האם ארצות הברית נסוגה לעבר מדיניות של הכלה כלפי איראן?

יחד עם זאת, ההתפתחויות האחרונות בשטח בנוגע לסוריה עלולות להתפרש כחוסר מוכנות מצד ממשל אובמה להשתמש בכוח צבאי, אפילו נוכח שימוש בפועל בנשק להשמדה המונית. אובמה נסוג מהשימוש בכוח צבאי כתגובה לשימוש בנשק כימי בסוריה, למרות שבסוף 2011 הוא קבע במפורש ששימוש כזה יהווה חציית קו אדום והוסיף מסר משתמע, כי אופציית המעורבות הצבאית מונחת על השולחן. חוסר הרצון להתערב צבאית בסוריה עלול להצביע על חוסר רצון דומה בנכונות לעשות זאת באיראן. 

אולם מעבר לסוגיית האמון בכוונותיו של אובמה, ומעבר לפרשנות של ההתפתחויות בסוריה, עדיין קיים בלבול באשר למדיניות ארצות הברית כלפי הסוגיה האיראנית, שמכוון ליכולתו של אובמה לקיים את מדיניות המניעה, גם אם הוא מחויב לה בתוקף. במאמץ לבסס את מחויבותו לדבוק במדיניות של מניעה ולדחות את מדיניות ההכלה, הצהיר הבית הלבן ששירותי המודיעין שלו, בגיבוי מידע מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, יספקו מידע בעיתוי מדויק, שיאפשר לנקוט פעולה ברגע שאיראן תגיע לפריצת דרך ותפנה לפיתוח נשק גרעיני . אולם עולות כמה שאלות מטרידות בנוגע למדיניות המניעה הנוכחית. ראשית, קשה להתעלם מהעובדה שהערוץ ה"דיפלומטי" לפתרון הבעיה האיראנית נכשל, למרות שהממשל האמריקני עדיין לא הודה בכך. שנית, כאשר שוקלים את הצעד הבא, האם ארצות הברית באמת יכולה להסתמך על ההנחה שהיא תשיג מידע אמין על החלטת איראן לפתח נשק גרעיני? וגם אם כן, האם במקרה כזה, איראן עדיין תהיה במצב שבו השימוש באופציה צבאית יהיה ריאלי ויאפשר להפוך את מה שכרגע הוא מסלול ודאי לעבר יכולת גרעינית צבאית? והחשוב מכל, האם ארצות הברית תהיה מוכנה ברגע האמת לעשות שימוש בכוח כדי להתמודד עם איראן? שאלות אלה עולות ביתר חריפות על רקע טענות שמעלים מומחים שונים. בעוד שחלקם ממשיכים לדבוק בטענה שכל הסטה של חומר גרעיני לעבר תכנית צבאית יתגלה ללא ספק על ידי פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית, מומחים אחרים ממשיכים לבחון את אופציית ההכלה, בעקבות ספקות מסוימים שיש להם באשר להנחה שהחלטה איראנית בהכרח תזוהה, ו/או שיהיה די זמן לעצור את איראן במידה שכן. לא ייתכן ששתי העמדות יתגלו כנכונות, והנימוקים המטילים ספק ביכולתה של ארצות הברית לעצור את איראן על סמך מידע שיגיע בעיתוי המדויק נראים מבוססים למדי. ההיסטוריה עתירת כשלי מודיעין. במקרה זה, ההסתמכות על פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שיספקו מידע מדויק בזמן עלולה להתגלות כהרת אסון - ולא משום איכותם של הפקחים, אלא יותר בשל התנאים המגבילים תחתם הם פועלים. הביקורות הנוכחיות במתקני הגרעין באיראן אינן מתבצעות על פי "הפרוטוקול הנוסף" (Additional Protocol) המחמיר יותר, אלא בכפוף להסכמי פיקוח בעלי השם המטעה "המלאים" או "המקיפים". הליכים אלה אינם מקיפים ואינם מלאים. יתרה מכך, איראן יכולה להחליט לקצץ עוד את כנפי הפקחים, או, בתרחיש הגרוע ביותר, לגרש אותם, וכך ליצור מצב שאינו בר הגנה. האם זה מה שיגרום לארצות הברית לשקול פעולה צבאית? מבלי שתצוץ סיבה נוספת לדאגה, הדבר מוטל בספק. לכל היותר, מועצת הביטחון של האו"ם תשמיע אזהרה נוספת, שרק תספק לאיראן זמן נוסף לבצע את פריצת הדרך כשהיא נטולת פיקוח.

בדו"ח שחיברו קאהל (Kahl) ועמיתיו בנושא ההכלה, נטען כי "ממשל אובמה מחויב ובצדק למנוע – לא להכיל – איראן גרעינית, אולם... מאמצי המניעה, לרבות השימוש בכוח, עלולים להיכשל". על בסיס זה טוענים המחברים שארצות הברית תיאלץ אולי בסופו של דבר לעבור למדיניות של הכלה, למרות העדפותיה הנוכחיות. קולין קאהל, המחבר המוביל של דו"ח זה, שימש בעבר כיועץ לענייני המזרח התיכון במשרד ההגנה האמריקני, ולכן עשוי לשקף את החשיבה של הממשל בנושא זה.