פרסומים

העימות בין ארצות הברית לבין איראן מתנהל בפועל בשני מישורים מקבילים:

• הפגנת כוח וניסיון להרתיע - הממשל האמריקאי דבק במדיניותו להפעיל "מקסימום לחצים" על איראן; ממשיך להטיל עוד ועוד סנקציות (כולל לאחרונה על תעשיית הפטרוכימיה) ומפעיל לחצים על המדינות השונות ליישם את אלה שכבר הוטלו. במקביל, הממשל שיגר מסרי אזהרה כלפי איראן, כולל תגבור כוחות ימיים ואוויריים באזור המפרץ. איראן מצידה הודיעה בתגובה שתתחיל לשחוק את מחויבויותיה במסגרת ההסכם - בשלב הראשון צבירת אורניום מועשר לדרגה נמוכה ומים כבדים, והחל מתחילת יולי גם אפשרות להעשרה לרמה גבוהה יותר (20 אחוזים?) וצמצום שתוף הפעולה בהסבת כור המים הכבדים באראכ. במקביל ומבלי לקחת אחריות פומבית, איראן פעלה ישירות ובאמצעות בעלי בריתה להמחיש את כוח ההיזק שלה באמצעות חבלה במכליות בנמל פוג'יירה ופגיעה בתשתיות שאיבת הנפט של חברת הנפט "ארמקו" בשטח ערב הסעודית. אמנם, היועץ לביטחון לאומי האמריקאי, ג'ון בולטון, הבטיח כי הממשל יציג במועצת הביטחון הוכחות לאחריותה של איראן לחבלות, אך איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית ונורבגיה, שמכליותיהן נפגעו, הסתפקו בהצבעה עליה רק במשתמע (מבלי להזכירה) כאחראית לפיגוע, ובלי הוכחות.
• מאמצים לאיתור ערוצי הידברות - היעד המוצהר של הנשיא טראמפ מתחילת המהלכים נגד איראן היה ונותר לאלץ את טהראן להסכים למשא ומתן על הסכם משופר. האפשרות לקיומם של ערוצי קשר חשאיים עם איראן ו/או חילופי מסרים בין שתי המדינות שבה ועולה לאחרונה ביתר שאת בכלי התקשורת הבינלאומיים. בין הגורמים המוזכרים כמתווכים פוטנציאלים נמצאים שוייץ, גרמניה (באחרונה ביקר בטהראן שר החוץ הגרמני), עומאן (שר החוץ העומאני ביקר בוושינגטון ובטהראן) ועיראק. בהקשר זה יוזכר כי בקרוב יבקר בטהראן ראש ממשלת יפן (ראשון מזה מספר עשורים) ונמסר שהוא ייפגש גם עם מנהיג איראן, עלי חמנאהי, בהמשך לפגישותיו ביפן עם הנשיא טראמפ, שביקש ממנו להעביר מסרים לאיראן.

לצד המאמצים של גורמים שונים לייצר ערוצי תקשורת בין איראן לארצות הברית, ממשיך הנשיא טראמפ להוביל קו פומבי המבקש להרגיע ולשכך את המתיחות, תוך הבהרה כי ארצות הברית "אינה מכוונת להביא לשינוי משטר באיראן"; "אם הם (איראן) ירצו לדבר אנחנו גם נרצה.... אף אחד לא רוצה שדברים נוראים יקרו, בעיקר אני"; האיראנים הם "אומה גדולה" וכי לרפובליקה של איראן "יש סיכוי להיות מדינה גדולה תחת ההנהגה הנוכחית".

אמנם, מנהיג איראן שב והדגיש בנחרצות כי איראן לא תישא ותיתן עם ארצות הברית, אך בד בבד, במסר מפויס מעט יותר הוא אמר כי איראן מוכנה לדון עם כל גורם אחר, "כולל האירופים". הנשיא חסן רוחאני מצדו ציין כי איראן תסכים לשיח אם ארצות הברית תכבד את ההסכם והסנקציות יוסרו. שר החוץ, מוחמד זריף, אמר לפני מספר שבועות כי שיח יכול להתקיים רק אם האמריקאים "יתנהגו בכבוד" לאיראן.

בכל מקרה, נראה כי המדיניות החדשה שאימצה איראן כתחליף ל"סובלנות" שהפגינה עד כה, נועדה בעיקרה להמחיש לארצות הברית ובעיקר למדינות האחרות החתומות על ההסכם, בדגש על השותפות האירופיות – גרמניה, צרפת ובריטניה - , את המחירים הצפויים מהמשך הסנקציות ו/או לנסות ולצבור מנופי לחץ, שישרתו אותה אם וכאשר יחל משא ומתן. לשם כך איראן נוקטת צעדים הדרגתיים ולאורך זמן, שיהיה בהם כדי לחזק את המסר שלפיו הפרת ההסכם עלולה להביא לקריסתו, וזאת בלי לאמץ כבר עתה צעדים מרחיקי לכת, כמו למשל, בתחום הגבלת הפיקוח.

תרחישים אפשריים

בנקודת הזמן הנוכחית ועל בסיס הערכה שאיראן אינה מעוניינת ל"שבור את הכלים", אפשר שיתפתחו אחד משלושה התרחישים העיקריים הבאים. כל אחד מהם עלול להוביל גם להסלמה במתיחות באזור המפרץ:

• המשך שחיקה הדרגתית וזהירה (ולאורך זמן) במחויבויות האיראניות על פי ההסכם, בדגש על חזרה להעשרת אורניום (כולל לרמה של 20 אחוזים); הקפדה של הממשל האמריקאי על מימושן של הסנקציות וסביר שאף יחריפן, בהערכה או תקווה כי הן תבאנה לבסוף את איראן לשולחן המשא ומתן. סביר כי גם השותפות האירופיות, בלית ברירה, יבקשו לשגר לאיראן מסרים כי אף הן תאלצנה להצטרף למאמץ הלחצים.
• נסיגה מהירה של איראן ממחויבויותיה ובכלל זה נסיגה ממימוש הפרוטוקול הנוסף של סבא"א וצמצום ניכר בשיתוף הפעולה עם הסוכנות (גם אם תוך המשך מילוי מחויבויותיה על פי האמנה למניעת תפוצה גרעינית - (NPT. בתרחיש כזה צפויה תגובה לא אחידה מצד הקהילה הבינלאומית. סביר להניח כי מדינות אירופה יראו במצב החדש סיכון, והברירה היחידה שתעמוד בפניהן תהיה, ככל הנראה, להצטרף לארצות הברית ולהטיל סנקציות על איראן. אולם, במקביל יהיו גם מי שיגלו "הבנה "למניעים" של איראן, ובראשם רוסיה וסין, וכל עוד איראן תישאר תחת פיקוח סבא"א ובמסגרת ה־NPT , הן יעדיפו להמשיך בקשרים איתה.
• חזרה למשא ומתן חדש עם ממשל טראמפ. תרחיש זה יכול להתממש גם כהתפתחות מאחד משני התרחישים שלעיל. זהו המסלול המועדף על ארצות הברית וניתן להניח כי במסרים (החשאים) שארצות הברית מעבירה לאיראן, היא אינה מפרטת את יעדיה הסופיים במשא ומתן. הודעתו של שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו כי הממשל אינו מציב תנאים מוקדמים לחידוש המשא ומתן אינה מייתרת את 12 הדרישות שהוא עצמו פירט כתנאי להסרת הסנקציות, אך היא בוודאי אינה מבטיחה כי הממשל יידבק בהן כדי להשיג הסכם מחודש. הנשיא טראמפ מצדו מדגיש בדבריו הפומביים בעיקר את הצורך להבטיח שאיראן לא תוכל להשיג נשק גרעיני.

משמעויות

למרות המתיחות ביניהן, נראה כי לארצות הברית ואיראן אין עניין בהידרדרות וכי החשש ממיסקלקולציה חייב אותן להפגין משנה זהירות ולנקוט מאמצים על מנת להבטיח שהצעדים שנקטו לא יגלשו להתנגשות רחבה ביניהן. הממשל האמריקאי ובעיקר הנשיא טראמפ מפגין כבר כיום מידה מסוימת של תסכול מחוסר הצלחתו למנף את הסנקציות למסלול דיפלומטי שיניב תוצאות. החלטת איראן לחזור לפעילויות הגרעין תציב לכן את הממשל בדילמה לגבי תגובותיו. בכל מקרה, ההיגיון שעל בסיסו פעל הממשל עד כה, כפי הנראה לא כלל צורך להידרש לתגובות צבאיות. למרות שמעת לעת עניין זה מוזכר בהתבטאויות, נראה שלפחות מבחינת הנשיא טראמפ מדובר ביציאה כדי חובה, בעוד אינו מעוניין בכך. לקראת סוף 2019 תיכנס המערכת האמריקאית לשנת בחירות לנשיאות, שספק אם תאפשר לממשל לבחור באופציה כה קיצונית ושנויה במחלוקת.

מכאן הרושם, כי לצד הלחצים שמפעילים איראן וארצות הברית זו על זו, במקביל מתקיים תהליך של החלפת מסרים על אודות תנאי המשא ומתן. ניתן לזהות גם רמזים קלים לאפשרות שייתכן שאיראן תסכים למשא ומתן ראשוני - אם ארצות הברית תאפשר לה למכור נפט. עצם פתיחתו של משא ומתן תאפשר לאיראן למשוך זמן בתקווה שהנשיא טראמפ יהיה נשיא של קדנציה אחת; עצם קיומו יכול להביא לצמצום הלחץ על איראן; כל הגורמים הבינלאומיים המתנגדים לסנקציות האמריקאיות ישמחו לחזור למצב כלשהו של "עסקים כרגיל" עם איראן; ובממשל טראמפ יתחזק האינטרס להצליח בהשגת הסכם טוב מזה שהשיג אובמה ולהוכיח שהאשמות כלפי אובמה כי היה רך מדי ולכן הביא את "ההסכם הגרוע מאז ומעולם" - היו נכונות.

על ישראל לקחת בחשבון את הפערים האפשריים בין האינטרס שלה לבין זה האמריקאי ואת העובדה כי מרחב התמרון של הממשל האמריקאי רב מזה שלה והיעדים שיציב הנשיא טראמפ בכל אחד מהתרחישים, ובעיקר אם ייפתח משא ומתן בין וושינגטון לטהראן, עשויים להיות שונים מאלה שישראל תרצה להשיג. על רקע זה, קיימת חשיבות לקיים שיח אסטרטגי שוטף עם ארצות הברית בכל הרמות, כאשר האתגר המרכזי של ישראל יהיה להבטיח כי הממשל מדבר בקול אחד וכי המדיניות שתגובש ותקודם מול איראן תיתן מענה לאינטרסים של שתי המדינות.