פרסומים

מאפייני גיוס החובה

הצבא הסדיר כולל אנשי קבע וחיילי החובה, שהם הרוב המכריע בו. חיילי החובה הם המקור לחיילי צבא הקבע וחיילי המילואים, ועל כן הם בעלי משקל מכריע לגבי דמות הצבא ואיכותו. מספר חיילי החובה בצבא מותנה בארבעה פרמטרים:

• גודל מחזורי הגיוס הפוטנציאליים. שנתון בני ה-18 מקיף כ-95 אלף גברים ונשים - כמעט כולו מהמגזר היהודי. השנתון גדל בהתאם לריבוי הטבעי. בפוטנציאל גיוס החובה נכללים גם גברים מהעדות הדרוזית והצ'רקסית. ככלל, המגזר הערבי אינו מחויב בגיוס, ועל כן אינו חלק מפוטנציאל הגיוס, על אף שהחרגה זו אינה קבועה בחוק.
• שיעור הגיוס בפועל - כרוך בצרכים של צה"ל ובעקרון "צבא העם". עקרון זה, שעליו מושתת גיוס החובה, מזמן לפתחו של צה"ל את קבוצות האיכות הגבוהות ביותר, אך מקשה עליו להיות בררני בגיוס לגבי הפחות מתאימים לצרכיו. לפי נתונים גלויים, שהוצגו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בינואר 2017, שיעור הגיוס המשוקלל של גברים ונשים לשירות החובה עומד על כ-65 אחוזים מהפוטנציאל (לעומת 75 אחוזים בשנת 1990) והוא צפוי לרדת ל-64 אחוזים עד שנת 2020; שיעור הגיוס של גברים עומד על 72 אחוזים ושל נשים - 59 אחוזים. נתונים אלה כוללים את שיעור הגיוס הנמוך מאוד בקרב האוכלוסייה החרדית (הגדלה בקצב שנתי של 4.4 אחוזים - פי שלושה מהאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית). יצוין כי שיעור הגיוס של גברים מהעדה הדרוזית עולה על 80 אחוזים (כאלף מתגייסים בשנה). בנוסף, במהלך השנים גדל מגוון המקצועות הצבאיים המאוישים על ידי נשים בשירות חובה, לרבות מקצועות לחימה, וכך עולה התרומה האיכותית של שירותן.
• שיעור הנשירה משירות החובה - עמד בשנת 2016 על 14.7 אחוזים לגברים ו-7.2 אחוזים לנשים, מהמתגייסים.
• משך שירות החובה על פי חוק (כיום) - 32 חודשים לגברים ו-24 חודשים לנשים, למעט חריגים.

תהליך קיצור שירות החובה לגברים

בפברואר 2006 המליצה ועדה ציבורית, בראשות פרופ' אבי בן-בסט, על קיצור שירות החובה לגברים. ההמלצה אושרה בממשלה, אך מלחמת לבנון השנייה, בקיץ אותה שנה, טרפה את הקלפים ותהליך הקיצור נדחה לשנים.

לגברים המתגייסים לשירות חובה לצה"ל, החל מיולי 2015 ואילך, קוצר השירות ב-4 חודשים, כך שהם משוחררים כעבור 32 חודשי שירות (החל ממרץ 2018), לעומת 36 חודשים למתגייסים קודם לכן. משך שירות החובה לנשים נותר 24 חודשים, אף שהייתה כוונה להאריכו ל-28 חודשים.

בדצמבר 2016 אושרה בכנסת בקריאה שניה ושלישית הצעת החוק, שלפיה גברים שיתגייסו החל מיולי 2020 ישרתו 30 חודשים בשירות חובה; כלומר קיצור נוסף של חודשיים. הדבר היה בהסכמת צה"ל. ברם, על פי התקשורת, בשנה האחרונה, נשמעו בצה"ל קולות נגד החלת הקיצור הנוסף, נוכח העלייה באתגרים הביטחוניים. לעומת זאת, במשרד האוצר מבקשים להעמיק יותר את קיצור השירות ולהעמידו על 24 חודשים בלבד, לטובת המשק. יצוין כי אם יוחלט על ביטולו של קיצור השירות הנוסף, שעתיד להיכנס לתוקף בגיוס יולי 2020, יחייב הדבר בתיקון חקיקה.

להלן יוצגו שיקולים עקרוניים בעד ונגד המשך קיצור שירות החובה.

שיקולים בעד המשך קיצור שירות החובה

שירות החובה נתפס כרע הכרחי במדינות דמוקרטיות - החברה האזרחית מעדיפה צבא מקצועי, המבוסס על שירות מרצון. שירות חובה קיים עדיין בחלק מהמדינות הדמוקרטיות בעולם, ביניהן שוויץ, אוסטריה, יוון, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, ודרום קוריאה. עם זאת, משכו קצר בהרבה מאשר בישראל. שירות חובה לנשים הוא תופעה נדירה בעולם. אתגריה הביטחוניים של ישראל אמנם אינם מאפשרים לה לקצר בחדות את שירות החובה, אך ניתן לומר שיש מקום להתקדם בתהליך.

הגידול הטבעי במחזורי הגיוס יאפשר את קיצור השירות מבחינה מספר המתגייסים - המחסור בחיילי חובה יהיה זמני וייסגר תוך מספר שנים. לטווח הארוך, לצה"ל ממילא צפויות להיות מגבלות על היקף מתגייסי החובה שהוא יוכל לקלוט ביעילות בתקציב נתון.

תועלת לפרט ולכוח העבודה האזרחי - קיצור השירות יקדים את הצטרפות המשתחררים משירות חובה למשק האזרחי. לכך עשויה להיות תרומה רבה למשתחררים עצמם - הקדמה של לימודים, תחילת קריירה, וקבלת שכר הולם, וכן לכוח העבודה האזרחי (אומדן העלות האלטרנטיבית של שירות החובה למשק היא סוגיה בפני עצמה, בין היתר משום שיש להביא בחשבון גם את תרומת שירות החובה בצה"ל למשק). בכל מקרה, נראה שצמצום משך שירות החובה כשלעצמו לא יביא בהכרח לצמצום משמעותי בבסיס הוצאות הביטחון. זאת, בהנחה שמספר חיילי החובה יגדל שוב במרוצת השנים עם הגידול הטבעי במחזורי הגיוס, ובטווח הקצר הצבא יאמץ פתרונות שלהם עלות גבוהה יותר, כגון החתמת חיילי חובה לשירות צבאי נוסף בתנאי קבע וגיוס מילואים בתנאי קבע, בהסכמה. בנוסף, קיצור עמוק בשירות החובה עלול להביא לירידה בתפוקות הביטחונית (ראו המשך).

קיצור שירות החובה מקל על המתח בין עקרון צבא העם לבין הקושי לממשו. למעלה מחמישים אחוזים מאוכלוסיית ישראל אינה מתגייסת (כולל המגזר הערבי) והמגמה בעלייה. בהיעדר יכולת לקיים שוויון בנטל, בהתאם למתחייב מעקרון צבא העם, נדרש לפחות להמשיך לפעול להקלת הנטל על האוכלוסייה המתגייסת, באמצעות קיצור השירות ושיפור תנאי השירות. בנוסף, קיצור השירות יאפשר לצבא להתמודד עם מחזורי הגיוס הגדלים לאורך זמן, וזאת גם בקרב קבוצת האוכלוסייה הרואה עצמה מחויבת לגיוס ("אוכלוסיית הליבה"). מחויבותה לשירות בצה"ל היא נכס מהמעלה הראשונה, שעל מדינה לחזקו.

שיקולים נגד המשך קיצור שירות החובה

מחסור בכוח אדם בקבוצות איכות גבוהות בצבא. קיצור שירות החובה אמנם רצוי בהינתן עודף כוח אדם בצבא בקבוצות איכות בינוניות-נמוכות, אך מאחר והוא יתבצע באופן גורף הוא יחמיר את המחסור בלוחמים, תומכי לחימה וחיילים מקצועיים.

השלכות שליליות של תחלופת כוח אדם מהירה על איכות הצבא וכשירותו. קיצור השירות אינו רק בעיה כמותית. לקיצור ניכר בשירות תתכן השפעה שלילית על מיומנות הצבא הסדיר שעלולה לזלוג גם לצבא המילואים. קיצור השירות מחייב קיצור מסלולי שירות, לרבות הכשרות ותעסוקה מבצעית. בתוך כך, צפויה הצערה וירידה בניסיון של הפיקוד הזוטר. ניתן להניח שככל שתגדל תדירות התחלופה בצבא, בכוח אדם נתון, כך תרד התפוקה הביטחונית.

אתגרי הביטחון. ישראל עומדת כיום בפני אתגרים קשים יותר - בעיקר מול איראן, סוריה וחיזבאללה, בהשוואה לשנת 2015 - עת הוחלט על קיצור השירות (למתגייסים בשנת 2020). בנוסף, צה"ל מכין עתה את התוכנית הרב-שנתית "תנופה", שמטרתה להפוך אותו "לצבא קטלני, יעיל וחדשני", כדברי הרמטכ"ל. לצורך זה יש לגייס ולהכשיר יותר חיילים בקבוצת איכות גבוהה ולחזק את חוד החנית בחיילים מנוסים, גם במחיר עודפי כוח אדם בקבוצות איכות נמוכות יותר.

לישראל אין אלטרנטיביות מעשיות לשירות החובה בטווח הנראה לעין. האלטרנטיבה לביטול שירות החובה ושירות המילואים הקשור בו, היא הגדלת צבא הקבע בסדר גודל של מאות אלפי חיילים, וזאת גם לאחר התייעלות עמוקה. כך גם תיפתר בעיית אי-השוויון בנטל. אולם, פתרון זה אינו מעשי מבחינה משאבית בטווח הנראה לעין, והוא גם לא יבטיח שקבוצות האיכות בחברה הישראלית יגיעו לצבא. בנוסף, בלעדי שירות החובה לא ניתן לקיים את צבא מילואים במתכונתו הנוכחית. כיום, צה"ל מקיים פתרון של גיוס חיילי חובה דיפרנציאלי, כך שהתפקידים החיוניים והמשמעותיים יותר בצבא מחייבים את מתגייסי החובה להאריך את השירות בתנאי קבע זוטר, לטווח קצר. נראה אמנם שזה פתרון טוב לאיוש תפקידים חיוניים, אולם הוא מותנה בנכונות חיילים מקבוצות איכות גבוהות לחתום לטווחי זמן רצויים וכן מוגבל על ידי אילוץ תקציבי. קיצור נוסף של שירות החובה, ככל שהוא יהיה עמוק יותר, כך הוא עלול להקשות יותר על מימוש פתרון זה.

סיכום

בטווח הנראה לעין, אין לישראל תחליף לשירות החובה, משום שאין זה מעשי מבחינתה להחזיק צבא קבע גדול ומשום שמשרתי החובה הם מקור איכותי וכמותי לצבא הקבע והמילואים. אולם, קיים היגיון חברתי וכלכלי מוצק להמשך תהליך קיצור שירות החובה לגברים בצה"ל. עם זאת, השיקול הביטחוני הוא מרכזי, ולפיכך ההחלטה על המשך קיצור השירות ועיתויו צריכה להיקבע בהתאם לצרכי תוכנית "תנופה" המתגבשת.