מדיניות ממשלת ישראל בזירה הפלסטינית ולחצים מבית על בית המלוכה בבחריין מקשים על מימוש הפוטנציאל הגלום ביחסים בין המדינות. מלכתחילה, נקודת הפתיחה של בחריין הייתה מורכבת מזו של איחוד האמירויות; לבחריין גם לא הובטחה תמורה קונקרטית ידועה מהממשל האמריקאי עבור הצטרפותה ל"הסכמי אברהם". לכן, הקשרים עלולים להיקלע, אם לא נקלעו כבר, לקיפאון.
הסוגייה הפלסטינית עתידה לתפוס מקום מרכזי יותר במגעים לקידום נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל ביחס להערכה מוקדמת או לציפייה של ממשלת ישראל. לכך שלוש סיבות מרכזיות: חשיבות הסוגייה עבור ערב הסעודית כמובילת העולם הערבי-מוסלמי, הדרישות שצפוי שיציג ממשל ביידן מישראל כדי לשמר את אופציית שתי המדינות, והבנתו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, כי ירוויח יותר מאשר יפסיד אם יצטרף למהלך, בניגוד למדיניותו ביחס ל-'הסכמי אברהם'. ואולם, קשה לצפות שממשלת ישראל הנוכחית תמצה את ההזדמנות הגלומה בנורמליזציה עם ערב הסעודית כדי להיחלץ מהמבוי המדיני הסתום,...
הנשיא ביידן בוחן אפשרויות לקדם במזרח התיכון מהלך אזורי פורץ דרך שעיקרו נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל בתמורה להתחייבות ישראלית לשורת צעדים בנושא הפלסטיני והיענות אמריקאית לשורת דרישות סעודיות משמעויות ובכללן חוזה הגנה, תכנית גרעין אזרחית ואמל"ח מתקדם. החידוש הוא בנכונות המסתמנת בממשל ללכת לקראת הדרישות הסעודיות. סיכויי ההצלחה של המהלך עדיין אינם ברורים, ונראה כי הנשיא ביידן מודע לכך שהמהלך מחייב מהשחקנים האזוריים, בפרט מממשלת ישראל, הכרעות היסטוריות.
לאחרונה החריפו המחלוקות בין איחוד האמירויות הערביות לערב הסעודית, המובילות קו פרגמאטי כלפי ישראל, אם בפומבי ואם בחשאי. בבסיס המחלוקות גם שיקולי יוקרה ומעמד בזירה האזורית והבינלאומית. לערב הסעודית "המתעוררת" ענין לבסס מחדש את מעמדה העדיף בראייתה ביחס לאיחוד האמירויות, הנהנת בשנים האחרונות ממעמד אזורי ובינלאומי משופר. המחלוקות בין אבו-דאבי לריאד אמנם אינן חדשות אך הן התעצמו לאחרונה – הן פוגעות בדימוי של חזית אזורית אחידה מול איראן ותתכן להן השפעה גם על מהלכים תומכי נורמליזציה.
האפשרות לנורמליזציה ביחסי ישראל וערב הסעודית נדונה ביתר שאת כעת בעקבות הנכונות המסתמנת בישראל ובארצות הברית לקדם את הנושא. התקדמות זו תלויה במשתנים רבים ובראשם מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית, יחסי ארצות הברית וערב הסעודית ויחסי ארצות הברית וישראל. נורמליזציה חלקית בין ירושלים לריאד אפשרית בתנאים מסוימים, גם ללא הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני, ובלבד שהסעודים יקבלו מארצות הברית תמורות ראויות מבחינתם. אולם, למרות שאת התמורות המרכזיות לנורמליזציה עם ישראל מבקשים הסעודים מארצות הברית, הם יצטרכו עדיין להציג הישג ותמורה מישראל בהקשר הפלסטיני....
כחלק מתנופת ההסכמות וההסדרים בין גורמים ומדינות במזרח התיכון נרשמת התקרבות ביחסים בין ערב הסעודית לתנועת חמאס, שבאה לידי ביטוי בביקור של צמרת חמאס בממלכה ושחרור אסירים מהארגון שהיו כלואים בה. עקרונית, ההתקרבות בין ערב הסעודית לחמאס אינה אמורה לפגוע בתהליך הנורמליזציה בין מדינות באזור לבין ישראל, כל עוד ישראל תיתפס כשחקן דמוקרטי יציב התורם ליציבות האזורית.
לאחרונה ניכרת העדפה ברורה של מדינות מרכזיות באזור להתנהלות דיפלומטית-כלכלית על פני שימוש באמצעים כוחניים-צבאיים. עייפות מעשור של מאבקים מזוינים בזירות שונות מביא מדינות ערביות ושאינן ערביות לפעול להפשרת יחסים טקטית ביניהן, שנועדה לשפר את מצבן. לתהליך זה, שלו הגיונות פנימיים, אזוריים וגלובאליים, השלכות לישראל בהיבטי המאבק מול איראן, הקשר שלה עם ארצות הברית ותהליך הנורמליזציה מול מדינות ערב.
לרוסיה נודע מקום חשוב בכלל השיקולים המדיניים והכלכליים של מדינות ערב, חרף כשלי הצבא הרוסי במלחמה באוקראינה והעיצומים שהוטלו עליה. בעבור מדינות המפרץ, רוסיה היא שותפה חיונית בעיקר בוויסות מחירי האנרגיה, היא בעלת השפעה על איראן ואף מספקת להן מנוף לחץ על ארצות הברית. מוסקבה מצדה מנצלת את הצורך הערבי בקרבתה כדי להגביר את נוכחותה והשפעתה במזרח התיכון, ולצמצם ככל האפשר את מחיר העיצומים והבידוד שנכפה עליה על ידי המערב.
מגמת ההסדרים במזרח התיכון מואצת עם חידוש היחסים הדיפלומטיים הצפוי בין ערב הסעודית לסוריה. תהליך הדטאנט האזורי בזירות שונות באזור משנה את הסביבה האסטרטגית של ישראל ומצריך מצידה חשיבה מחודשת לגבי ארכיטקטורה אזורית עדכנית, בולמת איראן.
חוסנם של הסכמי אברהם עומד למבחן מול צעדי הממשלה וההסלמה באלימות בזירה הפלסטינית. למדינות שחתמו עם ישראל על ההסכמים יש עניין לדבוק בהם במנותק מהנעשה בזירה הפלסטינית, בצפייה מממשלת ישראל להרגיע ולייצב את המצב. אולם, המשך ההסלמה כבר שואב לפחות את חלקן, גם מתוך הכרח, להתייחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ובעיקר לקראת חודש הרמדאן. החזרת הנושא הפלסטיני למרכז הבמה האזורית והבינלאומית מאתגרת את הסכמי הנורמליזציה הקיימים ופוגע ביכולת לצרף מדינות ערביות מרכזיות לתהליך – עניין המחייב תשומת לב ישראלית.
באופן איטי אך שיטתי מקדמת ערב הסעודית את תוכניתה הגרעינית, שלה ממדים שונים. ההתקרבות שחלה לאחרונה בין ריאד לטהראן לא משנה משמעותית את נתוני היסוד בהקשר זה, ובפרט את תפיסת האיום האיראני עבור הממלכה. בעתיד הלא רחוק עלול להיווצר מתח בין עניינה של ישראל בפיקוח ובהטלת הגבלות על תכנית זו, בשל הסכנות שהיא עלולה להציב בפניה, לבין האינטרס הישראלי בקידום היחסים עם הממלכה. למרות קשריה של ישראל עם ערב הסעודית והפוטנציאל הגלום בקשרים אלו – שיקולים של מניעת תפוצה צריכים לעמוד בראש. על ישראל לפעול במגוון דרכים כדי למנוע יכולת העשרת...
בהודעה מפתיעה בעיתוי ובזהות המתווך, הודיעו איראן וערב הסעודית, בשושבינות של סין, על חידוש היחסים (שנותקו ב-2016) והחזרת השגרירים שתתבצע לכל המאוחר בעוד חודשיים. המהלך משקף הגברה במעורבות הסינית במפרץ ומחזק את מעמדה מול ארצות הברית באזור. הממשל האמריקאי רואה אמנם בחיוב את צמצום המתיחות במפרץ ושואף להמשיך במאמצים לחידוש ההידברות לחזרה להסכם הגרעין, אולם המעורבות הסינית בוודאי לצנינים בעיניו. המבחן העיקרי לחידוש היחסים יהיה בהמשך הפסקת האש בתימן כשהעוינות הבסיסית ביניהן לא תעלם. ניתן לראות בהתפתחות משום פגיעה במאמצים לבסס מחנה...
