פרסומים

ביקורו של שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י בתוניסיה ב-10 בספטמבר היה נדבך נוסף במאמצי איראן להרחיב במידה ניכרת את השפעתה בצפון אפריקה בכלל ובתוניסיה בפרט. קדמה לו שורת מהלכים, שמטרתם הייתה להעמיק את הקשרים בין טהראן לתוניס. שיאם היה בהחלטה המשותפת לשתי המדינות, שהתקבלה ביוני 2024, לבטל את חובת הוויזה למבקרים משתיהן, ולוותה בביקורי בכירים ובכללם ביקור היסטורי של נשיא תוניסיה קייס סעיד באיראן, במאי 2024.

ההנהגה בטהראן רואה בהרחבת השפעתה בצפון אפריקה בכלל ובתוניס בפרט יעד אסטרטגי של מדיניות החוץ שלה לאור ההבנה כי מגמה זו יכולה לשרת אותה במגוון תחומים:

א. הפן הביטחוני – הנוכחות האיראנית בתוניסיה (ובאלג'יר), מאפשרת לאיראן להגביר את האיום הביטחוני על מרוקו, הנתפסת בטהראן כשמשתפת פעולה עם ארצות הברית וישראל וכאיום המשמעותי ביותר על שותפתה האסטרטגית - אלג'יר. כפועל יוצא של ראייה זו, טהראן  אף מגישה סיוע צבאי למורדי הפוליסריו הנלחמים לעצמאות בסהרה המערבית. מגמת הידוק הקשר עם תוניסיה בוודאי משרתת יעד חשוב זה. בנוסף, על רקע ההתדרדרות החמורה ביחסי רבות ממדינות אירופה עם איראן, הנוכחות בתוניסיה ובעיקר קרבתה הגיאוגרפית ליבשת אירופה יכולה לשרת היטב את טהראן אם תבקש להגביר את הקרנת האיום הצבאי על יבשת אירופה, בוודאי בנוגע למדינות הקרובות גיאוגרפית לתוניסיה, דוגמת איטליה.

בנוסף, על רקע האיומים של גורמים ביטחוניים שונים באיראן "לסגור את מיצרי גיברלטר", ורצון הצי האיראני להרחיב את פעולותיו באזור הים התיכון וכך לאיים על ישראל מכיוון מערב, הגברת הנוכחות הצבאית האיראנית הפוטנציאלית בתוניסיה, תסייע רבות לאיראן בבניית הבסיס שיאפשר לה לקדם יעדים אלו. זאת, לצד ההבנה שנוכחות צבאית חזקה בתוניסיה תהווה גם "מקפצה" אפשרית לאיראן להרחיב את השפעתה גם על לוב, שלאיראן יש עניין רב בה.

ב. הפן המדיני – איראן מבקשת להרחיב את השפעתה במוסדות האפריקאים, בעיקר כדי לחסום את מהלכי ישראל שתכליתם להרחיב את מעמדה המדיני והביטחוני ביבשת. שתוף הפעולה של איראן עם תוניסיה (במקביל לשיתוף הפעולה עם אלג'יריה ודרום אפריקה) מאפשר לה להרחיב את דריסת הרגל המדינית שלה ביבשת זו, בדגש על הארגון לאחדות אפריקה. לצד זאת, העובדה שאיראן מרחיבה את מעגל קשריה הדיפלומטים משרתת היטב את המסר שאיראן מבקשת להעביר גם לאזרחיה וגם לקהילה הבינלאומית, שלפיו אין טעם בהטלת למצור מדיני עליה, שכן ניתן לפרוץ אותו בקלות יחסית. ולראיה - יחסיה עם תוניסיה.

זאת ועוד, לאפריקה נודעת חשיבות רבה במסגרת חתירת איראן להתרחב לכיוון ה"דרום הגלובלי" (אפריקה ואמריקה הלטינית) במסגרת מדיניות "המבט מזרחה", שתכליתה  להתמודד עם הבידוד הגובר שנכפה עליה באמצעות הפניית המשאבים לאזורים אלה. לכן, איראן משקיעה רבות בשנים האחרונות בהעמקת יחסיה עם מדינות ערב, כולל אלו שהיו או שיש להן קשרים עם מדינת ישראל. נראה כי בטהראן רווחת הנחה כי ההתנהלות הישראלית ביחס לרצועת עזה והתמיכה האמריקאית בה מייצרת קרקע פורייה להעמקת שתוף הפעולה עם מדינות ערב, כולל אלו השוכנות בצפון אפריקה. גם קשריה הטובים של איראן עם אלג'יריה, שלה קשרים עמוקים עם ההנהגת תוניסיה הנוכחית, מסייעים לטהראן להשפיע להתקרב להנהגת תוניסיה.

יתר על כן, נראה שאיראן סימנה את מצרים כמדינת מפתח, בוודאי על רקע קרבתה ללוב, ולשם כך היא פועלת מדינית להרחבת שתוף הפעולה בין קהיר לטהראן (כולל מהלך היסטורי של שינוי שם הרחוב בטהראן ,שהיה קרוי על שמו של רוצח הנשיא אנואר סאדאת,  ח'אלד אלאסלמבולי, לשמו של מזכ"ל חיזבאללה שחוסל על-ידי ישראל, חסן נסראללה). עם זאת ולמרות היחסים המתהדקים בין המדינות, מצרים, דוגמת מדינות נוספות באפריקה, מתנגדת לניסיון האיראני לעורר מחדש את "השד העדתי" במדינה ולקדם רעיונות שיעיזציה במצרים: גירושו של אמיר מוסווי, דיפלומט איראני לשעבר שגורש מאלג'יריה בשנת 2018 באשמה דומה, הוא אינדיקציה לכך.

ג. הפן הכלכלי – ככלל, איראן מחפשת מדינות ויעדים אשר יאפשרו לה לעקוף את משטר הסנקציות שהוטל עליה. הגם שהיחסים הכלכליים בין תוניסיה לאיראן היו בעבר זניחים, -  היבוא התוניסאי מאיראן הסתכם ב-1.4 ​​מיליון דולר בשנת 2022, ירידה מ-4.8 מיליון דולר בשנת  2015; היצוא התוניסאי לאיראן ירד מ-12.58 מיליון דולר בשנת 2014 ל-80,000 דולר בלבד בשנת 2023. הקמת הועדה הכלכלית המשותפת בין המדינות, שעליה הוחלט באפריל 2025, היא דוגמא לרצון של איראן להסתייע בתוניסיה להרחבת קשריה הכלכליים וגם לעקיפת הסנקציות המערביות המושתות עליה.

ד. הפן הדתי – הגם שבתוניסיה לא מתגוררים יותר ממספר אלפים שיעים, עבור איראן מדובר בפלטפורמה להעמקת השפעתה במדינה זו. באלג'יר וגם בלוב אין נוכחות שיעית משמעותית, ועובדה זו מטרידה במיוחד את איראן החוששת משינויי משטר, במיוחד באלג'יריה, שיפגעו ביחסים עם טהראן. על כן, טהראן מנסה לטפח את הקשר עם הקהילות השיעיות בתוניסיה, שיאפשר לה לבסס בה השפעה בלי קשר לזהות השליט בה. לשם חיזוק הקשר הישיר בינה לאזרחי תוניסיה השיעים, איראן פתחה מרכזי תרבות בתוניסיה והיא מרחיבה את פעילותם של מוסדות איראנים, דוגמת "אהל אלבית".

על פניו, התחזקותו של נשיא תוניסיה, קייס אלסעיד, הייתה אמורה לפגוע בקשרים עם איראן עקב ירידת המעמד של תנועת האחים המוסלמים - אלנהצ'ה  - והתחזקות המגמה האוטוריטרית בהובלתו. ועדיין, איבתו העמוקה לישראל וכן הקרבה העמוקה של אחיו, נוואף סייד, לאיראן ובעיקר לשיעה (על רקע שמועות כי הלה שיעי בעצמו), לצד היחסים המתוחים בין תוניסיה למרוקו בשנים האחרונות, ייצרו "קרקע פורייה" בראי המשטר בתוניס להעמקת שתוף הפעולה עם טהראן.

בהקשר הישראלי, ביקור עראקצ'י בתוניסיה מהווה דוגמא נוספת לאתגר הגובר שאיראן מציבה גם בהקשר לחתרנות מדינית ודתית.  למרות הנטייה להתמקד בראש ובראשונה ברכיבי האיום האיראני הישיר על ישראל – תוכנית הגרעין, טק"ק, "ציר ההתנגדות" האזורי והשלוחים - אסור להתעלם ממגמה מטרידה זו, שגברה בשנה האחרונה.

ישראל תוכל לקדם מספר מהלכים ברמה המדינית מול ההתפתחות המטרידה ביחסי תוניסיה עם איראן - בראש ובראשונה פניה לממשל האמריקאי כי ינצל את השפעתו על המשטר בתוניסיה וידרוש ממנו לצמצם את יחסיו עם טהראן.

בה בעת, על ישראל לעבוד עם מדינות ערב המתונות (מצרים, איחוד האמירויות וערב הסעודית) וכן עם מדינות אירופאיות , שיש להן עניין רב בחיזוק יציבותן של מדינות צפון אפריקה (דוגמת איטליה), והן חוששות עקרונית מהרחבת המעמד המדינית והביטחונית של איראן בצפון אפריקה, כדי שיפעילו לחץ על קייס אלסעיד ואנשיו לנקוט מהלכים שלא יאפשרו לאיראן להרחיב את השפעתה במדינתו. בכלל זאת - מאבק נחוש נגד המוסדות שהקימה איראן, שמטרתם ביסוס הקשר הישיר בינה לבין הקהילות השיעיות בה.

ומעל לכל, ההתפתחות ביחסים בין תוניסיה לאיראן מחדדת את החשיבות הרבה שיש למערכת היחסים שנרקמה בעשורים האחרונים בין ישראל למרוקו, שגם מובילה את המאבק נגד התפשטות ההשפעה האיראנית בצפון אפריקה. לכן נודעת חשיבות רבה להרחבת היחסים ולתכנון אסטרטגיה משותפת, שתפעל, עם מדינות נוספות, לצמצום דריסת הרגל האיראנית באפריקה בכלל ובצפון אפריקה בפרט.

עקב המתח הגובר בין איראן לבין המערב (בפרט ארצות הברית וכן גרמניה, בריטניה וצרפת, בשל חילוקי דעות בנושא תכנית הגרעין האיראנית), סביר שהרצון האיראני להתרחב מדינית וביטחונית למדינות נוספות ברחבי הגלובוס, בדגש על יבשת אפריקה, אך ילך ויתעצם..בעת הנוכחית, יש חשיבות רבה לניצול סיום המלחמה ברצועת עזה, שעיכבה את שיתוף פעולה בין ישראל למרוקו, ולהגביר את המאמצים מולה ומול מדינות נוספות באפריקה במטרה לבנות אסטרטגיה משולבת אל מול המעורבות האיראנית בצפון היבשת, ובמיוחד בתוניסיה.