פרסומים

הנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד השלים לאחרונה ביקור של יומיים בלבנון (14 - 15 באוקטובר 2010). במהלך ביקורו זה נפגש עם בכירי הממשל בלבנון כמו גם עם מנהיגי חזבאללה. היה זה ביקורו הראשון של נשיא איראני בלבנון מאז 2005. בביקור זה חתמו ממשלות לבנון ואיראן על שבעה עשר הסכמים לשיתוף פעולה המבטאים את חיזוק יחסי השתיים בנושאים מגוונים כמו אנרגיה, מדיניות הגז והדלק, סחר, חקלאות ומיזמים משותפים.

למרות שאחמדינג'אד נזהר מאוד בדבריו כאשר תיאר את החלטתו לנסוע ללבנון כהפגנת רצון לחזק את "היחסים הדיפלומטיים הטובים" השוררים בין שתי המדינות, יהיו לביקורו השלכות מדיניות וגיאו-אסטרטגיות הרבה מעבר לשיתוף הפעולה המוסדי בין המדינות.

ראשית, נוכחותו של אחמדינג'אד בלבנון נועדה להדגיש את האינטרס המתמשך של איראן במילוי תפקיד מוביל בפוליטיקה הלבנונית הפנימית, בעיקר באמצעות תמיכתה בתנועה השיעית הלבנונית חזבאללה, אך גם דרך הניסיון להגביר את השפעתה הישירה על לבנון. בהקשר זה, העניק הביקור בדרום לבנון לנשיא הזדמנות לשוב ולהבטיח את תמיכתו בחזבאללה, ולשבח את "עמידתו" של הארגון מול ישראל ומול שאר "המדינות התוקפניות" לגביהן טען, כי הן מנסות להשתלט על האזור.

תמיכתה המלאה של טהראן בחזבאללה – ציר מרכזי במדיניות החוץ האיראנית מאז ייסודו של הארגון – מקבלת משמעות מכריעה הרבה יותר לנוכח העיתוי שנבחר לביקור זה. אחמדינג'אד הגיע ללבנון שבועות מעטים בלבד לפני פרסומם הצפוי של ממצאי בית המשפט המיוחד של האו"ם ללבנון, עליו הוטל לחקור את נסיבות רציחתו של ראש הממשלה לשעבר ראפיק חרירי בחודש פברואר 2005. בחלוף חמש שנות חקירה מתכונן בית המשפט בימים אלה לפרסם את מסקנותיו הראשוניות, אשר יקשרו לכאורה בעלי תפקידים בחזבאללה, לרבות בכירים בארגון, לרציחתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר.

בחודשים האחרונים התחלפו תגובותיו של חזבאללה להאשמות האלה בין מערכה נזעמת כנגד בית המשפט, לבין דחיקת הממשלה הלבנונית לביטול המנדט שלו ולביטול ממצאיו במחי יד. בנוסף, המעיט המזכיר הכללי של הארגון חסן נסראללה מחשיבותו של כל קשר שיתכן ויעלה בין ארגונו לבין הרצח של ראש הממשלה לשעבר, תוך שהוא מציין כי כל קשר מעין זה יתייחס, לכל היותר, ל"חברים חסרי משמעת" עמם לא שומר ארגונו על קשרים כלשהם. ואולם, ללא קשר למערכה אינטנסיבית זו המנוהלת נגד בית המשפט של האו"ם, עצם קשירת הקשר בין חזבאללה לרצח חרירי עלולה לשאת השלכות כבדות משקל על הפופולאריות והלגיטימיות של הארגון מבית, וקשר מעין זה, שייתכן כי יתגלה, עלול אף להעלות ולהעצים באופן דרסטי את העימות בין חזבאללה לקואליציית הרוב של ה-14 במארס. התפתחות זו עלולה להוביל לגל חדש של אי יציבות פנימית, עם פוטנציאל ליצירת משבר פוליטי משתק ולקריסתה של ממשלת האחדות, או אפילו להתפרצות אלימה מחודשת של מעשי איבה בין-עדתיים.

בהקשר זה יש לראות את נוכחותו של אחמדינג'אד בלבנון ואת תמיכתו המוצהרת בחזבאללה, יחד עם הטלת הספק הגלויה שלו בממצאי בית המשפט הבינלאומי, כמסר בעל עוצמה הנשלח לעבר ממשלת ה-14 במארס, שעליה להימנע מלתבוע, ואף לקשור בפומבי, את בן בריתה המקומי של טהראן, בכל הנוגע לרציחתו של ראש הממשלה חרירי. יתרה מכך, ערב הסעודית וסוריה היו שני השחקנים האזוריים המעורבים ביותר עד כה בניסיון למצוא פשרה בסוגית בית המשפט המיוחד של האומות המאוחדות, והביקור האיראני נועד גם כדי לתת יתר משקל לעמדתה של טהראן בסוגיה זו, תוך ביטול כל תיאוריה שטענה עד כה כי השפעתה של איראן בלבנון נמצאת במגמת דעיכה.

ארצות הברית פירשה אף היא, ככל הנראה, את ביקורו של הנשיא האיראני ואת הערותיו באופן שצוין לעיל, שכן רק ימים מעטים אחרי עזיבתו של אחמדינג'אד היה זה ג'פרי פלטמן, עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון שביקר בביירות, תוך שהוא מדגיש את חשיבותו של בית המשפט של האו"ם וקורא ללבנון לכבד את המנדט ואת הממצאים שלו.

מאידך, כאשר הוא רואה לנגד עיניו את הגברת השפעתה של איראן בלבנון, חזר אחמדינג'אד על הצעתו לאמן את צבא לבנון ולספק לו אמצעי לחימה, מהלך שזכה לתמיכתו הגלויה של נסראללה. בנאום שנשא בתאריך 9 באוקטובר 2010 ציין נסראללה: "האחים באיראן נכונים להשתתף בפרויקטים ובמימון פרויקטים כדי לסייע במהלך ההצטיידות של צבא לבנון...יש לנו מחסור בציוד ובנשק. קיימת, אם כן, אומה המחבבת את לבנון והמצהירה כי היא נכונה לסייע". למרות סירובה של ממשלת לבנון לקבל סיוע צבאי איראני, נראה כי הצעתו של אחמדינג'אד לסייע לצבא לבנון, תוך החלפה בבוא העת של הסיוע הצבאי הזורם אליה מארצות המערב, מהווה דוגמה מוחשית נוספת לכוונתה של טהרן להמשיך ולשמש שחקן מפתח בזירה הפנימית הלבנונית.

לא פחות חשוב הוא שהמסר הזה – נכונות הסיוע ללבנון – מחזק את הרעיון לפיו איראן מעוניינת כי ביקור זה יפורש כסימן לכניסתה הממשמשת ובאה של לבנון ל"ציר ההתנגדות", הכולל בעת הזו את איראן ואת סוריה. מבחינת הזירה הלבנונית הפנימית עלול רעיון זה להוות כר נרחב לאי-יציבות ולמחלוקת קיצוניות, כאשר הוא מאומץ בהתלהבות על ידי כוחות האופוזיציה בהנהגת חזבאללה, ומאידך נדחה בתוקף על ידי מרביתה של הקואליציה השלטת של ה-14 במארס. חבריה של קואליציה זו פרסמו מכתב ערב הגעתו של אחמדינג'אד ללבנון, בו הם האשימו את איראן בהתערבות מוגזמת בענייניה הפנימיים של לבנון והטילו אשמה במנהיגה של הרפובליקה האסלאמית לפיה הוא מבקר בלבנון מתוך גישה של "מפקד עליון המבקר בקו החזית שלו".

לסיכום, למרות הנימה הפייסנית והדיפלומטית בה נקט הנשיא האיראני במהלך שיחותיו עם חברי הממשלה בלבנון, הצהרותיו וגישתו – כאשר פנה לבן בריתו המקומי, ארגון חזבאללה -- גילו סדר יום שונה, מגוון הרבה פחות. לכן, כאשר הוא ביטא את תמיכתו בחזבאללה תוך העברת ביקורת על חקירת האו"ם הנמשכת, שאף אחמדינג'אד ללחוץ על הממשלה לפסוח על האופציה של נקיטת צעדים נגד חזבאללה. על ידי תמיכתה בחזבאללה, הבהירה איראן גם את האינטרס המתמשך שלה במילוי תפקיד מרכזי בזירה הלבנונית, לצד תקוותה, כי יעלה בידה להגביר את כוחה ואת השפעתה במדינה ים תיכונית זו.