פרסומים
מזכר 148, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, ספטמבר 2015.
השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות הוא קובץ, המאגד שבעה מאמרים, המנתחים היבטים שונים של מודל השירות בצה"ל. מאמרים אלה עוסקים בהרחבה בעקרונות בניין הכוח הצבאי, כבסיס לדיון בנושא; בניתוח ההיבטים הכלכליים והחברתיים; בהתפתחות המוטיבציה לגיוס לצה"ל בראייה היסטורית; בבחינת הגורמים לתנודתיות ברמת המוטיבציה של המועמדים לשירות; וכן בבחינת הזוויות השונות לשאלת גיוס נשים וגיוס חרדים לצה"ל.
כל אלה מתנקזים לשאלה העיקרית הניצבת עתה בשיח הציבורי בישראל: האם מודל "צבא העם" הוא זה הראוי למדינת ישראל העכשווית ולצה"ל, או שמא יש לעדכנו בהתאם להתפתחויות שחלו גם בצורכי הצבא, עם השתנות האיום הביטחוני וגם במרקם החברתי והכלכלי של ישראל? הגם שאין תשובות ברורות ומובהקות לשאלה חשובה זו, נוטים עורכי המזכר להציע את שימור העקרונות המובילים של המודל הקיים, המאפשר לצה"ל לבחור למעשה את המגויסים, תוך כדי איתור וטיפול מערכתי בסוגיות המחייבות התייחסות חדשנית, וזאת על מנת לשמר את מעמדו הייחודי של הצבא במדינת ישראל.
תוכן המזכר:
הקדמה; מבוא; תפיסת היסוד של כוח אדם בבניין צה"ל – גיורא איילנד; גיוס חובה או גיוס באמצעות שוק — היבטים כלכליים – יעקב ליפשיץ; צבא העם במבחן – דב תמרי; המוטיבציה לגיוס לצה"ל בראי הזמן – ראובן גל; מראות שונות של מוטיבציה לשירות בצה"ל – רוני טיארג'אן; מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל? – פנינה שרביט ברוך; צה"ל והחרדים: היבטים כלכליים של גיוס חובה עתידי – אולנה בגנו מולדבסקי
הקדמה; מבוא; תפיסת היסוד של כוח אדם בבניין צה"ל – גיורא איילנד; גיוס חובה או גיוס באמצעות שוק — היבטים כלכליים – יעקב ליפשיץ; צבא העם במבחן – דב תמרי; המוטיבציה לגיוס לצה"ל בראי הזמן – ראובן גל; מראות שונות של מוטיבציה לשירות בצה"ל – רוני טיארג'אן; מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל? – פנינה שרביט ברוך; צה"ל והחרדים: היבטים כלכליים של גיוס חובה עתידי – אולנה בגנו מולדבסקי
הקדמה
במזכר זה קובצו שבעה מאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו על ידי כותביהם בסדנת מחקר על יחסי צבא-חברה, שהתקיימה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשיתוף עם אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. הדברים הוצגו בסדנה שהתנהלה במהלך שנת 2013 ובראשית 2014
כמו בסדנאות שהתקיימו בשנים הקודמות, בסדנה זו השתתפו חוקרים העוסקים בנושאי חברה וצבא בישראל. כל הצגה בסדנה לוותה בדיון מעמיק של המשתתפים. דיונים אלה תרמו להרחבת ההבנה בסוגיות שהועלו, ואפשרו לכותבים לפתח את חשיבתם בנושאים שאותם חקרו והציגו. התוצר של תהליך זה מוצג כאן לעיון הקוראים.
{image} המאמר הראשון במזכר זה הוא פרי עטו של גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון של צה"ל, המנתח כאן את המקורות וההשלכות של תפיסת היסוד של בניין הכוח של הצבא, מנקודת מבטו של המתכנן המערכתי. במאמרו טוען גיורא איילנד כי הגישה של צה"ל שקובעת שירות לכול, שירות מילואים ויחס הזנה אופטימלי בין סדיר למילואים היא המודל הנכון, כאשר העלות של כל מודל חלופי תהיה גבוהה יותר. לדעתו, המודל הקיים אינו מבוסס (רק) על תפיסה עקרונית-ערכית אלא על ניתוח של אפקטיביות מבצעית, שאותה אפשר להפיק מתקציב נתון. בשולי קביעה עקרונית זו גורס איילנד כי התועלת של גיוס חרדים צפויה להית נמוכה יחסית, וכי לא נכון לאכוף שירות אזרחי על אלה שלא יתגייסו לצה"ל.
במאמר השני טוען יעקב ליפשיץ כי ההיבטים הכלכליים אינם זוכים לתשומת לב מספקת בעת הדיון על הגיוס הכללי לצה"ל. לדעתו, בבחינה מדוקדקת של עלות-תועלת עולה כי צבא החובה יקר יותר, כאשר בבחינת התועלת מסתבר כי צבא מתנדבים מספק תמורה טובה יותר. במילים אחרות, יחס עלות-תועלת של צבא החובה גבוה יותר לעומת צבא של מתנדבים, המייצג יחס עלות-תועלת טוב יותר. מאזן זה משקף הפרש לרעת צבא החובה. השאלות הן: האם צבא החובה מצדיק את עלותו הגבוהה, והאם אכן ניתן לקיים צבא יעיל של מתנדבים עם מצבת חיילים קטנה יותר.
המאמר השלישי בנושא "צבא העם במבחן" נכתב על ידי דב תמרי, הטוען כי כל עוד הצבא הוא צבא העם - צה"ל הוא ישות חברתית, וככזה הוא נחשב לארגון המוצלח ביותר בישראל עד מלחמת ששת הימים, בעיקר משום שבאמצעות גיוס החובה הוא חולל אינטגרציה בחברה הישראלית. בעקבות מלחמת ששת הימים חל שינוי במיצוב החברתי והפוליטי של צה"ל, גם משום שלא כל המלחמות שצה"ל היה מעורב בהן היו בגדר הצלחה רבתי, וגם משום שצה"ל נעשה מעורב במחלוקות חברתיות עמוקות בישראל. דוגמה לכך היא הוויכוח הפוליטי בדבר גיוסם ומעמדם של החרדים ושל הדתיים בצה"ל. עם זאת, לדעת תמרי, צה"ל נותר ארגון חברתי לא פחות מאשר ארגון צבאי לוחם, ועדיין ביכולתו לשרוד כישות מוסכמת ורצויה בחברה הישראלית, אם ישכיל לשמש גורם מעניק לא פחות מאשר גורם מקבל בתחום החברתי. לדעתו, החשיבה של צה"ל לא אמורה להיות "מה צה"ל צריך", אלא "מה צה"ל יכול לתת לחברה בישראל כצבא העם". הצבא חייב לחפש לעצמו תפקידים חברתיים משמעותיים, שאם לא כן, תהיה סכנה לצבא העם.
המאמר הרביעי, שנכתב על ידי ראובן גל תחת הכותרת "הגיוס לצה"ל בראי הזמן", עוסק בהתפתחות ההיסטורית של המוטיבציה לשירות בצה"ל. גל מבחין בין מוטיבציה ללחימה לבין מוטיבציה לגיוס, שבה מתמקד המאמר, המציין ארבעה סוגי מוטיבציה: א. מוטיבציה הישרדותית – המאפיינת אנשים בחברה המצויה על סף סכנה קיומית; ב. מוטיבציה אידאולוגית - המושפעת מסוגיית הזהות הלאומית, מהמאבק על ערכים, מן האמונה בצדקת הדרך ומהרצון להילחם על דרך זו; ג. מוטיבציה נורמטיבית – המבוססת על קבלת העקרונות המקובלים בחברה; ד. מוטיבציה אינדיבידואליסטית – הקשורה לרצון המתגייס למימושו העצמי. גל בוחן סוגים אלה בראי ההיסטוריה של המדינה מאז (וטרם) הקמתה, וגורס כי בכל תקופה התאפיינה המוטיבציה של מרבית הישראלים בסוג שונה. לדעת גל, המוטיבציה העכשווית היא מעורבת ומבוססת בעיקר על גורמים אינדיבידואליסטיים, בצד גורמים אידאולוגיים המניעים קבוצות בציבור כמו החוגים הדתיים. לדעת גל, מצב פולמוסי זה טומן בתוכו פוטנציאל של התנגשות בין ערכים - תופעה המתאימה יותר לצבא התנדבותי שבו אחד בא ליהנות, השני בשביל לשרת את המולדת והשלישי כדי לקבל משכורת - אולם אינו מתאים למודל הגיוס המסורתי של צבא העם.
המאמר החמישי חובר על ידי רוני טיארג'אן. הוא בוחן את שאלת המוטיבציה לגיוס לשירות חובה ומוצא לכאורה פער בתשובה לשאלה המושמעת תדיר: האם יש עלייה או שמא ירידה במוטיבציה לשירות בצה"ל? בעוד במקרים רבים, כמופיע בתכיפות גם בתקשורת, מדובר על ירידה בשיעור המוטיבציה לגיוס לצה"ל, הרי בסקרי מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל ובמחקרים נוספים נמצא באופן נמשך כי קיימת יציבות, ואולי אף עלייה ברמת המוטיבציה לגיוס. פער זה מוסבר במאמר בנקודת המוצא של הניתוח ובהתחשב בנושאים כמו הגדרת אוכלוסיית המלש"בים, סוג המוטיבציה הנבחנת, שינויים חוקתיים, שינויים במדיניות צה"ל וכיוצא באלה. כך לדוגמה: כאשר בוחנים את כלל האוכלוסייה של הצעירים בישראל, מספר המתגייסים נמצא אכן בירידה לאורך זמן, בעיקר משום שמלכתחילה יש קבוצות גדולות ומתרחבות שאינן משמשות פוטנציאל ממשי לגיוס. מנגד, אם מדובר רק במועמדים לשירות ביטחון (מלש"ב) כפי שאלה נקבעים על ידי חוקי מדינת ישראל ותקנות צה"ל, התמונה היא אחרת,.
המאמר השישי שכותרתו "מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל?" הוא פרי עטה של פנינה שרביט ברוך, הטוענת כי גיוס הנשים נתפס בצה"ל כשולי ומקוטלג כ"סקטוריאלי", וככזה המעניין בעיקר את הנשים המתגייסות או הנקראות לגיוס. לדידה של המחברת יש ערך רב לשירות הנשים, הקשור לערכי צה"ל ולתפיסתו כצבא ליברלי ושוויוני. אי-שילוב רחב של נשים בשירות בצה"ל מהווה החמצה של פוטנציאל משמעותי לגיוס כוח אדם איכותי לצבא, משפיע בצורה לא טובה על הנשים המשרתות בצה"ל ויש לו השפעה לא חיובית על ההתפתחות האישית של החיילות לאחר שחרורן.
המאמר השביעי והאחרון חובר על ידי אולנה בגנו מולדבסקי. הוא עוסק בגיוס חרדים לצה"ל ובוחן את ההשפעה הכלכלית של השירות בצה"ל על עתידם של חרדים שהתגייסו ושירתו בצה"ל. מסקנתה של המחברת היא שלגיוס חרדים יש השפעה כלכלית שולית על קבוצה זו, גם אם כמוצר נלווה יש בו פוטנציאל לקרב בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בין השאר בשל הלגיטימציה שחרדים שהתגייסו עשויים לזכות בה. זאת, בדומה לתהליכים שעברו על הדתיים הלאומיים בשנים עברו. לדעתה, השתתפות בנטל עשויה לחזק את המעמד הפוליטי של הקהילה החרדית בארץ, גם אם לא יהיה בה כדי לשפר את מצבם הכלכלי.
המאמרים בקובץ זה מאירים את המורכבות הרבה בנושא מודל השירות של צה"ל בעידן הנוכחי. העניין של צה"ל בהמשך קיומו של המודל הנוכחי ברור וידוע. הוא נשען במידה רבה על כך שהוא מאפשר לצבא לבחור את המתכונת המעשית הנוחה לו, המעניקה לו מידה רבה של חופש לבחור את מי לגייס, לאן ולכמה זמן, ולבנות בכך את התמהיל הנכון מבחינת צבא הקבע ושל צבא המילואים - סוגיות שלא עמדו הפעם במוקד הדיון של מאמרים אלה.
עם זאת, גם שימור המודל הנוכחי של הגיוס לצה"ל מחייב לדעתנו התייחסות ביקורתית, ובמידה מסוימת גם שינויים. כך מוצגת במאמרים השונים בקובץ זה שורה ארוכה של המלצות לשיפור התשואות של צה"ל עצמו ושל החברה והמדינה, כמו למשל בכל הקשור למיצוי הגיוס והשירות של נשים. דיון ציבורי פתוח בהמלצות אלה יכול לתרום לשיפור האיכות של צה"ל הן במשימות המבצעיות המסורתיות שלו, והן להעצמת תרומתו כארגון בעל שאיפות ומאפיינים חברתיים שיש להם השפעה ניכרת על צביונה של מדינת ישראל.
במזכר זה קובצו שבעה מאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו על ידי כותביהם בסדנת מחקר על יחסי צבא-חברה, שהתקיימה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשיתוף עם אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. הדברים הוצגו בסדנה שהתנהלה במהלך שנת 2013 ובראשית 2014
כמו בסדנאות שהתקיימו בשנים הקודמות, בסדנה זו השתתפו חוקרים העוסקים בנושאי חברה וצבא בישראל. כל הצגה בסדנה לוותה בדיון מעמיק של המשתתפים. דיונים אלה תרמו להרחבת ההבנה בסוגיות שהועלו, ואפשרו לכותבים לפתח את חשיבתם בנושאים שאותם חקרו והציגו. התוצר של תהליך זה מוצג כאן לעיון הקוראים.
{image} המאמר הראשון במזכר זה הוא פרי עטו של גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון של צה"ל, המנתח כאן את המקורות וההשלכות של תפיסת היסוד של בניין הכוח של הצבא, מנקודת מבטו של המתכנן המערכתי. במאמרו טוען גיורא איילנד כי הגישה של צה"ל שקובעת שירות לכול, שירות מילואים ויחס הזנה אופטימלי בין סדיר למילואים היא המודל הנכון, כאשר העלות של כל מודל חלופי תהיה גבוהה יותר. לדעתו, המודל הקיים אינו מבוסס (רק) על תפיסה עקרונית-ערכית אלא על ניתוח של אפקטיביות מבצעית, שאותה אפשר להפיק מתקציב נתון. בשולי קביעה עקרונית זו גורס איילנד כי התועלת של גיוס חרדים צפויה להית נמוכה יחסית, וכי לא נכון לאכוף שירות אזרחי על אלה שלא יתגייסו לצה"ל.
במאמר השני טוען יעקב ליפשיץ כי ההיבטים הכלכליים אינם זוכים לתשומת לב מספקת בעת הדיון על הגיוס הכללי לצה"ל. לדעתו, בבחינה מדוקדקת של עלות-תועלת עולה כי צבא החובה יקר יותר, כאשר בבחינת התועלת מסתבר כי צבא מתנדבים מספק תמורה טובה יותר. במילים אחרות, יחס עלות-תועלת של צבא החובה גבוה יותר לעומת צבא של מתנדבים, המייצג יחס עלות-תועלת טוב יותר. מאזן זה משקף הפרש לרעת צבא החובה. השאלות הן: האם צבא החובה מצדיק את עלותו הגבוהה, והאם אכן ניתן לקיים צבא יעיל של מתנדבים עם מצבת חיילים קטנה יותר.
המאמר השלישי בנושא "צבא העם במבחן" נכתב על ידי דב תמרי, הטוען כי כל עוד הצבא הוא צבא העם - צה"ל הוא ישות חברתית, וככזה הוא נחשב לארגון המוצלח ביותר בישראל עד מלחמת ששת הימים, בעיקר משום שבאמצעות גיוס החובה הוא חולל אינטגרציה בחברה הישראלית. בעקבות מלחמת ששת הימים חל שינוי במיצוב החברתי והפוליטי של צה"ל, גם משום שלא כל המלחמות שצה"ל היה מעורב בהן היו בגדר הצלחה רבתי, וגם משום שצה"ל נעשה מעורב במחלוקות חברתיות עמוקות בישראל. דוגמה לכך היא הוויכוח הפוליטי בדבר גיוסם ומעמדם של החרדים ושל הדתיים בצה"ל. עם זאת, לדעת תמרי, צה"ל נותר ארגון חברתי לא פחות מאשר ארגון צבאי לוחם, ועדיין ביכולתו לשרוד כישות מוסכמת ורצויה בחברה הישראלית, אם ישכיל לשמש גורם מעניק לא פחות מאשר גורם מקבל בתחום החברתי. לדעתו, החשיבה של צה"ל לא אמורה להיות "מה צה"ל צריך", אלא "מה צה"ל יכול לתת לחברה בישראל כצבא העם". הצבא חייב לחפש לעצמו תפקידים חברתיים משמעותיים, שאם לא כן, תהיה סכנה לצבא העם.
המאמר הרביעי, שנכתב על ידי ראובן גל תחת הכותרת "הגיוס לצה"ל בראי הזמן", עוסק בהתפתחות ההיסטורית של המוטיבציה לשירות בצה"ל. גל מבחין בין מוטיבציה ללחימה לבין מוטיבציה לגיוס, שבה מתמקד המאמר, המציין ארבעה סוגי מוטיבציה: א. מוטיבציה הישרדותית – המאפיינת אנשים בחברה המצויה על סף סכנה קיומית; ב. מוטיבציה אידאולוגית - המושפעת מסוגיית הזהות הלאומית, מהמאבק על ערכים, מן האמונה בצדקת הדרך ומהרצון להילחם על דרך זו; ג. מוטיבציה נורמטיבית – המבוססת על קבלת העקרונות המקובלים בחברה; ד. מוטיבציה אינדיבידואליסטית – הקשורה לרצון המתגייס למימושו העצמי. גל בוחן סוגים אלה בראי ההיסטוריה של המדינה מאז (וטרם) הקמתה, וגורס כי בכל תקופה התאפיינה המוטיבציה של מרבית הישראלים בסוג שונה. לדעת גל, המוטיבציה העכשווית היא מעורבת ומבוססת בעיקר על גורמים אינדיבידואליסטיים, בצד גורמים אידאולוגיים המניעים קבוצות בציבור כמו החוגים הדתיים. לדעת גל, מצב פולמוסי זה טומן בתוכו פוטנציאל של התנגשות בין ערכים - תופעה המתאימה יותר לצבא התנדבותי שבו אחד בא ליהנות, השני בשביל לשרת את המולדת והשלישי כדי לקבל משכורת - אולם אינו מתאים למודל הגיוס המסורתי של צבא העם.
המאמר החמישי חובר על ידי רוני טיארג'אן. הוא בוחן את שאלת המוטיבציה לגיוס לשירות חובה ומוצא לכאורה פער בתשובה לשאלה המושמעת תדיר: האם יש עלייה או שמא ירידה במוטיבציה לשירות בצה"ל? בעוד במקרים רבים, כמופיע בתכיפות גם בתקשורת, מדובר על ירידה בשיעור המוטיבציה לגיוס לצה"ל, הרי בסקרי מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל ובמחקרים נוספים נמצא באופן נמשך כי קיימת יציבות, ואולי אף עלייה ברמת המוטיבציה לגיוס. פער זה מוסבר במאמר בנקודת המוצא של הניתוח ובהתחשב בנושאים כמו הגדרת אוכלוסיית המלש"בים, סוג המוטיבציה הנבחנת, שינויים חוקתיים, שינויים במדיניות צה"ל וכיוצא באלה. כך לדוגמה: כאשר בוחנים את כלל האוכלוסייה של הצעירים בישראל, מספר המתגייסים נמצא אכן בירידה לאורך זמן, בעיקר משום שמלכתחילה יש קבוצות גדולות ומתרחבות שאינן משמשות פוטנציאל ממשי לגיוס. מנגד, אם מדובר רק במועמדים לשירות ביטחון (מלש"ב) כפי שאלה נקבעים על ידי חוקי מדינת ישראל ותקנות צה"ל, התמונה היא אחרת,.
המאמר השישי שכותרתו "מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל?" הוא פרי עטה של פנינה שרביט ברוך, הטוענת כי גיוס הנשים נתפס בצה"ל כשולי ומקוטלג כ"סקטוריאלי", וככזה המעניין בעיקר את הנשים המתגייסות או הנקראות לגיוס. לדידה של המחברת יש ערך רב לשירות הנשים, הקשור לערכי צה"ל ולתפיסתו כצבא ליברלי ושוויוני. אי-שילוב רחב של נשים בשירות בצה"ל מהווה החמצה של פוטנציאל משמעותי לגיוס כוח אדם איכותי לצבא, משפיע בצורה לא טובה על הנשים המשרתות בצה"ל ויש לו השפעה לא חיובית על ההתפתחות האישית של החיילות לאחר שחרורן.
המאמר השביעי והאחרון חובר על ידי אולנה בגנו מולדבסקי. הוא עוסק בגיוס חרדים לצה"ל ובוחן את ההשפעה הכלכלית של השירות בצה"ל על עתידם של חרדים שהתגייסו ושירתו בצה"ל. מסקנתה של המחברת היא שלגיוס חרדים יש השפעה כלכלית שולית על קבוצה זו, גם אם כמוצר נלווה יש בו פוטנציאל לקרב בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בין השאר בשל הלגיטימציה שחרדים שהתגייסו עשויים לזכות בה. זאת, בדומה לתהליכים שעברו על הדתיים הלאומיים בשנים עברו. לדעתה, השתתפות בנטל עשויה לחזק את המעמד הפוליטי של הקהילה החרדית בארץ, גם אם לא יהיה בה כדי לשפר את מצבם הכלכלי.
המאמרים בקובץ זה מאירים את המורכבות הרבה בנושא מודל השירות של צה"ל בעידן הנוכחי. העניין של צה"ל בהמשך קיומו של המודל הנוכחי ברור וידוע. הוא נשען במידה רבה על כך שהוא מאפשר לצבא לבחור את המתכונת המעשית הנוחה לו, המעניקה לו מידה רבה של חופש לבחור את מי לגייס, לאן ולכמה זמן, ולבנות בכך את התמהיל הנכון מבחינת צבא הקבע ושל צבא המילואים - סוגיות שלא עמדו הפעם במוקד הדיון של מאמרים אלה.
עם זאת, גם שימור המודל הנוכחי של הגיוס לצה"ל מחייב לדעתנו התייחסות ביקורתית, ובמידה מסוימת גם שינויים. כך מוצגת במאמרים השונים בקובץ זה שורה ארוכה של המלצות לשיפור התשואות של צה"ל עצמו ושל החברה והמדינה, כמו למשל בכל הקשור למיצוי הגיוס והשירות של נשים. דיון ציבורי פתוח בהמלצות אלה יכול לתרום לשיפור האיכות של צה"ל הן במשימות המבצעיות המסורתיות שלו, והן להעצמת תרומתו כארגון בעל שאיפות ומאפיינים חברתיים שיש להם השפעה ניכרת על צביונה של מדינת ישראל.
______________
תודתנו נתונה לכל אלה שטרחו והגישו את המאמרים. הערכה ותודה מיוחדת ניתנת לשלומי בן מאיר, אשר סייע רבות בעריכת הקובץ בתבונה ובשקדנות.
גיורא אילנד
יעקב ליפשיץ
דב תמרי
ראובן גל
רוני טיארג'אן
פנינה שרביט ברוך
אולנה בגנו מולדבסקי
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מזכרים
נושאיםצבא ואסטרטגיה