פרסומים
חומה מול ארדואן: יוון, קפריסין ומדינות המפרץ הגבירו בחודשים האחרונים את שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי ביניהן, ברקע שאיפות ההתפשטות של אנקרה במרחב. האם השותפות יוצאת הדופן הזו תחזיק מעמד – וכיצד על ישראל לנהוג?
מבט על, גיליון 8145, 20 באפריל 2021
בשנה האחרונה נרשמה קפיצת מדרגה ביחסים המדיניים והביטחוניים בין יוון וקפריסין לבין איחוד האמירויות וערב הסעודית. מפגשים מדיניים, הסכמים ביטחוניים ותרגילים צבאיים משותפים מרמזים על התהוות אפשרית של התאגדות אזורית חדשה. בבסיסה של התאגדות זו ניסיון לבלום את שאיפותיה האזוריות של אנקרה על ידי חיבור בין זירת המפרץ לזירת מזרח הים התיכון, אלא שצעד זה עלול להחריף את המתיחות הקיימת בזירות אלו. יתכן שלשותפות של ישראל במפרץ יש עניין במעורבות אקטיבית יותר מזו הנוכחית מצדה של ירושלים בבלימת אנקרה. הגם שלישראל יש אינטרס להגביל את צעדיה של טורקיה במרחב, האופי הא-פורמלי של ההתאגדות ההלנית-מפרצית מקל עליה לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מלהגביר מתח בינה לבין אנקרה.
השנה האחרונה עמדה בסימן קפיצת מדרגה בשיתוף הפעולה המדיני-ביטחוני בין ערב הסעודית ואיחוד האמירויות לבין יוון וקפריסין. בחודש מארס האחרון המריאו מטוסי קרב ותובלה סעודיים ליוון כדי להשתתף בתרגיל רחב היקף ("עין הנץ 1") וראשון מסוגו בין חילות האוויר של המדינות, כאשר בסמוך לתרגיל האווירי הגיעה ליוון לשיחות משלחת צבאית סעודית בראשות הרמטכ"ל, פיאד בן-חמד אל-רוואילי. עוד דווח כי יוון תשלח סוללת פטריוט וצוותי הגנה אווירית לערב הסעודית כדי לסייע לה להגן על תשתיות קריטיות מפני התקפות בעיקר מכיוון תימן - התקפות שיוון גינתה בכל תוקף הגם שהדגישה, על רקע תרעומת מאיראן, שהמערכות הן הגנתיות ואין להן כל היבט התקפי. על פי המדווח, הסעודים לא רק יממנו את הצבת המערכות והצוותים, אלא גם את שדרוג המערכות עבור היוונים. בין איחוד האמירויות ליוון נרשמה התקרבות רבה אף יותר. באוגוסט 2020, שבוע לאחר ההכרזה על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, שלחה איחוד האמירויות מטוסי קרב וצוותי קרקע ליוון להשתתף בתרגיל בין חילות האוויר של המדינות ובנובמבר אותה שנה, במהלך ביקור של ראש ממשלת יוון באבו-דאבי, חתמו שתי המדינות על הסכם "שותפות אסטרטגית" רחב היקף הכולל כמדווח גם רכיב ביטחוני משמעותי.
לצד שיתוף הפעולה הביטחוני מתקיימים מפגשים מדיניים רמי דרג. במאי 2020, בהצהרה משותפת של שרי החוץ של יוון, קפריסין, מצרים, איחוד האמירויות וצרפת, בעקבות מפגש בפלטפורמה וירטואלית, גינו המדינות את שליחת ספינות הקידוחים של טורקיה למים הכלכליים של קפריסין. בפברואר 2021 התקיימה ביוון פסגה של שרי החוץ של יוון, קפריסין, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, בחריין, מצרים וצרפת. באמצע אפריל התקיים בפאפוס מפגש מרובע בהשתתפות שרי החוץ של קפריסין, יוון, ישראל ויועץ לנשיא איחוד האמירויות, שר המדינה לענייני חוץ לשעבר. במהלך המפגש בפאפוס אמר שר החוץ הקפריסאי כי "הרשת המתהווה של שיתוף פעולה אזורי יוצרת נרטיב חדש".
אינטרסים משותפים
הטלטלה האזורית וגילויי הגז במזרח הים התיכון עומדים ברקע התרחבות הקשר שבין זירת המפרץ לזירת מזרח הים התיכון. זאת, עקב מדיניותה האזורית האסרטיבית של אנקרה מצד אחד ושל איחוד האמירויות (שלקחה את ההובלה) וערב הסעודית מצד שני. אנקרה, ריאד ואבו-דאבי התחרו ביניהן על עיצוב הסדר האזורי שלאחר הטלטלה. מאז 2017, הבסיס הצבאי הטורקי בקטר הינו מקור למתיחות מתמשכת בין השלוש. הן אף החלו להתערב בזירות מרוחקות מגבולן, שבהן שוררים אי-יציבות או ואקום שלטוני. להתפתחויות כגון ההתערבות של שחקנים שונים במלחמת האזרחים בלוב יש השפעה משמעותית על המתרחש במזרח הים התיכון. לצד הקמת בסיסי צבא, נמלים ותמיכה בשלוחים, המדינות ניסו להקים התאגדויות, גם אם רופפות, כדי לממש את האינטרסים שלהן.
ריאד ואבו-דאבי בחנו באופן אקטיבי בשנים האחרונות דרכים להעמקת שיתוף הפעולה בינן לבין מדינות המודאגות אף הן מהאסרטיביות הטורקית במזרח התיכון, בים התיכון ובים האדום, ומתוך רצונן להרחיב את גבולות ההשפעה והמעורבות שלהן. מניעים דומים תרמו גם להבשלת הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, הרואות באנקרה מתחרה גאו-אסטרטגית, ובמקרה אבו-דאבי - גם אידיאולוגית. התפתחויות אלו השתלבו היטב עם יוזמות דיפלומטיות של קפריסין ויוון לגבי מזרח הים התיכון.
התרגילים האוויריים, ועמם שיחות ופגישות הנערכות בקצב גובר בין בכירים משני הצדדים, יותר משנועדו לבחון את הכשירות של הצבאות של המדינות, קשורים ברצון להביע תמיכה וסולידריות מפרצית עם יוון על רקע ההתגברות המשמעותית של המתיחות במזרח הים התיכון במהלך 2020 ולאותת לאנקרה כי מולה מתהווה התאגדות של מדינות הנחושות לבלום את מדיניותה האסרטיבית. לדיווחים על אודות שיתוף הפעולה היווני-מפרצי הגובר משורבב לא פעם גם שמה של ישראל. איחוד האמירויות וישראל לקחו חלק גם השנה בתרגיל אווירי בינלאומי ביוון, אלא שבשונה משנים קודמות, הפעם התירה אבו-דאבי לתת פומבי להשתתפותה בתרגיל לצד ישראל.
ההתחזקות המשמעותית של הרכיב הגאו-פוליטי של הקשרים בין מדינות המפרץ לבין יוון הוא חידוש של השנים האחרונות. בעבר, הקשר בין זירת המפרץ למזרח הים התיכון התבסס בעיקר על כלכלה וסחר, אם כי בהיקפים מוגבלים יחסית. היקף הסחר בין ערב הסעודית ליוון עמד בשנת 2020 על כמיליארד דולר, בעוד היקף הסחר בין יוון לאיחוד האמירויות עמד ב-2019 על כ-400 מיליון דולר בשנה. לשם השוואה, היקף הסחר בין טורקיה לערב הסעודית ב-2018 היה כ-5 מיליארד דולר, ובין טורקיה ואיחוד האמירויות כ-7 מיליארד דולר.
המתיחות מול אנקרה הפכה במובנים רבים את איחוד האמירויות לשותף הערבי הקרוב של יוון. אתונה תומכת במאמצי אבו-דאבי בסוריה, ובלוב היא קיימה דיאלוג עם הגנרל חפתר הנתמך, לפחות עד לאחרונה, בידי איחוד האמירויות. אבו-דאבי וריאד מצדן מבקשות באמצעות חיזוק הקשרים עם אתונה (וצרפת, המצויה אף היא במחנה האנטי-טורקי), לא רק להציב מענה לאסרטיביות הגוברת של טורקיה אלא גם להתקרב לבריסל ולחזק את הקשרים שלהן עם האיחוד האירופי.
יודגש כי התחממות היחסים הביטחוניים בין כמה ממדינות המפרץ ליוון מגיעה לצד ניסיונות לבצע התאמות במדיניות החוץ הטורקית, מאז בחירת ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית, בין היתר כלפי ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואף יוון, וכן הפגנת פרגמטיות מסוימת מכיוונה של אנקרה, המצהירה על רצונה להעלות את היחסים על מסלול תקין. אנקרה מתקשה עם זאת להוכיח לצדדים שהיא אכן כנה בניסיונותיה לאתחל מחדש את היחסים עימם ושהיא אינה פועלת רק מתוך רצון לפרק את התאגדות המדינות הניצבות מולה.
התאגדות קבועה?
אף שספק אם מדובר בהתאגדות מחייבת וקבועה, ייתכן, במיוחד לאור ההסכם הביטחוני שנחתם בין איחוד האמירויות ליוון, כי יש ציפייה לסיוע הדדי ותמיכה באינטרסים ובצרכים, גם הכלכליים, של כל צד. אין בכוחן הצבאי של איחוד האמירויות וערב הסעודית לשנות את המאזן הביטחוני בין יוון לטורקיה במזרח הים התיכון ותרומתה הצבאית של יוון לביטחון חצי-האי הערבי זניחה אף היא. אלא שלהתאגדות, אף אם זמנית ולא מחייבת באופייה, יש משמעות מדינית לא מבוטלת שכן היא מגדילה את הבידוד של אנקרה ומחייבת אותה לבחון מחדש את מדיניותה האזורית.
המניעים האסטרטגיים שדחפו כמה ממדינות המפרץ למעורבות גוברת במזרח הים התיכון בשנים האחרונות הם במידה רבה לא קבועים אלא תלויי נסיבות. כך למשל, לשינויים ולהתאמות במדיניות הטורקית ובמדיניות האמריקאית באזור תהיה ודאי השפעה על הצורך המפרצי בנוכחות צבאית בזירה מרוחקת. נסיגת טורקיה ממדיניותה האסרטיבית, במידה ואכן תתממש, תתרום להתרופפות עתידית ביחסי המדינות ההלניות עם המפרציות. כמו כן, אם ארצות הברית תצליח לאזן בין רצונה להפחית ממעורבותה במזרח התיכון לבין הצורך להעביר לבעלות בריתה האזוריות מסר שהיא אינה נוטשת אותן, יפחת עניינם של השחקנים האזוריים בנקיטת פעולות עצמאיות. ואולם, משום שהמגמות הנוכחיות באזור מצביעות דווקא על כיוונים הפוכים, ולאור המאזן האסטרטגי והגישה המשותפת נגד טורקיה, ייתכן שהזמני יהפוך קבוע וההתאגדות ההלנית-מפרצית המסתמנת תתייצב.
לישראל יש אינטרס שמדיניותה האסרטיבית של טורקיה במרחב תרוסן. אולם, היא איננה הגורם הדוחף בהקשר זה. יתכן כי לשותפות של ישראל במפרץ יש עניין במעורבות אקטיבית יותר בבלימת אנקרה מצדה של ירושלים, ועל כן נדרש תיאום ציפיות עמן בעניין זה. בעוד ברור באיזה צד של המתרס ניצבת ישראל, וישראל עצמה העמיקה את יחסיה עם יוון וקפריסין בעשור האחרון, קרבתה הגיאוגרפית של ישראל למוקד המתיחות בין יוון לטורקיה מחייב משנה זהירות מצידה. זאת במיוחד לאור העובדה שישראל נדרשת להתמודדות עם אתגרים משמעותיים יותר מבחינתה, בראשם איראן. כך למשל, שר החוץ גבי אשכנזי בהתייחסות שלו בסיכום המפגש המרובע בפאפוס הדגיש את האיום מצד איראן וחיזבאללה. בעוד שבהתבטאויות מצד מקבלי החלטות של המדינות השונות אכן מצוין לא פעם שמטרת ההתאגדות היא מעבר לאיום ספציפי זה או אחר, ושהכוונה היא לתרום ליציבות האזורית, יש לזכור שלולא ההתנהלות האסרטיבית של טורקיה, ספק אם היחסים היו מגיעים לרמה הזאת.