פרסומים

בחודשים האחרונים נמשכו ההתפצלויות והעימותים הפנימיים בקרב פלגים המזוהים עם אל-קאעדה בסוריה. החיכוכים והיריבויות נקשרו בשאלת הנאמנות למנהיג אל-קאעדה, איימן אל זוואהירי, ולאידיאולוגיה של הארגון, ובלטו על רקע המהפכים והתפניות שהתרחשו בשנים האחרונות במערכת הבריתות שלו עם שותפיו ברחבי המזרח התיכון. האירועים שהתרחשו בסוריה מעלים סימני שאלה לגבי מידת אחדותו של "מחנה" אל-קאעדה ומידת השליטה של זוואהירי על שותפיו בסוריה ובמערכת הבריתות שלו במקומות נוספים ברחבי העולם.

ד"ר איימן אל-זוואהירי מונה על ידי מועצת השורא של אל-קאעדה להוביל את הארגון, זמן קצר לאחר חיסולו של בן לאדן במאי 2011. יוקרתו של בן לאדן נבעה ממורשת לחימתו באפגניסטן בזמן הכיבוש הסובייטי ומאחריותו לשורת פיגועי טרור ראוותניים שביצע הארגון נגד ארצות הברית, שנואת נפשם של אל-קאעדה ותומכיו, ושיאם במתקפת ה-11 בספטמבר, 2001. למרות היותו מבוקש על ידי שירותי מודיעין רבים בעולם, שבעטיה נאלץ להסתתר באחוזה מבודדת באבוטאבאד שבפקיסטן במשך כעשור, הצליח בן לאדן להמשיך ולהנהיג את ארגונו ואף להשפיע על הארגונים בעלי בריתו הפרושים ברחבי העולם. על כך העידו מסמכים שנאספו במקום המסתור בפקיסטן שבו חוסל.

החלפת מנהיג מיתולוגי, אשר נהנה ממעמד ייחודי ומוניטין חובק עולם בקרב הארגון ושותפיו, היא אתגר לא פשוט לכל מחליף. ואכן, איימן אל-זוואהירי התקשה להיכנס לנעליו של קודמו ולזכות במעמדו בארגון, שנקלע למשבר עמוק לאחר שאיבד רבים ממנהיגיו הבכירים כתוצאה ממתקפות כלי הטיס הבלתי מאוישים של ארצות הברית, וכן בשל היותו מבוקש ונרדף במצוד עולמי. מכשולים נוספים שניצבו בפני אל-זוואהירי כאשר נדרש להנהיג את מערכת הבריתות המגוונת, בעלת הפריסה הגלובלית, ששוועה למנהיג כריזמטי ומאחד, היו היעדר ניסיון קרבי ואישיותו השנויה במחלוקת.

סילוקם על רקע טלטלת 'האביב הערבי' של מנהיגים ערבים בולטים, כדוגמת חוסני מובארק נשיא מצרים, מועמר קדאפי שליט לוב, זין אל-עבאדין בן עלי נשיא תוניסיה ונשיא תימן עלי עבדאללה צלאח, שלחמו עד חורמה באל-קאעדה, סייע לזוואהירי ולארגונו להיחלץ מהמשבר שפקד אותם. הטלטלה הזרימה דם חדש בעורקיהם של אל-קאעדה והפלגים בעלי בריתו, אשר תגברו את שורותיהם כשרבים מחבריהם נמלטו מבתי הכלא בארצותיהם. מלחמת האזרחים הממושכת בסוריה, אשר משכה אליה אלפי מתנדבים מוסלמים מקצוות העולם, העניקה לזוואהירי ולארגונו הזדמנות פז להכריז על סוריה כעל "זירת הג'האד" הבאה ולעורר מחדש את ההתגייסות ההמונית במטרה לקדם את רעיון הג'האד העולמי באמצעות השתתפותם בלחימה המתחוללת במדינה זו.

אולם, בה בעת, הטלטלה במזרח התיכון היוותה גם נקודת מפנה ביחסיו של אל-קאעדה עם שותפיו. ארגון אל-קאעדה בעיראק, בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי, הפנה לו עורף. אל בגדאדי התעלם ממעמד הבכורה של אל-זוואהירי והקים ארגון חדש בשם דאע"ש, כשהוא מכפיף למרותו את ג'בהת אל-נוצרה, השלוחה הסורית, וזאת באופן חד צדדי ובלי להיוועץ באל-זוואהירי או לקבל ממנו אישור למהלך זה. ג'בהת אל-נוצרה, בהנהגת אבו מחמד אל-ג'ולאני, סירבה לדרישה שהופנתה אליה מעיראק להישבע אמונים לאל-בגדאדי והביעה תמיכה ונאמנות לזוואהירי. מכאן ואילך החלה שורה של תפניות ופיצולים בקרב נאמני אל-קאעדה בסוריה, אשר הטילו ספק ביכולתו של אל-זוואהירי להנהיג את "מחנה" אל-קאעדה .

אותה ג'בהת אל-נוצרה בהנהגת אל-ג'ולאני, אשר מיהרה להביע נאמנות לזוואהירי ב-2014 בעת העימות בינו לאל-בגדאדי, הודיעה ביולי 2016 על התבדלותה מאל-קאעדה עקב לחצים פנימיים וחיצוניים להתנער מקרבתה לארגון זה וביטאה זאת גם בשינוי שמה ל- ג'בהת פתח א-שאם (חזית הניצחון בסוריה רבתי). צעד זה נעשה, כביכול, בברכתו של אל-זוואהירי, אולם משנקפו הימים התברר כי מי שאישר את הבידול, מבלי שקיבל לכך את אישורו של אל-זוואהירי, היה סגנו, אבו ח'יר אל-מצרי, שלימים נהרג בידי כוחות ארצות הברית. גם הבכירים בין אנשי הדת התומכים באל-קאעדה, ובראשם אבו מחמד אל-מקדיסי הירדני, הסתייגו מהמהלך ואף הציגוהו כקריאת תיגר על הנהגת אל-קאעדה והפרת שבועת האמונים (הבייעה) לזוואהירי. הם הביעו חשש מקרע וממלחמת אחים (פתנה) נוספת בקרב תומכי אל-קאעדה, כפי שאירע בעקבות הפיצול מאל-קאעדה שהוביל אבו בכר אל-בגדאדי.

בינואר 2017, משיקולים פנים-סוריים, המשיכה ג'בהת אל-נוצרה במאמציה לטשטש את זיקתה לאל-קאעדה ושינתה את שמה ל-היאת תחריר א-שאם (הרשות לשחרור סוריה רבתי). מהלך זה עורר מחלוקת נוקבת נוספת בשורות הארגון, בין המצדדים בהבלטת ההיבט הסורי של הארגון לבין תומכי אל-קאעדה הגלובאלי. חברים בולטים בארגון איימו לפרוש משורותיו וניסו להמריד חברים נוספים. הם ותומכיהם נעצרו בשל כך בשלהי 2017 בהוראת מנהיגי היאת תחריר א-שאם.

בעקבות כישלון ההידברות בין הניצים וניסיונות התיווך ביניהם, במטרה לשכך את המחלוקות ולמנוע קרע פנימי נוסף בארגון בסוריה, נוסד בסוריה בראשית 2018 ארגון חדש של כ- 11 פלגים פורשים מהיאת תחריר א-שאם, בשם חוראס א-דין (שומרי הדת). בכירי חוראס א-דין נמנים אמנם עם תומכי אל-קאעדה, אך מידת שליטתו של זוואהירי בארגון חדש זה אינה ברורה.

הארגונים הסלפים-ג'האדיסטים, נאמני אל-קאעדה בעבר ובהווה, נלחמים עתה נגד שלל יריבים בסוריה, ובהם, מחד גיסא, כוחות של צבא סוריה, רוסיה, איראן וחזבאללה, ומאידך גיסא הם נלחמים בכוחות מורדים, ביניהם דאע"ש וברית מקומית חדשה בשם "ג'בהת תחריר סוריה", המובלת על ידי ארגון אחראר א-שאם. חלק מהמחלוקות בין היאת תחריר א-שאם לבין אל-קאעדה ותומכיו בסוריה התגלעו סביב יחסי היאת תחריר א-שאם עם טורקיה. בעוד שהיאת תחריר א-שאם מקיימת מגעים עם טורקיה, כתוצאה מאילוצים ולחצים קשים ואף איומים טורקיים במלחמה נגדה, עמדת אל-קאעדה ונאמניו בסוריה שוללת מכל וכל את המגעים הללו והם רואים בהם סטייה אידיאולוגית חמורה וטעות אסטרטגית. גישה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בדברי אל-זוואהירי, הרואה בקשר של ארגוני הסלפיה-ג'האדיה עם המדינות המשתפות פעולה עם המשטר הסורי, ובכללן טורקיה, מלכודת דבש, שסופה הרה אסון וידוע מראש, ועל כן יש להימנע ממנו בכל מחיר

"מחנה" אל-קאעדה בסוריה נמצא בעימות פנימי קשה המאיים על שרידותו ומשחק לידי יריביו מכל גווני הקשת. מקרה הבוחן של סוריה מעלה סימן שאלה לגבי יכולתם של אל- זוואהירי ושל אל-קאעדה לשלוט בנעשה גם בזירות האחרות, שבהן פרוסים שותפיהם ובעלי בריתם, ולכן הגישה הרווחת בקרב חוקרים אקדמאים ופרשנים ברחבי העולם לגבי התחזקות "מחנה" אל-קאעדה, למרות שאכן הוא גדל מספרית ונפרס במדינות רבות ברחבי העולם, חייבת להיבחן גם תוך בחינת מידת לכידותו, אחדותו והנכונות של אנשיו לקבל את הנהגת אל-קאעדה וזוואהירי.

גם ישראל נדרשת למעקב אחר ההתפתחויות הקשורות בארגונים המזוהים עם זרם הסלפיה-ג'האדיה - בין אם הם שייכים ל"מחנה המדינה האסלאמית–דאע"ש ובין אם ל"מחנה אל-קאעדה" - משום שלמרות היריבויות והמאבקים הקשים המתקיימים ביניהם ובתוכם, הם כולם רואים בישראל וביהודים אויב שיש להילחם בו. מכנה משותף זה עלול לדחוק הצידה את היריבות ביניהם לטובת מאבק נגד מי שנתפס כיריב שנוא שיש לתקוף אותו, לכשתקרה ההזדמנות לכך. אך מנגד, ישראל ושאר הגורמים הנלחמים בג'האד העולמי יכולים וצריכים לנצל את המחלוקות הפנימיות והסכסוכים בין גורמי הסלפיה-ג'האדיה כדי ללבותם ולנצלם לטובתם, הן ברמה המודיעינית-מבצעית והן בזירה התודעתית.

***יורם שוייצר הוא ראש התכנית למחקר טרור ולוחמה בעצימות נמוכה במכון למחקרי ביטחון לאומי. מיקי לוזון הוא מתמחה בתכנית ואביעד מנדלבאום הוא עוזר מחקר בתכנית.