פרסומים

מבצע ״עם כלביא״ החל ביומה ה-615 של מלחמת חרבות ברזל, בשעה שלוש בבוקר וב"אזעקת דמה" ששלחה את אזרחי המדינה למרחבים המוגנים, והודעה מטעם שר הביטחון על אודות מצב חירום בעורף בעקבות תקיפת צה"ל בעומק האויב האיראני. לצד החששות ותחושת החירום, הימים הראשונים של המבצע התאפיינו כמצופה בתופעה המכונה ״התכנסות סביב הדגל״. העובדה שהמבצע נתפס כמוצדק והכרחי הובילה לתמיכה גורפת ביציאה אליו (73 אחוזים מקרב המדגם הכללי ו-88 אחוזים מקרב הציבור היהודי בסקר שקיים המכון למחקרי ביטחון לאומי^[1] - תרשים 1), שביעות רצון חוצת מגזרים מההישגים (תרשים 2), ומיעוט קטן מאוד שסבר כי ההחלטה על התקיפה נשענת בעיקר על שיקולים פוליטיים – בניגוד לחשדנות המאפיינת את הציבור הישראלי לאורך מלחמה "חרבות ברזל" ביחס להחלטות רבות הקשורות בסוגיות הליבה בלחימה דוגמת חידוש הלחימה במסגרת מבצע ״מרכבות גדעון״, אז סברו 46 אחוזים מהנשאלים במגזר היהודי כי ההחלטה נשענת בעיקר על שיקולים פוליטיים. זאת, על אף שכזכור היממה שקדמה לתקיפה הייתה סוערת מאוד מבחינה פוליטית, עד כדי חשש לנפילת הממשלה סביב משבר חוק הגיוס.

תרשים 1- תמיכה במתקפה הישראלית באיראן

תרשים 2- שביעות רצון מפעילות מערכת הביטחון באיראן

בהתאם לקונצנזוס סביב פתיחת המערכה, נצפתה עליה ניכרת בכל מדדי האמון  – החל מצה"ל והממשלה (תרשים 3), עבור  ברמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון (תרשים 4) וכלה בדובר צה״ל (תרשים 7).

תרשים 3- אמון הציבור במוסדות

תרשים 4- אמון הציבור באישים

גם פיקוד העורף, שהיה מטרה לביקורת רחבה הן בגין הבחירה להפעיל אזעקה גם בלא שזוהו שיגורים לעבר ישראל, והן על בלבול בהנחיות ודרך העברתן, זכה לציון גבוה בסקר על תפקודו בליל התקיפה ועל תפקודו בימים שלאחריו:

תרשים 5- שביעות רצון מתפקוד פיקוד העורף

תרשים 6- שביעות רצון מתפקוד פיקוד העורף בליל המתקפה באיראן

בהקשר זה יצוין במיוחד דובר צה"ל תא"ל אפי דפרין, שהחל את המערכה עם אמון נמוך מצד הציבור, אשר במהלך "חרבות ברזל" התרגל לתא"ל דני הגרי בתפקיד זה, ובחלקו הרחב סבר שאי-קידומו היה לא צודק ונשען על שיקולים פוליטיים לא עניינים. אותו ציבור התקשה לקבל את תפיסתו של דפרין שמיעט בהופעות מול הציבור וחזר על עקרון "מעשינו ידברו", וציפה לתיווך הדוק ונרחב יותר של הנעשה בגזרות הלחימה השונות. על אף שהשעות הראשונות למערכה – במשך כשעתיים איש לא דיבר אל הציבור ועדכן אותו במתרחש, למעט מסבירי פיקוד העורף באולפנים - התאפיינו דווקא בעליה בביקורת ברשת החברתית כלפי דובר צה״ל ותא"ל הגרי הוזכר שוב ושוב, הרי שבהמשך המערכה נצפתה עלייה ניכרת באמון בדיווחי דובר צה״ל. כפי שניתן לראות בגרף האמון (תרשים 7), בעוד שבחודשים שלפני התקיפה באיראן נצפתה ירידה באמון הציבור בו בהשוואה לתא״ל הגרי, הרי שעם תחילה של המערכה ובהמשך להופעותיו הרבות במסגרות הצהרות קבועות ומתעדכנות ומענה על שאלות כתבים, נצפתה עלייה באמון בו. בסקר הבזק שנערך, 77 אחוזים מהציבור היהודי הביעו אמון גבוה בדיווחי דובר צה"ל במהלך הלחימה. זאת בהשוואה ל-64 אחוזים שהביעו אמון דומה בחודש מאי.

תרשים 7- אמון הציבור בדיווחי דובר צה"ל

על אף התמיכה הציבורית הרחבה במערכה והעלייה הנצפית במדדי האמון, על מנת להבין לעומק את היבטי היחסים בין צה"ל לחברה הישראלית במהלך מבצע ״עם כלביא״ יש לבחון אותם לאור הרקע לתחילתו של המבצע, עוד קודם לבוקר ה-7 באוקטובר ותחילתה של מלחמת "חרבות ברזל", כמו גם לנוכח דינמיקות שאפיינו את יחסי הצבא והחברה במהלך המלחמה.

מחאה – ״צה״ל של מעלה וצה״ל של מטה״

צה"ל נכנס למלחמת "חרבות ברזל" כשהוא פצוע וחבול בעקבות חדירת המחאה סביב הרפורמה המשפטית עמוק למרחביו. הרמטכ"ל ומפקד חיל האויר מצאו עצמם חסרי כלים כאשר מחאת אנשי המילואים ובמרכזם אנשי צוות האויר, הונחה לפתחם. הם ספגו ביקורת קשה בגין טיפול רפה במה שנתפס כסרבנות, ואף הואשמו בזיהוי פוליטי שחדר את חומות הבקו"ם. הוויכוח הציבורי הסוער ונרטיב "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" שהיה במרכזו, חלחל גם לצה"ל וקיבע תפיסה שלפיה "דין אחד לגולני" ו"דין אחר לטייס", והציב אתגר חברתי חריף לפיקוד הבכיר של צה"ל.

חיל האויר אף ספג ביקורת נוקבת בשל תפקודו ב-7 באוקטובר, עד כדי האשמתו בבגידה על ידי חלק מהמחזיקים בתיאוריות קונספירציה. על רקע זה, במהלך חודשי התמרון העמוק ברצועת עזה, הקפיד דובר צה"ל להדגיש את שיתוף הפעולה יוצא הדופן בין חיל האויר לכוחות היבשה, שהוזכר גם על ידי מפקדי האוגדות והחיילים בשטח וסימן אפשרות לריפוי הפצע העמוק.

אלא שעם פתיחת ״עם כלביא״, ניתן היה לזהות בשיח ברשתות החברתיות חזרה למתח זה, כשמצד אחד היו שביקשו להזכיר את העלבונות שהוטחו בטייסים בזמן המחאה, ומנגד היו שביקשו לקבע נרטיב שלפיו "אין קפלניסטים באיראן" שכן אותם טייסים הודחו בסופו של דבר. עם השיח סביב מקומם של הטייסים, חזר גם שיח על אודות ערכי הליבה של המדינה. כך למשל, צייץ גיא לרר בטוויטר, בציוץ שזכה לחשיפה רבה: ״מהמסכים נשקפות אלינו התוצאות המרהיבות של הפער בין אומה מבוססת חינוך, מדע, טכנולוגיה, הקרבה ומצוינות אישית, נשיאה בנטל – ולבין אומת קש משיחית ריכוזית, מבוססת עבודת שמים ומנהיג אחד, נוגדת קיומה, משכתבת מציאות, שחצי עם שלה מתעב אותה. ובשום פורמט אחר לא תמצאו מנצחת אדירה כזו, שביום שאחרי תחזור לעשות כל שביכולתה כדי להידמות לזו המפסידה״. בהמשך המערכה דעך מעט שיח זה, אך נוכח הקשרו הרחב לסוגיית הלכידות הצה"לית ועל רקע אפשרות של מחאה מחודשת ובחירות קרבות, ניתן להניח שהוא ישוב ויקלע את צה"ל לזירת התגוששות חברתית-פוליטית.

״צבא ההיי-טק״ ו״צבא הפרשים״ – חיל האויר וצבא היבשה

לצד הביקורת על חיל האוויר בגין אופן התמודדותו עם המחאה סביב הרפורמה המשפטית ותפקודו ב-7 באוקטובר, המחדל של אותו היום הוביל לשיח וחשיבה מחודשת נרחבים על תפיסת ״צבא ההיי-טק״ וההישענות שהתקבעה על חיל האויר ופתרונות טכנולוגיים כמערכים שעליהם התבססה במידה משמעותית תפיסת הביטחון של צה"ל. כישלון התפיסה שלפיה "המכשול יגן" וההבנה כי על אף חלקו בכישלון, גם תפקוד מיטבי של חיל האויר לא היה מונע ככל הנראה את מחירו הנוראי של המחדל העלו דרישות להערכה מחודשת של תפיסה זו. כתב על כך בהרחבה גיא חזות בספרו ״צבא ההיי-טק וצבא הפרשים״. התמרון הארוך ברצועת עזה וההישענות המאסיבית על צבא היבשה חיזקו תזה זאת והעלו איתה גם את אתוס הלוחם. זאת ועוד - לצד הצלחות ברורות של היחידות המיוחדות וחלקן החשוב בלחימה בעזה, התמרון יוחס בראייה הציבורית למערכי הליבה של צבא היבשה, שספגו את מירב האבדות בנפש.

מבצע ״עם כלביא״ ועוד קודם לכך המערכה המוצלחת מול חזבאללה העלו חשיבה מחודשת על המהירות שבה "הוספד" ״צבא ההיי-טק״. על אף הדיווחים בדבר כוחות קומנדו ושלדג שפעלו במבצע, בתפיסה הציבורית היו אלה ימיהם של חיל האויר, המוסד, וחיל המודיעין.  הפער, שאותו ביקשו בצה"ל לטשטש במהלך חודשי מלחמת "חרבות ברזל", בין חיל האויר לחילות השדה, שוב הרים ראש. פרסומים ברשתות החברתיות שיקפו סנטימנט זה כאשר ציינו למשל: ״הבוקר אפשר להגיד: תודה לטייסים שלנו. תודה ל8200 ולמודיעין הישראלי. אתם חוד החנית של מדינת ישראל. תודה.״

בין עזה לאיראן – בבושקה של מלחמות

בהמשך לפער בין ״צבא ההיי-טק״ לצבא היבשה, העובדה שמבצע ״עם כלביא״ התקיים במקביל להמשך הלחימה בעזה ושגם במהלכו נפלו בחזית הדרומית לוחמים, העמיקה אף היא את הפער בין הלחימה המדשדשת בבוץ המטאפורי בעזה, ללחימה רבת זהר ויוקרה במרחק 2000 קילומטר מכאן. בשיח ברשתות החברתיות היו שמתחו ביקורת על התהילה הרבה לה זוכים הטייסים, שגם נהנים מתנאים טובים יותר במסגרת השירות, אל מול חוסר ההערכה בציבור לחיילי צבא היבשה, המצויים במערכה מתמדת כבר למעלה מ-600 ימים. כך למשל, כתב אחד המשתמשים ברשת איקס: ״אני פשוט נגעל מהסגידה לטייסים אחי שריונר, סבב חמישי, קרוב ל-400 ימים שלוש גזרות שונות: עזה, לבנון וסוריה לא יצא מהטנק בחודש הראשון ירו עליו קורנטים ו-RPG הוא איבד לא מעט חברים (את אחד מהם אני וחברי לצוות חילצנו, כאשר היינו יחד באותה גזרה בעזה, אני ואחי)...״.

שיח זה החריף בעקבות הצהרת הרמטכ"ל אותה נשא ב-20 ביוני ובה פירט את המניעים הייחודיים לתקיפה בעיתוי שנבחר ואת ההישגים המיידים שניתן לציין. בין היתר, הרמטכ"ל הצהיר כי "נדרשת מוכנות למערכה מתמשכת״. אמירה זו צוטטה בהרחבה וגררה שיח ביקורתי מאוד ברשת. דבריו פגשו ציבור עייף וחשדן אשר הטיל ספק במידת הענייניות של המניעים להתמשכות המערכה, והתגובה לדברים שיקפה את הפער בין תפיסת מבצע ״עם כלביא״ כמערכה נפרדת המתאפיינת באדרנלין גבוה, תחושת הישג גבוהה וסנטימנט חיובי, ובין העובדה שעבור העורף אין מדובר בשבועות ראשונים למלחמה אלא במלחמה ארוכה ומדממת, הגובה מחיר גבוה מהציבור, שמצידו חושש שמודל מלחמת ההתשה המתקיימת בעזה כבר למעלה מ 600 יום, יבוא לידי ביטוי גם במערכה מול איראן. חשש זה אף בא לידי ביטוי בתוצאת הסקר אשר נערך בתחילת המערכה והמשיבים נשאלו האם לממשלת ישראל יש או אין תוכנית לסיום המערכה מול איראן. כ-47 אחוזים מהמדגם הכללי וכ-42 אחוזים במדגם היהודי השיבו כי אין לה תוכנית סיום.

מלחמה על העורף ושל העורף

אף שאין להמעיט בסיכון שארב לטייסים שהיו מעורבים במתקפה על איראן, הרי שמבצע ״עם כלביא״ הצטייר כמבצע שבו אזרחי המדינה הם המצויים בסיכון הגבוה ביותר (וכך היה בפועל). ואכן, מרבית הנשאלים בסקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי העריכו נכונה כי המערכה תימשך בין שבוע לחודש. בהתאמה, אחוז גבוה מן הנשאלים (39 אחוזים מהנשאלים באוכלוסייה הכללית ו-42.5 אחוזים מהנשאלים באוכלוסייה היהודית בסקר שהתקיים ב-22 – 23 ביוני) סבר כי העורף יהיה מוכן לחיות במצב המלחמה בהתחשב בכל השלכותיה עד חודש. סקרי המכון גם הצביעו על כי מרבית הציבור הישראלי סבר כי העורף הישראלי ערוך ומוכן במידה רבה או רבה מאוד להתמודד עם המלחמה, כאשר בין שני הסקרים שהתקיימו במהלך המלחמה אף נצפתה עלייה בנתון זה (תרשים 8). ייתכן שמקור העלייה הוא דווקא העובדה כי הציבור הוכן למחיר כבד בהרבה למערכה. דיווחים בתקשורת הצביעו על כך שתרחיש הייחוס שעליו הצביעו השרים בקבינט התייחס ל-800 – 4,000  הרוגים ועל רקע זה הנזקים בפועל, חמורים ככל שיהיו, נתפסו כחמורים פחות הודות למוכנות העורף.

תרשים 8 - מוכנות העורף הישראלי להתמודד עם המלחמה מול איראן

הערכת ההישג

טרם המתקפה באיראן, האיום הגרעיני היה המרכזי שיוחס לאיראן. נוכח זאת, ועל רקע שביעות הרצון הגבוהה מהישגי המערכה, עם פתיחתה נצפה רוב גדול בקרב המשיבים היהודים שסברו כי האיום הגרעיני יוסר במידה רבה או מידה רבה מאוד (66 אחוזים מקרב הציבור היהודי ו-26 אחוזים בלבד בקרב הציבור הערבי- תרשים 9). יצוין כי סמוך לתחילת המבצע אמר ראש הממשלה כי ראשיתו של המבצע בהנחיה שנתן לצמרת הביטחונית לחסל את תוכנית הגרעין האיראנית. אמירה זו הודהדה בהמשך על ידי שרים בממשלה, אשר ציינו כי זו התחייבות שאיראן לא תהיה גרעינית. בהמשך עודנה מטרת המבצע ומוסגרה כפגיעה בתכנית הגרעין האיראנית וכן במערך הטילים הבליסטיים של איראן.

תרשים 9- הסרת איום הגרעין האיראני

ציפיות הציבור להישגים משמעותיים באו לידי ביטוי גם בשאלות שהופנו לדובר צה"ל במהלך הצהרות השונות שנשא לאורך המערכה (תרשים 10). התמה המרכזית שבלטה בהן הייתה בקשה למידע אשר להערכת ההישג והסגת איראן מפרויקט הגרעין.

תרשים 10- שאלות כתבים צבאיים לדובר צה"ל במהלך "עם כלביא"

לצד הציפיה להישגים משמעותיים ועל רקע הצהרות רבות שנשאו בכירים בצבא ובדרג המדיני - במטרה להצדיק את היציאה למבצע באמצעות הדגשת היקף האיום האיראני על ישראל - התאפיין השיח הציבורי גם בחששות מכך שישראל לבדה לא תוכל להשיג את יעדי המבצע והיא נזקקת לסיוע אמריקאי. גורמים רבים בתקשורת ובשיח ברשתות החברתיות טענו כי בלא אישור מצד הנשיא טראמפ לתקיפה, ספק רב אם מטרות המבצע יושגו והחשש מהתפתחות המערכה גבר.

נקודת מפנה – הצטרפות ארצות הברית למערכה

ביממה התשיעית למערכה ניכרה מתיחות ציבורית עקב חוסר וודאות לגבי הצטרפותה של ארצות הברית למערכה מול איראן. בהתאמה לכך, הצטרפות ארצות הברית ושליחת מטוסי ה-52B לתקיפת מתקני הגרעין, הפחיתה על פי ממצאי הסקרים שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי את חשש הציבור מאותה התפתחות: בעוד שבסקר הראשון שנערך סמוך לתחילת המערכה כ -67 אחוזים מהציבור היהודי השיבו כי הם חוששים או חוששים מאוד מהתפתחות המערכה בין ישראל לאיראן, בסקר בזק שנערך מיד לאחר התקיפה האמריקאית רק 61 אחוזים מהמשיבים היהודים העידו על כך (תרשים 11).

תרשים 11- חשש מהתפתחות המערכה

לצד הירידה הקלה בחשש מהתפתחות המערכה, חלק ניכר מהנשאלים (כ 50 אחוזים מקרב הציבור היהודי) תמך בהמשך העמקת הלחימה ופגיעה בפרויקט הגרעין ויכולותיה הצבאיות של איראן ורק מיעוטו (22 אחוזים מקרב הציבור היהודי) סבר באותה העת שעל ישראל לפעול לסיום מהיר של המערכה מול איראן (תרשים 12). ניתן לייחס תמיכה זו הן לתחושת ההצלחה במערכה והביטחון בתמיכת ארצות הברית בה, והן למסרים שחוזקו על ידי הפיקוד הבכיר של צה"ל ולפיהם לצה"ל קיים עוד "בנק מטרות" רחב ונדרש עוד זמן להשיג את המטרות שהוצבו.

תרשים 12- דעת הקהל על התוכנית המבצעית של ישראל באיראן

הפסקת האש

הפסקת האש נכנסה לתוקף כ48  שעות לאחר תקיפת ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן, וממצאי סקרים מעלים כי מרבית הציבור תומך בה (61  אחוזים מקרב האולוסיה הכללית, על פי סקר  i24). זאת, על אף שבסקר הבזק שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי מספר ימים קודם לכן, רק מיעוט סבר שעל ישראל לחתור לסיום מהיר של המערכה (תרשים 13). בנוסף, הפסקת אש לא צויינה על ידי מרבית המשיבים כמצב הסיום הרצוי.

תרשים 13- מצב הסיום שעל ישראל לחתור אליו במערכה מול איראן

למרות התמיכה המסתמנת בנקודת הזמן הנוכחית, בטווח הארוך יותר עשוי אפוא להתעורר חשש שהמערכה הופסקה בטרם הושגו מטרותיה. ראוי להזכיר שוב כי בפתיחת המערכה, רוב גדול בקרב הציבור היהודי סבר שבסיומה יוסר איום הגרעין האיראני במלואו או במידה רבה.

הימים שאחרי – חזרה לבבושקה הגדולה

בתום היממה הראשונה להפסקת האש, דווח על נפילתם של שבעה חיילי הנדסה בקרבות בעזה. הדיווח הכואב היווה תזכורת למערכה המתמשכת וחסרת הזהר המתנהלת ברצועת עזה וחידד את הסנטימנט שרווח עוד קודם לכן, כי יש לסיים את המלחמה בעזה. עוד קודם לכן, בשבוע הראשון למערכה, נצפה רוב בקרב המשיבים שסברו כי הגיעה העת לסיים את המלחמה בעזה (תרשים 14). לראשונה מאז תחילת המלחמה, גם בקרב האוכלוסייה היהודית סברו כך רוב המשיבים.

תרשים 14- מועד סיום המלחמה בעזה

סיכום

מבצע "עם כלביא" היווה נקודת ציון משמעותית ביחסי הצבא והחברה הישראלית בעיצומה של מלחמת התשה ממושכת. חרף הקונצנזוס הציבורי הרחב ותחושת העליונות הצבאית שליוו את המערכה, היא הציפה מספר סוגיות בעלות השפעה ארוכת טווח על אמון הציבור בצה"ל, בגופיו השונים ובבכירי הדרג הצבאי והדרג המדיני.

ראשית, ניכר בציבור פער בין תפיסת הלחימה המדשדשת בעזה לבין האופן שבו נתפסת לחימה רבת זהר ויוקרה במתנהלת במרחק 2000 קילומטר מישראל, שאותו פעלו לטשטש גורמים שונים בדרג הצבאי ובדרג המדיני. השיח הציבורי בתחילתו של  המבצע באיראן, שהשיב לדיון את נרטיב "צה״ל של מעלה" ו"צה״ל של מטה" עשוי להתגבר בהמשך, לאחר שהתעצם הדיון על אודות הפער התדמיתי והחברתי בין חיל האוויר ליחידות השדה. פער זה, שאותו פעל הצבא לטשטש גם במהלך מלחמת "חרבות ברזל", שיקם פעם נוספת, לאחר המערכה בצפון, את המוניטין של ״צבא ההיי-טק״ שאותו רבים מיהרו להספיד לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר.

בנוסף, המחירים הכבדים שאותם שילם העורף בתקופת זמן קצרה ביותר הציפו שאלות על אודות מידת מוכנות העורף, נכונותו לספוג חזית נוספת ולהיערך ללחימה ממושכת נוספת, בשעה שהוא מצוי כבר במלחמה ממושכת. אף שככלל, המבצע באיראן נתפס כמוצלח מאוד, כבר בעת הזו ניכרת הערכת הישג שאינה ברורה ואחידה בקרב כלל הגופים במערכת הביטחון ובדרג המדיני, ובהתאם לכך – גם בציבור. מדובר בסוגייה קריטית, שעל הדרגים הממונים לתת עליה את הדעת, על מנת לחולל שיקום מיטבי של אמון הציבור בגופים השונים - הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי.

יש להזכיר כי ההישגים הצבאיים והביטחוניים הנתפסים גבוהים מאוד, מסייעים בשיקום אמון הציבור אשר נפגע על רקע תפיסה מקצועית של המערכת, אך לא בהכרח ישקמו את הפגיעה באמון שמקורה בפער ערכי. פגיעה זו עשויה אף להחמיר ככל שהציבור יחוש שמערכת הביטחון חוטאת שוב ביוהרה בשל הצלחותיה. יש לשים לב גם לעובדה, שאמנם הציבור תמך ברובו בהפסקת אש בעימות עם איראן, אולם בתחילת המערכה הוא האמין כי איום הגרעין האיראני יוסר במלואו או במידה רבה. יתרה מכך, זמן קצר לפני הפסקת האש הקפידו גורמים בדרג הצבאי להבהיר כי קיים בנק מטרות רחב, שיידרש עוד זמן לעמוד בו. הבהרה זו, וכן דיווחים שונים בעת הזו בארץ ובתקשורת הזרה אשר ליכולת ההתאוששות של פרויקט הגרעין האיראני, מרמזים על כי אין ההישג כה מקיף. כתוצאה מחוסר הבהירות אשר להערכת ההישג, מתרבות שמועות בציבור על אודות סבב לחימה נוסף אפשרי מול איראן בתקופה הקרובה, המשאירות את הציבור בדריכות.

מוקדם עדיין להעריך מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח של המערכה מול איראן על היחסים בין הצבא לחברה הישראלית, אך כבר עתה ברור שמבצע "עם כלביא" הוא מבחן קריטי ליחסים הללו. ההישג הצבאי המרשים בחזית האיראנית לא מטשטש את המציאות הכואבת בחזית העזתית - 50 חטופים טרם הושבו לביתם ומחיר דמים כבד ממשיך להיגבות, ללא תכלית צבאית ומדינית ברורה. יש אפוא למנף את המומנטום החיובי שבו ישראל נתונה בימים אלה ולמצות את הפוטנציאל האסטרטגי של מבצע "עם כלביא" במהלך מדיני משלים, שייתן מענה כולל לציפייה הציבורית לסיום המלחמה ברצועה ולהשבת החטופים.

__________________

[1] הסקרים המוצגים במאמר נערכו בהובלת המרכז לאיסוף וניתוח נתונים במכון למחקרי ביטחון לאומי. עבודת השדה בוצעה על ידי "iPanel" במהלכה רואיינו באינטרנט כ-800 איש ואישה בקרב האוכלוסייה היהודית וכ-150 בקרב האוכלוסייה הערבית (משתנה בין שני הסקרים), המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. הנתונים משוקללים לפי מגזר. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.2 אחוזים ± ברמת ביטחון של 95 אחוזים.