הדילמה האיראנית של רוסיה

המציאות בסוגיית הגרעין האיראני והאפשרות שבעקבות המדיניות האמריקאית החדשה רוסיה תמצא את עצמה מחוץ למשחק, יוצרת דילמה עבור רוסיה. עד עתה נקטה רוסיה עמדה אמביוולנטית, לפיה מחד גיסא היא מביעה דאגה נוכח האפשרות של הפיכת איראן למעצמה גרעינית תוך הכחשת כל מעורבות מצידה בסוגיה ומסכימה, כביכול, לצורך לפעול לעצירת תוכניתה זו ומאידך גיסא היא תומכת באופן גורף באיראן, לרבות השתתפות פעילה בפיתוח התשתית הגרעינית שלה.

נראה, כי עתה מתגברת ההכרה ברוסיה שעליה לנקוט עמדה ברורה ולבחור בין שתי אפשרויות: להשתתף במאמץ להכלת התוכנית הגרעינית, דבר שיתרום לשפור יחסיה עם המערב אך יפגע באפשרויות לניצול המשבר לקידום יעדיה, או לאפשר לאיראנים להשלים את התוכנית הגרעינית, מצב בו תוכל רוסיה להפיק יתרונות יחסיים באשר למעמדה הבינלאומי.

הלבטים מושפעים הן מגורמים דינמיים חיצוניים והן מהעדר אחדות-דעים פנים רוסית. הרקע להבנת התנהלותה המדינית של רוסיה בנושא האיראני הוא במישור הבינלאומי הרחב. רוסיה, המתמודדת מזה כעשור על שדרוג מעמדה הבינלאומי ובהיותה מונעת בשאיפות מעצמתיות, מפנה את רוב יהבה – לצד מאמצי הכלת האיומים לבטחונה הלאומי – לפעילות המכוונת לשינוי הסדר העולמי הקיים. מגמה זו מלווה ברטוריקה, לפיה היא בונה אלטרנטיבה "רב-קוטבית", בה תזכה למעמד שיוויוני ותוכל לממש את יתרונותיה היחסיים, לעומת העולם "החד קטבי" הנוכחי שבהובלת ארצות הברית.

בתרגום למדיניות החוץ, רוסיה משלבת פעילותה כחלק מהמערכת הבינלאומית הקיימת וכפרטנר ראוי למערב עם פעילות מקבילה במשור האזורי, המכוונת לצמצם את השפעתם של ארצות הברית והמערב באותו איזור לצד פעילות אקטיבית ומתריסה בזירה הבינלאומית. במקביל נאלצת רוסיה לסכל את לחצי ארצות הברית/נאט"ו, המסכנים את ביטחונה הלאומי באזורים בהם יש לה אינטרסים, במזרח אירופה ומדינות ברית המועצות לשעבר.

במדיניות ברמה אזורית, מופעל העיקרון של בניית שיתוף פעולה עם מעצמה אזורית מובילה, במגמה אנטי מערבית, לרוב. הדבר בא לידי ביטוי מלא במזרח התיכון והעולם המוסלמי בכללותו. לרוסיה יחסים של שיתוף פעולה ויכולת הידברות מקבילה עם כל הצדדים בסיכסוכים המקומיים, עובדה המעניקה לה יתרון יחסי מובהק. ואולם התמיכה העיקרית היא בשותפיה האנטי-מערביים.

איראן נתפסת על ידי רוסיה כשחקן מרכזי במרחב המזרח תיכוני ובאסיה המרכזית (בדגש על אזור הים הכספי), דבר שמציב את איראן כמעצמה בזכות עצמה, באזור חיוני ומרכזי לאינטרס הגיאופוליטי הרוסי. רגישות האזור גם בהיותו יעד לאינטרסים זרים מערביים, אסלאמיים ואף סיניים. איראן – השנויה במחלוקת גם ברוסיה – זוכה ליחס מיוחד, כפרטנר של רוסיה לבלימת המערב וכמנהיגת העולם האיסלמי העתידי.

משיקולים אלה ההנהגה הרוסית נוטה להאמין שבבחירת הצד האיראני היא תצא נשכרת יותר, גם על חשבון יחסיה עם המערב. השאיפות האימפריליסטיות של איראן, והתנהגותה הבלתי צפויה לאחר השגת נשק גרעיני, למשל, אינם נראים כאיום המצדיק ויתור על היתרונות שבשינוי הסדר האזורי ואולי אף הגלובלי.

בנוסף, לרוסיה ברור שאם תוותר על מעמדה באיראן יביא הדבר את סין לפעילות במקומה באזור זה ולכן היא תעדיף לוודא שסין רחוקה מאזור המזרח התיכון, מאסיה המרכזית, ומהים הכספי. מנגד מזוהים ברוסיה חששות מפני איום איראני פוטנציאלי על אינטרסים רוסיים בעתיד — שכנים חזקים תמיד חדרו לתחומי האינטרסים הגיאופוליטיים של רוסיה.

גם התחרות הכלכלית במרחב הים הכספי והפוטנציאל השלילי של הסתה אסלאמית נגד רוסיה, לצד החשש מניצול המטריה הגרעינית, אם תושג על ידי איראן, להרחבת האימפריה על חשבונה של רוסיה מהווים מקור לדאגה. ההתנהגות הבינלאומית האיראנית מביכה אף היא את רוסיה לא במעט. לצד השיקולים המרתיעים הללו, רוסיה בוחרת בתמיכה באיראן בתחומים חיוניים: המדיני, הכלכלי, והביטחוני (אף כי יצוא הנשק לאיראן הינו זהיר ומבוקר, ומתחשב ברגישויות אזוריות).

באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, מקובל ליחס לרוסיה תפקיד מהמובילים בבניית התשתית הגרעינית, ובעיקר הכוונה להקמת הכור בבושהר ולתופעת ה"זליגה" של ידע וטכנולוגיות מרוסיה לאיראן בשנים קודמות. רוסיה מצידה גרסה שמעורבותה הסתכמה בהקמת פרוייקט לצרכי שלום בלבד. לדבריה, לאיראנים אין לא כוונות ולא יכולות לממש תוכנית גרעינית צבאית. ואולם לאחרונה, אחרי תקופת הכחשות ממושכות ולנוכח הוכחות בוטות המלוות בהתגברות הלחץ הבינלאומי, שונתה הרטוריקה הרוסית. עתה נטען שאם אומנם היה ניסיון איראני כזה, הרי רוסיה לא נתנה לכך את ידה אלא אחרים עשו זאת (סינים, צפון קוריאנים, פקיסטנים, ואף אירופאים). רוסיה מצידה דבקה בהכחשת היכולת האיראנית להשלים את הפרוייקט הצבאי, ודאי לא בטווח הקרוב.

מאידך גיסא, רוסיה אינה תומכת בהפעלת לחצים על איראן, מתנגדת לשיטת הסנקציות ובוודאי דוחה כל אפשרות למעורבות צבאית להפסקת התוכנית. להיפך, העמדה הרוסית היא שיש לפתוח במשא ומתן מחודש עם איראן, על בסיס שיוויוני ובסגנון שונה, כדי להשיג פיקוח בינלאומי אפקטיבי. אומנם, גורסת רוסיה, שום דבר לא ימנע עתה את התוכנית, אולם ניתן להאיט אותה בהרבה וזה אפקטיבי יותר מתקיפת איראן, שבמקרה המרבי תשיג האטה מוגבלת.

לרוסיה ברור שהשלמת התוכנית הגרעינית הופכת את איראן למעצמה בעלת אמביציות מוכחות ומרחיקות לכת. שכן גם אם לא מדובר באיום גרעיני מיידי, אפשריים ,למשל, מהלכים איראניים לשינוי המציאות הגיאופוליטית על חשבון שכניה, ואולי על חשבון האינטרסים הרוסיים. אכן יש מקום לחשש רוסי מהסוג האמור, ובפרט אם יחולו שינויים בשלטון באיראן שלא ניתן היום לצפות אותן. אולם, מאידך גיסא, הרוסים בדעה שדווקא הנשק הגרעיני הוא הגורם שתורם ליציבות כפי שהוכח במלחמה הקרה.

רוסיה מוקפת מכל עבר במעצמות גרעיניות ואחת נוספת לא תשנה את המאזן. על פי היגיון זה, היה ולא תבלם התוכנית הגרעינית, ואיראן תהפוך למעצמה, יווצרו עבור רוסיה יתרונות נוספים ובהם שינוי הסדר המרחבי ואולי אף הגלובלי, בו יהיה לרוסיה מעמד של יתרון. משום שבמציאות זו יהיה מקום לבקרת החמוש, למנגנוני פקוח וסדורי בטחון בינלאומיים. רוסיה תרצה להיבנות מכל אלה על ידי הידברות יעילה עם כל הגורמים המעורבים ותשאף לתפקיד של מובילה.

היות ותהליך גרעיני מוצג עתה כבלתי הפיך, מציעה רוסיה דיאלוג חיובי עם איראן כבר עכשיו תוך הכרה בתביעותיה למעמד בינלאומי ראוי. זאת כדי לבנות כלים להכלת האיום העתידי על ידי מערכת של הסכמי פקוח והגבלה מסודרים. בהקשר זה מתייחסת רוסיה לאופציית תקיפתה של איראן באורח ביקורתי ומתריעה מפני תוצאות הרות אסון בעקבות תגובה איראנית קשה ותוהו ובוהו בינלאומי.

ברור שמעמדה של רוסיה והאינטרסים שלה עלולים להיפגע כתוצאה מתקיפת התשתית הגרעינית האיראנית. אולם ניתן להצביע גם על יתרונות מסוימים, שאם ינוצלו כראוי תצא רוסיה נשכרת – הצורך בשיקומה של איראן והשתלבות רוסית משודרגת בכינון הסדרים אזוריים חדשים.
בסיכום נראה, כי ההתנהלות הרוסית בסוגיית התוכנית הגרעינית האיראנית מכוונת להכלת צעדים לבלימת התוכנית על ידי הקהילה הבינלאומית. אפשרי על כן שרוסיה נותנת עדיפות להשלמת התוכנית הגרעינית האיראנית במגמה להפקת יתרונות יחסיים מכך בהמשך. זאת כגורם מגשר, מפקח ומאזן במציאות של סדר אזורי חדש, המקפל בתוכו את החלשתן של ארצות הברית ושל ישראל. אשר על כן, במציאות הנוכחית של חידוש המאמץ להכלתה של התוכנית הגרעינית האיראנית, ניצבת רוסיה בפני דילמה. ההתייחסות הרוסית לנושא האיראני מונעת על ידי שילוב של שאיפותיה המעצמתיות בזירה הבינלאומית, האילוצים המדיניים החדשים ולבטים פנימיים ברוסיה. חשיבותה של איראן בעיני רוסיה מושפעת מראייתה את איראן כמנהיגה פוטנציאלית של העולם המוסלמי וכמעצמה אזורית עתידית. ככזאת איראן הינה פרטנר אזורי רצוי ונכס לאינטרסים רוסיים גלובליים.

לתוכנית הגרעינית האיראנית, גם אם זו נתפסת כאיום חמור הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית, ואף עלולה לסכן אינטרסים רוסיים בעתיד, מיוחס מימד חיובי. מדובר בהשפעתו המהותית של הנושא על הסדר האזורי והבינלאומי שיעניק יתרונות יחסיים לרוסיה, כשותפה פעילה בעיצוב ההסדרים הבינלאומיים.

לאור האמור, בדילמה הניצבת בפני רוסיה של בחירת צד- אם זה של מאמצי בלימת התוכנית האיראנית יחד עם הקהילה הבינ"ל, או זה של תמיכה בהמשך התוכנית האיראנית, רוסיה ממצבת עצמה בעמדה נוחה יחסית, ונערכת להבנות מכל העולמות. קיימת אפשרות ריאלית של תמיכה רוסית בתוכנית הגרעינית האיראנית תוך נטרול מושכל של מאמץ ההכלה הבינלאומי. ואולם, החלטה זו, גם אם התקבלה, הינה קשה לזיהוי, דינמית וניתנת לשינוי בכל שלב, בהתאם לנסיבות שיווצרו.