פרסומים

ישראל נמצאת בקיפאון מתמשך, שבו הישגים צבאיים טקטיים מרשימים לא מתורגמים לניצחון מדיני וביטחוני. כיצד ניתן להיחלץ מה"לימבו" בחזיתות השונות?

תשומת הלב לרצועת עזה צפויה להתחדש ככל שתדעך המערכה עם איראן. חמאס מנצל בינתיים את הוואקום האסטרטגי לשיקום שלטונו ויכולותיו הצבאיות, בעוד מתווה טראמפ תקוע ו"מועצת השלום" מתקשה מקצועית, תפעולית ותקציבית לקדם את יעדיה המוצהרים. סוגיית הפירוז נותרת לכודה בין דרישת ישראל לפירוק מלא ומיידי של חמאס מנשקו לבין משיכת הזמן של הארגון. בפני ישראל שלוש חלופות עיקריות: (1) חידוש המאמץ ליישום מלא של מתווה טראמפ בכל הרצועה, הכרוך בסיכון ל"פירוז מדומה" ותלוי בהסכמת חמאס; (2) חלופה דיפרנציאלית, שתתחיל בשיקום אזורים שטוהרו מחמאס ותמשיך בשחיקתו באזורים שבשליטתו, אך זו חשופה לשיבוש אלים ולהנצחת חלוקת הרצועה; (3) חזרה למלחמה ולכיבוש הרצועה, הכרוכים במחירים צבאיים, כלכליים ומדיניים כבדים ביותר לישראל. ההמלצה המרכזית היא להימנע מהמשך הסטטוס-קוו, שמבסס את שלטון חמאס, ולאמץ גישה יוזמת: תחילה לאפשר את יישום מתווה מלאדנוב של פירוז מדורג – נשק כבד תחילה, תוך תיאום מראש עם ממשל טראמפ לגבי המצבים שיצדיקו הפעלת כוח ישראלית. אם חמאס יערים קשיים, לעבור ליישום חלופה דיפרנציאלית: כניסת ועדה אזרחית ומשטרה פלסטינית לאזורים "ירוקים" שטוהרו מחמאס (עם אחריות ביטחונית ישראלית גוברת במודל איו"ש); במקביל, גריעת יכולות ושחיקת משילות חמאס ב"אזור האדום" ואף כרסום הדרגתי בשטחי השליטה שלו. חלופת חזרה למלחמה וכיבוש צבאי צריכה להישמר כחלופת גיבוי אחרונה בלבד, כשיישומה מותנה בגיבוש מראש של אסטרטגיית יציאה והימצאות כתובת אפקטיבית להעברת האחריות האזרחית לידיה.

“שאגת הארי”, המלחמה עם איראן ושלוחיה, טרם הסתיימה. אף שתמונת הסיום אינה ברורה והתמונה הנוכחית עשויה להשתנות בקרוב, מאפייניה הייחודיים של המערכה מאפשרים עצירה לניתוח ביניים. זוהי המלחמה הרחבה ביותר שהתנהלה במזרח התיכון מאז מלחמת המפרץ השנייה, והראשונה שבה ישראל נלחמת כשותפה פעילה בקואליציה עם ארצות הברית. השלכותיה הגלובליות טרם התבהרו במלואן, אך ברור כבר עתה שיש לה משמעויות כבדות משקל למדינות המפרץ, לשוק האנרגיה העולמי, למעמד ישראל בעולם ולתחרות הבין-מעצמתית.