פרסומים

הפיגועים החמורים שאירעו בבאר שבע ב-22 במארס ובחדרה ב-27 במארס על ידי אזרחים ישראלים, אנשי דאע"ש מחורה ומאום אל-פחם, מגבירים את החשש מפני הסלמה בזירה הישראלית-פלסטינית וגל פיגועים במהלך חודש הרמדאן הקרב. לצד חששות ישראליים, השיח בהקשר זה משקף גם בחינה פלסטינית מורכבת את האירועים, אשר אינם קשורים למאמץ לחולל הסלמה שמקורו ברצועת עזה. אזרחי ישראל הפלסטינים והבדויים תושבי הנגב גינו בחריפות את מעשי הרצח והביעו חשש מפגיעה במרקם החיים המשותפים במדינה. אמנם דוברי חמאס ברכו על הפיגועים והדגישו את לגיטימיותם ואת היותם ביטוי לאחדות הגיאוגרפית של כל חלקי פלסטין ורצועת עזה, וכן קראו להמשיך בדרך זו. אך למבצעי הפיגועים אין קשר לארגון פלסטיני הפעיל בגדה או ברצועה. דאע"ש הוא ארגון שחמאס ומרבית הפלסטינים מסתייגים ממנו ובעבר אף פעלו נגדו בעוצמה. שאר פלגי האופוזיציה הפלסטיניים ניצלו את ההזדמנות להגברת ההסתה ולקריאה לבצע פיגועים נוספים.

למעשה, השיח על אודות הסלמה אפשרית במהלך הרמדאן התעורר בישראל קודם למעשי רצח אלו בידי אנשי דאע"ש, כשמרכזו חשש מהסלמה במזרח ירושלים ובמקומות נוספים לקראת החודש הקרב, שבחלקו יתרחש השנה בחפיפה עם חג הפסח ויסתיים בסמוך ליום העצמאות וליום השנה למבצע "שומר החומות". בתקופה זו מתרחשים במזרח ירושלים אירועים רבים: התפילות בלילות רמדאן מושכים למסגד אל-אקצא מתפללים רבים והשהיה בתחומי המסגד גדלה אף היא במהלך החודש. גם חג הפסח מלווה בעליה המונית לרגל אל הכותל המערבי, להר הבית ולעיר ירושלים בכלל.

ברקע השיח זיכרונות קשים מהעימות בין ישראל לחמאס – מבצע "שומר החומות" במאי 2021, שהתמקד בסוגיית אל-אקצא ומזרח ירושלים. ערב העימות, במחאה על ביטול הבחירות למועצה המחוקקת על ידי אבו מאזן, חמאס העמיד עצמו כשומר המקומות הקדושים והצליח לגייס להזדהות עם ירושלים המונים מהגדה המערבית ומקרב אזרחי ישראל הפלסטינים. העימות, שחמאס יזם, החל בירי טילים לעבר ירושלים, אך התמקד ברצועת עזה.

אלא שהאווירה בזירה הישראלית-פלסטינית כיום שונה במידה רבה מזו ששררה בזמן שהבחירות בזירה הפלסטינית היו על הפרק. חמאס זכה אז בסולידריות מצד הציבור והוא נהנה גם היום ממעמד מחוזק, שנשען בין היתר מהביקורת העצמית שהתעוררה אז בקרב הציבור הישראלי בעקבות העימות עם חמאס, אך אבד את המומנטום שאפשר גיוס המונים לעימות עם ישראל.

בשורות חמאס גברו חודשים אחדים לאחר מכן תחושות של תסכול וקוצר רוח נוכח אי-היכולת לממש הבטחות יומרניות אשר לשיקום ההריסות ברצועת עזה ולהקלה בתנאי המצור המוטל על האזור. ההתנגדות הישראלית להמשך הכנסת הכספים מקטר לרצועה במתכונת המוכרת, עיכוב מהלכי השקום שמצרים התחייבה לנקוט והמצוקה האזרחית בשטח הרצועה – כל אלה מכבידים על הנהגת חמאס.

שינויים אלה באים לידי ביטוי במספר פרמטרים:

1. שיקום – עבודות השיקום ברצועת עזה מתבצעות זה חודשים אחדים. מצרים, המובילה את עבודות השיקום בתיאום מוגבר עם ישראל, לאחר עיכוב ממושך, מרחיבה תוך כדי כך את הפעילות הכלכלית ברצועה ויוצרת מקומות עבודה.
2. ריסון – שלא כבעבר, קטר ומצרים פועלות בעניין רצועת עזה במתואם. מנגנון הכנסת הכספים הקטרי, שחדל לפעול באמצעות מזוודות מזומנים, עובר כיום דרך התשלום על דלק המוכנס ממצרים. התנהלות זו אינה משקפת רק קרבת אינטרסים בין שתי המדינות, אלא גם מגבירה את עוצמתן כגורמים מרסנים מול חמאס ופלגים אחרים בשטח הרצועה. השגריר הקטרי מחמד אל-עמאדי, שהגיע לרצועה ב-24 במארס, הכריז כי אושר המענק הקטרי בסך 360 מיליון דולרים לרצועה, ובכלל זאת דלק לתחנת הכוח ומענק בסך 100 מיליון דולרים שישולמו בין היתר למשפחות הנזקקות. עמאדי הוסיף כי הוסכם להעניק לרצועת עזה 30 אלף רישיונות עבודה בישראל.
3. עבודה בישראל - אלפי עובדים החלו לצאת מרצועת עזה לעבודה בישראל. ישראל הודיעה באורח חד-צדדי על אודות מתן היתרי יציאה לעבודה ליותר מעשרת אלפים עובדים וכי בכוונתה להגדיל את המכסה ל-20,000 פועלים, ובכך הפקיעה מידי חמאס אפשרות ליטול לעצמה קרדיט על כך. במונחים עזתיים, נתון זה משנה מציאות – עבודה בישראל היא פסגת שאיפותיו של כל מפרנס ברצועה, ועצם ההודעה בדבר הרחבת מכסת ההיתרים משנה אווירה בשווקי הרצועה.
4. שיכוך היריבות הבין-ארגונית - הזעם הרב של חמאס והציבור בכללותו על אבו מאזן והרשות הפלסטינית בימים שקדמו ל"שומר החומות" התפוגג למעשה. היריבות בין הפלגים מתקיימת במתכונת הישנה, אך בלי אדי הדלק שסייעו להבעיר את השטח. איומי חמאס, התדירים בשבועות האחרונים, מפני פגיעה ישראלית במסגד אלאקצא אינם מצליחים לפי שעה לגייס המונים לגילויי מחאה והתנגדות.
5. המלחמה באוקראינה - הפלישה הרוסית לאוקראינה ממקדת את תשומת הלב הבינלאומית. הנהגות חמאס והרשות הפלסטינית כאחת מודעות היטב לעוצמת האירוע וחוששות מנקיטת עמדה העלולה להתפרש כצידוד בצד זה או אחר. חמאס אף תקן התבטאויות של אנשיו והדגיש בעקבותיהם את נייטרליותו. ספק רב אם הסלמה בעת הזו תשרת יעד פלסטיני כל שהוא, שכן לא תזכה לכיסוי תקשורתי שיביאה לתודעת הקהילה הבינלאומית. יתר על כן, נגד חמאס וכל גורם פלסטיני שינסה להבעיר את השטח עלול להתעורר זעם בין-ערבי ובינלאומי. הקריאה לשמור על נייטרליות עוברת לכן כחוט השני בכל ההתבטאויות הפלסטיניות, גם אם ברובן בולטת נטייה לכוון רוסיה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחיכוך שגבר מאוד מאז "שומר החומות" בין כוחות הביטחון הישראלים לבין פלסטינים ברחבי הגדה המערבית, ובמזרח ירושלים בפרט. מספר ההרוגים הפלסטינים עלה מאוד במהלך השנה האחרונה כתוצאה מהיתקלות עם כוחות ישראלים, במזרח ירושלים גברו ניסיונות פיגוע על ידי יחידים, עלה מאוד היקף הכניסות הישראליות לשטחי A ו-B והחריף החיכוך עם נושאי נשק, ביניהם פעילי פת"ח. בנוסף, חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטינים משחררת בקרב הציבור הפלסטיני זעם המופנה כלפי ישראל. אין מדובר באובדן שליטה, אך ניכרת ירידה בכושר ההרתעה של מנגנונים אלה.

על כך יש להוסיף את מחויבות חמאס ושאר גורמי האופוזיציה הפלסטינים לשמר את רוח ההתנגדות שאפיינה את תקופת "שומר החומות". חמאס קורא לפעול נגד ישראל והרשות הפלסטינית בירושלים ומשטחי הרשות, ומוחה נגד המגבלות שמטילה ישראל על הפלסטינים במזרח ירושלים. כל אלה, בהתקרב חודש הרמדאן, עלולים ליצור מאסה שתבוא לידי ביטוי בהסלמה.

ככל שמדובר בטרור מאורגן, שיקולי עלות-תועלת הם שיכריעו. הטרור היחידני, הבלתי מאורגן, היה ועודנו בלתי צפוי, וברוב המקרים הוא פחות קטלני מהטרור המאורגן.

מבחינת ישראל, לפניה כר פעולות נרחב שתוכל לנקוט כדי להקדים רפואה למכה, למנוע את ההסלמה ולהחלישה אם תתפרץ, ביניהן:

1. ניצול המנופים שנוצרו לאחרונה במסגרת המגעים עם מדינות האזור, בכללם עם טורקיה. לנשיא ארדואן נודעת השפעה על הפעילות האסלאמית במסגד אל-אקצא וכן השפעה על חמאס. יש לנסות ולמנף השפעה זו לריסון הקריאות להסלמה.
2. הגברת התיאום עם ירדן והרשות הפלסטינית, שלשתיהן השפעה על הנעשה במסגד אל-אקצא ובסביבתו. מלך ירדן עבדאללה, המוטרד משיח ההסלמה, ומעניינים נוספים אמור לבקר ברמאללה. תיאום עם ירדן והרשות הפלסטינית, שבמסגרתו ייקבעו כללים להסדרה של תנועת המתפללים המוסלמים מהגדה המערבית לירושלים ושל העולים היהודים להר הבית במהלך חודש הרמדאן, עשוי לתרום למניעת ההסלמה.
3. המנוף המצרי-קטרי כבר נותן אותותיו ברצועת עזה. מצרים וקטר אינן מעוניינות בסבב עימות והרס נוסף ברצועה, ומאמצי ריסון מצידן, בתיאום עם ישראל - שכבר מגלה פתיחות בהקשר זה - יתרמו למניעת ההסלמה.
4. צמצום נוכחות משטרתית באזורי חיכוך במזרח ירושלים, במיוחד בשער שכם, שערב "שומר החומות" היה מוקד התלקחות וגם במקומות אחרים, עשוי לצמצם את פוטנציאל ההתלקחות, בהתאם למידע המצטבר.
5. בחינת אפשרות להעניק היתרים לתושבים מרצועת עזה לבקר במסגד אל-אקצא בימי הרמדאן.

יוזכר שמדינת ישראל התמודדה בעבר עם תקופות לא פחות קשות של מתיחות ושל חשש מהסלמה. דיבור יתר על אודות הסלמה והבעת חשש כבד מתוצאותיה עלולים להתברר כנבואה שתגשים את עצמה, משום שבין היתר הוא מגביר את המוטיבציה של פלגים וגורמים קיצוניים לחקות ולבצע פיגועים נוספים. מנגד, הידברות מוקדמת עם כל מי שיכול להרגיע את האווירה ואת השטח הוכחה בעבר כיעילה. כן יש להפנים כי דרישה ממנגנוני הביטחון הפלסטינים למנוע הסלמה, כל עוד אינה מלווה אמירות שילמדו על נכונות מצד ישראל לקדם פתרון לסוגיית הסכסוך, מתפרשת כניסיון לחזק אותם בהתמודדותם עם חמאס, לא כניסיון לחזקם על מנת שיוכלו לקדם את היעדים שלשמם הוקמו - מה שמערער את הלגיטימיות של עצם קיומם ושל פעולתם.