליארדי דולרים. כך למשל, ערכו של סיטי בבורסה ירד מכ-270 מיליארד דולר בתחילת 2007 לכ-155 מיליארד דולר כיום (כ-43%).

הסבר אחד להשקעות הוא השיקול הכלכלי הטהור, כלומר המשקיעים רואים בירידת מחירי המניות של התאגידים הפיננסיים הזדמנות השקעה. הסבר זה אינו מובן מאליו, מאחר וההשקעות בתאגידים אלה נחשבות כיום למסוכנות ואילו רוב המדינות נוהגות להשקיע את יתרות המט"ח שלהן בהשקעות סולידיות. ממשלת סין אף טרחה להבהיר בספטמבר 2007, כי עתודות המט"ח שבידה אינן חשופות לשוק המשכנתאות ללווים בעייתיים בארה"ב, שלהן חשופים התאגידים האלו. שיקול כלכלי נוסף הראוי לציון ברמה האסטרטגית – יתכן שהמדינות האלה הזדרזו לתמוך בתאגידים בשל חשש מההשלכות שיהיו לקריסתם על כלכלתן, הן במישרין (בשל מעורבות התאגידים במשקיהן) והן בעקיפין (כיוון שצמיחתן המהירה מושפעת בין היתר מהמצב הכלכלי במערב).

הסבר מסוג אחר הוא, כאמור, הכרה בחשיבותם של התאגידים הללו כגורמי כוח במערכת הגלובלית, גם מבחינה פוליטית. היקף הפעילות הפיננסית של גופים אלה היא עצומה, כפי שניתן ללמוד מדוחותיהם הכספיים. כך למשל, המאזן של סיטי לסוף 2006 כלל 1.88 טריליון דולר (1,884,318,000,000 דולר) בצד הנכסים (כגון מזומנים, השקעות והלוואות שנתן בנק) ו-1.76 טריליון דולר בצד ההתחייבויות (כגון פיקדונות של חוסכים והלוואות שלקח הבנק). מדובר בסדרי גודל העולים בשיעור ניכר על תקציבה של כל מדינה בעולם, למעט ארה"ב, שהוצאותיה בשנת 2006 הגיעו ל-2.65 טריליון דולר.

העסקות הללו עדיין אינן מעידות על רצון המדינות המשקיעות להשתלט על התאגידים הגלובליים. על פי נתוני העסקות, נראה כי הסינים לא יקבלו מושב במועצת המנהלים של מורגן סטנלי ואבו-דאבי לא תקבל מושב במועצת המנהלים של סיטי. עם זאת, עסקות אלו יוצרות "דריסת רגל" למדינות המשקיעות, שעשויה להתרחב באמצעות השקעות נוספות או לקבל משמעות רבה באמצעות שיתוף פעולה עם בעלי מניות אחרים. כך למשל, אבו-דאבי אינה לבדה ב-סיטי; הנסיך הסעודי אל-וליד בן טלאל, הינו בעל המניות הפרטי הגדול ביותר בתאגיד זה. כלומר, השקעתה של אבו-דאבי מהווה חיזוק לנוכחות מדינות הנפט הערביות בתאגיד הגלובלי.

בעיתות שיגרה היו השקעות כאלה נתקלות, כנראה, בביקורת עזה במערב, אך נוכח משבר הסאבפריים, קשה לבוא בטענות למי שמחלצים את הבנקים הגלובליים, ובעקיפין אף מסייעים לממשל בוש, הפועל לפתור את המשבר מבלי שיותיר אמריקאים רבים חסרי בית ובלא שיגלוש לשאר ענפי הכלכלה בארה"ב. בעקבות גיוסי ההון הגדולים הללו, ביטלו/השהו הבנקים הגדולים בארה"ב (סיטי, בנק אוף אמריקה וג'י. פי. מורגן) את תוכניתם להקים קרן חירום משותפת, בסך 80 מיליארד דולר, להקלת משבר האשראי בארה"ב.
בסיכומו של דבר, נראה כי למהלכים אלה יש הגיונות כלכליים ומדיניים כאחד. נוכח יתרות המזומנים שיש למדינות אלה ואחרות, קיים פוטנציאל לגידול בהשקעות מדינתיות בתאגידים גלובליים מסוגים שונים, אשר יקנה להם השפעה פוליטית בכפר הגלובלי. לאחרונה נודע כי בכוונת סעודיה להקים קרן השקעות ממשלתית מהגדולות בעולם. כלומר, התופעה רחוקה מסיום.

מבחינתה של ישראל, ישנן השלכות אפשריות (לפחות עקיפות) בתחום העסקי והמדיני, הנובעות מהשקעות מצד מדינות הנפט הערביות בחברות מערביות ובתאגידים גלובליים - תופעה שצפויה לגבור. הגם שאין מדובר בכוונות לשימוש ב"נשק הכספים", כפי שהיה במשבר הנפט של שנות ה-70, סביר כי לא מעט גופים במערב, ובהם בעלי השפעה פוליטית, ירצו לממן פרויקטים בסיוע תאגידים כאלה ויתחשבו בדעתם של בעלי המניות של התאגידים, וזאת במיוחד בעת משבר במזרח התיכון.