פרסומים

הכשלון הצורב של חזבאללה במלחמה מול ישראל זעזע את המערכת הלבנונית ובמיוחד שינה את מאזן הכוחות הפוליטי בין תומכי הארגון למתנגדיו ועורר תקווה לשיפור במצבה הקשה של לבנון. שהרי, עוד טרם ספגה את נזקי המלחמה, הנאמדים בכ-11 מיליארד דולר, נחשבה לבנון מדינה כושלת, השקועה במשבר כלכלי עמוק, לכודה בידי חזבאללה ואיראן ואיננה מסוגלת לספק שירותים לתושביה.

תבוסת חזבאללה אפשרה לקדם שינוי במערכת הפוליטית הפנימית בלבנון, שבמוקדו התבססותה של הנהגה חדשה, שלא על דעתו של חזבאללה, בהובלת ג'וזף עוון - נשיא נוצרי, מפקד הצבא לשעבר, וראש ממשלה הסוני נוואף סלאם - נשיא בית הדין הבינלאומי לשעבר (ICJ). שניהם מחויבים לתיקונה של המדינה ולחיזוק ביטחונה וריבונותה. זאת בשונה מקודמיהם, שהשתייכו לאליטות שהחזיקו בהון ושלטון ודאגו בעיקר לאינטרסים העדתיים והאישיים שלהם.

ההנהגה החדשה חרטה על דגלה קידום רפורמות ושיקום של הכלכלה והתשתיות, בצד חיזוק ריבונותה של לבנון על ידי חיסול תופעת המליציות העצמאיות במדינה ובראשן חזבאללה. מול ישראל, קווי היסוד של הממשלה כללו מחויבות ליישום מלא של החלטת מועצת הביטחון כפי שנקבע בהסכם שביתת הנשק בין המדינות ממארס 1949, וכן לאשרור של הסכם הפסקת האש עם ישראל מה-27 בנובמבר 2024, תוך הבטחת השלמות הטריטוריאלית, הריבונות והעצמאות הפוליטית של לבנון בגבולותיה המוכרים.

בשונה מקודמותיה, ממשלה זו לא אימצה את נראטיב ההתנגדות של חזבאללה והרכבה מביא לידי  ביטוי בולט את השינוי במעמדו של חזבאללה וצמצום השפעתו. בעוד שבעבר חזבאללה הצליח לשלוט בתהליך קבלת ההחלטות בלבנון, בממשלה הנוכחית, מתוך 24 שרים חברים חמישה שרים בלבד מ"הגוש השיעי" (שניים מזוהים עם חזבאללה, שניים מאמ"ל ושר נוסף שאיננו משויך לגורמים אלה). במצב זה, חזבאללה כשל למנוע את ההחלטה הגורלית שהתקבלה בישיבת הממשלה מה-5 באוגוסט בדבר "איסוף הנשק" מכל המליציות במדינה והעברתו לצבא לבנון (קרי, פירוק חזבאללה מנשקו) והסתפק בהבעת מחאה על ידי היעדרות השרים השיעים מההצבעה.

עם זאת, הממשלה כשלה עד כה ביישום החלטה זו נוכח התנגדותו הנחרצת של חזבאללה, המרתיע עדיין את ההנהגה ואת מתנגדיו הפוליטיים בכוח הנשק השיורי שבידיו (אשר לא בחל להשתמש בו בעבר), ובמיוחד כשהוא מנפנף באיום כי פירוק נשקו בכוח עלול להוביל למלחמת אזרחים נוספת בלבנון. לכוח ההרתעה של חזבאללה מול הממשלה מצטרף גם הקושי הנובע מחולשתו של צבא לבנון, שאין ביכולתו לממש את המשימה הקשה שהוטלה עליו - גם בשל האחוז הגבוה של חיילים שיעיים בשורותיו, שחלקם מזדהים עם חזבאללה. במצב זה ההנהגה הלבנונית (ובהתאם לכך גם צל"ב), נמנעת מלהיכנס לעימות אלים עם חזבאללה ומנסה לפעול  למימוש ההחלטה "בדרכים דיפלומטיות", אשר אין בהן כדי לקדם את התוצאות המיוחלות.

חזבאללה, המתמודד עם השלכותיה של המלחמה ונתון תחת תקיפות קבועות של צה"ל על פעיליו, האמל"ח שלו ותשתיותיו בעיקר בדרום לבנון, אך גם בביירות ובבקעת הלבנון, בחר לפי שעה לרכז את מאמציו בהתארגנות מחדש ובשיקום יכולותיו הצבאיות והכלכליות בסיועה של איראן. האסטרטגיה החדשה של הארגון כוללת, בצד ההחלטה להימנע לפי שעה מלהגיב על תקיפות צה"ל, הטלת אחריות לטיפול בעימות עם ישראל על הממשלה, כשהוא דורש ממנה לתבוע את הפסקת התקיפות ונסיגת ישראל מכל שטח המדינה. חיזבאללה מקפיד גם הוא לא להיכנס לעימות אלים, לא עם ממשלת לבנון ולא עם צל"ב. עם זאת, הוא עדיין משמר יכולת הרתעה מול מתנגדיו מבית.

למרות קשייה בהתמודדות עם חזבאללה ממשלת לבנון נקטה לאחרונה צעד משמעותי נוסף מול ישראל בניגוד לעמדתו של הארגון. מדובר בהחלטתה לצרף דיפלומט מטעמה, סימון כרם, לשיח מול גורם אזרחי ישראלי בדבר שיתוף פעולה כלכלי בכינוס (ב-3 לדצמבר) של וועדת האכיפה המחומשת ליישום הפסקת האש (שחברים בה ארצות הברית, צרפת, ישראל, לבנון ויוניפי"ל).  אמנם, לכאורה זהו צעד קטן יחסית, אך הוא רב משמעות נוכח התנגדותו הנחרצת של חזבאללה לכל מגע ישיר בין נציגים לבנונים לישראלים. זאת בדומה לעמדתו לפני המלחמה ביחס למשא ומתן על סימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון (שנחתם באוקטובר 2022). חזבאללה הסכים אז לניהול השיחות, אך תבע שלא יתקיים שיח ישיר כדי שלא ישתמע מכך כל שינוי ביחסים בין שתי המדינות. עתה גם התנה שיח עם ישראל בכך שישראל תחדל מפעילותה הצבאית נגדו ותיסוג מכל שטח לבנון. מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, טען (ב-5 בדצמבר) כי ההחלטה מנוגדת לכל עמדות הארגון וכי משמעותה ויתור לבנוני גדול לישראל בלי כל תמורה, כשהוא מבקר בחריפות את ממשלת לבנון ומדמה החלטה זו לניקוב חור באוניה בים, הנושאת עליה את כל אזרחי המדינה.

נראה כי ממשלת לבנון נדחפה למהלך זה בשל חששה מהרחבת העימות מול ישראל, המאיימת בסבב לחימה נוסף משום שלטענתה קצב השיקום של חזבאללה מהיר יותר מקצב פעילותו של צה"ל לשימור חולשת הארגון. תרמו לכך גם הלחץ האמריקאי המאסיבי, תוך הצבת דד-ליין לפירוק חזבאללה מנשקו וכן חיסולו על ידי צה"ל (23 בנובמבר) של עלי טבטאבאי, הרמטכ"ל בפועל של חזבאללה (מכה קשה לארגון, שעלולה הייתה להובילו לתגובה) וביקורו בלבנון ב-30 בנובמבר של האפיפיור (זריקת עידוד לציבור הנוצרי ולשאיפה לפעול לעתיד חדש ללבנון). כל אלה הובילו את ממשלת לבנון להסתכן בקידום השיח הישיר מול ישראל. בהתייחסו לכך טען הנשיא עוון ב-5 בדצמבר כי המהלך לא נועד לרצות את הקהילה הבינלאומית, אלא לשרת את טובת לבנון ולמנוע סבב אלימות נוסף, וכי אין חזרה ממנו. משתמע מכך, שההנהגה הלבנונית מעוניינת להמשיך ולהתקדם במסלול המשא ומתן עם ישראל, הגם שברור כי יכולתה לממש זאת תושפע מההתפתחויות בעימות הצבאי בין הצדדים: הן מהפעילות הישראלית והן מעמדת  חזבאללה, ובמיוחד אם יחדל ממדיניות ההבלגה בתגובה לתקיפות צה"ל.

החלטה זו של ממשלת לבנון משקפת פיחות נוסף במעמדו של הארגון במערכת הפוליטית הפנימית ומעצימה את הדילמה העומדת בפניו. הארגון עדיין מחזיק ביכולת הרתעה מול ההנהגה הלבנונית, החוששת כי יפעל נגדה וגם באיום ליזום בעצמו הדרדרות צבאית מול ישראל, אך הבחירה לנקוט צעדים בכיוונים אלה עלולה לדרדר את מצבו ולהחלישו עוד יותר. בה בעת, הימנעותו מתגובה עשויה לעודד את ההנהגה הלבנונית להתקדם במסלול המשא ומתן עם ישראל וגם להתמיד במאמצים להחליש את המעורבות האיראנית ולהגביר את הפיקוח על ניסיונות ההברחה של חיזבאללה, בעוד צה"ל ממשיך ופועל להחלשת הארגון. צפוי כי כל החלטה של הארגון בנושאים מהותיים אלה תושפע גם מעמדת איראן, שהארגון נסמך על סיועה (על פי משרד האוצר האמריקאי איראן העבירה לחזבאללה כמיליארד דולר מאז הפסקת האש) ואשר לה כיום השפעה רבה על הארגון - אף יותר מאשר בימיו של נסראללה.

חזבאללה נאלץ לקחת בחשבון מגבלות נוספות: 1) אובדן מאזן ההרתעה מול צה"ל, התוקף אותו לאחר הפסקת האש על בסיס יום-יומי. אמנם הארגון מצליח להתקדם במסלול השיקום ולשמר נוכחות בדרום לבנון (למרות טענות נציגיו כי הוא נסוג מהאזור), אך לא בקצב הרצוי מבחינתו. בשנה האחרונה תקף צה"ל את יעדיו כ-700 פעמים וחיסל יותר מ-350 מפעיליו. 2) חסרונה של הגוורדיה הותיקה, המדינית והצבאית, שחוסלה במהלך המלחמה ולאחריה, ובמיוחד המנהיג נסראללה. 3) קושי לספק את צרכי תומכיו השיעים, ובעיקר אלה שנפגעו במלחמה, המכרסם במידת התמיכה בו גם בקרב העדה השיעית. 4) ביקורת גוברת על הארגון מצד כלל האוכלוסייה בשל אחריות למצבה הקשה של לבנון עקב נזקי המלחמה. 5) לחץ המופעל על הארגון מחוץ ללבנון בניסיון להרגיע את המצב ולמנוע התחדשות של העימות (לאחרונה הצטרפו לכך גם מצרים וקטר), בצד הרחבת המאמץ הבינלאומי לפגוע במקורותיו הכספיים 6) הלחצים המופעלים במקביל על ממשלת לבנון מבית ומחוץ, ובמיוחד מצד ארצות הברית,  לממש את ההבטחה לפרק את חזבאללה מנשקו.

לסיכום, שנה לאחר כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש מסתמן אמנם שינוי במאזן הכוחות הפוליטי במערכת הלבנונית בין "מחנה הריבונות" בהובלת ההנהגה החדשה לבין "מחנה ההתנגדות" של חזבאללה, אך עדיין אין בכך כדי לייצר שינוי מהותי במצבה של לבנון. חוליה חלשה במיוחד מהווה צבא לבנון, אשר אינו יכול לעמוד במטלה המורכבת והקשה של פירוק חזבאללה ושאר המליציות מנשקם. כמו כן, המדינה עדיין מתקשה להיחלץ מהמשבר הכלכלי העמוק שבו היא נתונה נוכח אי-עמידתה בדרישות ממנה - לא רק ביחס לטיפול בחזבאללה, אלא גם אשר לקידום רפורמות לטיפול במחלותיה הכרוניות של לבנון  - המבנה הסקטוריאלי; המערכת הבנקאית הכושלת והמושחתת; התפקוד הלקוי של מוסדות המדינה; תשתיות רעועות.

מבחינת ישראל – תוצאות המלחמה יצרו אמנם הזדמנויות להחלשת חזבאללה ובה בעת לשינוי מערכת היחסים בינה לבין לבנון, אך בחלוף כשנה מסתמן, כי על האפשרות לשינוי מאפילים קשייה של ההנהגה הלבנונית לכפות על חזבאללה את רצונה ובעינו עומד הסיכון לסבב לחימה נוסף בין ישראל לחזבאללה, ביוזמת מי מהצדדים. בנסיבות אלה, על מנת למצות את החלון הצר של ההזדמנות לשינוי חיובי, קיימת חשיבות למדיניות ישראלית שתשלב בין המשך המעשה הצבאי למהלכים מדיניים לקידום המטרה, המשותפת להנהגה הנוכחית בלבנון ולישראל, לשמר את חולשת חזבאללה מצד אחד, ולחזק את המדינה הלבנונית מצד שני. וכל זאת - בתאום הדוק עם ארצות הברית, שלה תפקיד חשוב בזירה הלבנונית, והמשך מעורבותה חיוני עבור ישראל.

במסגרת זאת יודגש הצורך:

• להמשיך בתקיפות על יעדי חזבאללה להחלשתו ולמניעת שיקומו, ואם אפשר - גם בתיאום עם ההנהגה הלבנונית נוכח האינטרס המשותף. עם זאת, יש להימנע ממהלך נרחב העלול לגרום פגיעה קשה באוכלוסייה הלבנונית הלא מעורבת, באופן שיחליש את הצידוק של צה"ל לפעולותיו ויקשה על הצד הלבנוני.
• לדרוש את חיזוק צבא לבנון, אך רק בתמורה לשידוד מערכות בתוכו שיכלול "ניקוי אורוות" ובמיוחד של הקצינים והחיילים המזוהים עם חזבאללה.
• להסכים לכל יוזמה להתקדמות, גם אם איטית, במשא ומתן עם לבנון ובשיתוף הפעולה המדיני והכלכלי. בתוך כך חשוב להעלות את הצורך בשינוי החוק הלבנוני האוסר על קיום קשרים עם ישראליים.
• לגבש עמדה ביחס לתמורות אפשריות מצד ישראל כדי לחזק את ההנהגה הלבנונית. בתוך כך ניתן לבחון את האפשרויות הבאות: שחרור אסירים באופן שייזקף לזכות ההנהגה; צמצום הנוכחות של צה"ל בנקודות שהוא תופס לאורך הגבול; הסכמה לתחילת קידום תוכניתו של טראמפ לפיתוח כלכלי בצד הלבנוני של הגבול, גם כדי לסייע בשיקום האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון לצמצום תלותה בחזבאלה; סיוע לקידום פרויקטים כלכליים לטובת כלל האוכלוסייה בלבנון (דוגמת סיוע בבניית שדה תעופה נוסף או חידוש תנועת הרכבות).
• להרחיב את המאמץ המדינתי לפעול לחסימת מקורותיו הכספיים של חזבאללה בזירה הבינלאומית.
• להשתתף בשיח, אשר החל כבר בצד הלבנוני, ביחס לאפשרות להציב בגבול לבנון כוח בינלאומי חליפי ליוניפי"ל, על מנת להשפיע על תוצאותיו (המנדט של יוניפי"ל אמור להסתיים, על פי החלטת מועבי"ט 2790, בסוף 2026).