הלחימה הממושכת בישראל חשפה שתי נקודות תורפה מבניות שמחזקות זו את זו בארכיטקטורת הפיקוד של צה"ל. הראשונה היא טקטית: כאשר קצינים ברמת המחלקה והפלוגה נפגעים בקרב, יחידותיהם מאבדות יכולות פיקוד ובקרה, עם השלכות מתועדות על האפקטיביות המבצעית. השנייה היא מוסדית: במבצעי לחימה רחבי היקף ומתמשכים, זמינות קציני המילואים בעמדות הפיקוד של הגדוד והחטיבה ירדה באופן מדיד, ופגעה ברציפות המשמרות וביכולת התכנון.
במאמר זה נטען כי שתי נקודות התורפה חולקות סיבת שורש אחת – היעדרה של שכבת נגדים מקצועית ומועצמת, המסוגלת לקיים פיקוד ובקרה באופן עצמאי...
מדינות המפרץ הערביות השקיעו לאורך שנים סכומי כסף גבוהים ברכש מערכות נשק רבות ומתקדמות. ואולם, העימותים האחרונים מול איראן ושלוחיה ממחישים את הקושי לתרגם השקעה זו ליכולת מבצעית עצמאית ומתמשכת. מקור הפער במגבלות כוח אדם, פיצול ארגוני, שילוביות חלקית ותלות ביכולות ובתמיכה חיצוניות, וכן בעובדה שהרכש הביטחוני משרת גם מטרות אחרות – מדיניות, מעמדיות ומשטריות. הפער מוחרף בשל א-סימטריה מובנית מול איראן ושלוחיה: אלה יכולים להפעיל טילים, כטב"מים וכוחות מבוזרים וזולים יחסית מול מערכות הגנה ופלטפורמות יקרות, ולכפות מלחמת התשה שבה יתרונן...
מאמר זה עוסק באתגרים הניהוליים במלחמת חרבות ברזל, החל מה-8 באוקטובר 2023 ובאלף הימים שלאחר מכן – עד יולי 2026. קבלת ההחלטות תיבחן ברבדים השונים – המדיני, האסטרטגי והמערכתי – בהתאם לזירה ולמוקד האתגר הניהולי. המאמר לא עוסק ב-7 באוקטובר ובגורמים שהולידו אותו, לא בוחן את ההתפתחויות לאחר אותם אלף ימים, ואינו מציג ניתוח מלא של תוצאות המלחמה. הוא מתמקד בשאלה עד כמה מטרות המלחמה היו מוגדרות, והאם הן אפשרו גיבוש דרכי פעולה העשויות להשיגן במשאבים הזמינים לישראל. במקביל, נבדק שמא המטרות היו מעורפלות או בלתי ניתנות להשגה באופן שהקשה על גיבוש...
תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל נמצאת בנקודת מפנה הדורשת בירור. מאז ה-7 באוקטובר 2023 ניכר כי מדיניות הביטחון של ישראל, הלכה למעשה, מונחית על ידי תפיסת ביטחון חדשה ולא על ידי תפיסת הביטחון הלא כתובה, שהתגבשה במשך עשרות שנים. (זו תפיסה, שעל אף פגמיה הביאה את ישראל להיות מעצמה אזורית משגשגת. ייתכן שלו הייתה מיושמת כהלכה, הייתה מונעת את הכישלון הקולוסאלי של ה-7 באוקטובר. אך על כך תכריע ועדת חקירה ממלכתית.) התפיסה החדשה לא נוסחה ופורסמה לציבור, היא גם לא מוגדרת באופן מחייב במערכת הביטחון. אך בפועל, עקרונותיה מזינים את קבלת ההחלטות...
שלוש שנים למתקפת
7 באוקטובר
פרויקט מיוחד
סקר
עמדות הציבור הישראלי לאחר שלוש שנים של לחימה
תמונת מצב
דשבורד נתונים מסכם
ציר זמן
מה-7 באוקטובר 2023 ועד היום
בחלוף שלוש שנים לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ממצאי סקר דעת הקהל המעודכן של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) משקפים תפיסה ציבורית מורכבת: לצד ספקנות לגבי התוצאה האסטרטגית הכוללת, בולט פער עמוק באמון בין הדרג המבצעי למדיני, לצד דרישה חוצת מחנות לחקר האמת. תפיסת ניצחון מצומצמת ופיצול במאזן הביטחוני
תפיסת הניצחון בקרב הציבור הישראלי נותרת נמוכה בכל חזיתות העימות: זירת עזה: רק 27% מהציבור מעריכים כי ישראל ניצחה במערכה.
זירת לבנון: 38% מעריכים כי ישראל רשמה ניצחון.
החזית מול איראן: 23% בלבד רואים בישראל כמנצחת. ספקנות זו...
בשיח העזתי ברשתות החברתיות מסתמן לאחרונה שינוי מובהק בנוגע לפירוק חמאס מנשקו. מסמל אידיאולוגי שוויתור עליו נחשב לכניעה, הפכה הסוגיה נושא לדיון פרגמטי הבוחן את התועלת בהמשך המאבק המזוין אל מול המחיר הכבד שמשלמת האוכלוסייה העזתית. הדיון ברשת נחלק לשלוש גישות מרכזיות: (1) מבקרי חמאס – תומכים בפירוק הנשק כצעד הכרחי להפסקת המלחמה, מניעת עקירה ותחילת שיקום הרצועה, תוך העמדת הישרדות הציבור מעל שימור כוחו הצבאי של חמאס; (2) תומכי חמאס המוכנים לפשרה הדרגתית – מסירת הנשק הכבד בלבד לידי גורם פלסטיני בתמורה לנסיגה ישראלית ושיקום, מהלך שנועד...
ניצחונו של ד"ר עבדול אל-סייד בפריימריז 2026 לסנאט במישיגן נתפס באופן נרחב כעדות לכך שהמפלגה הדמוקרטית נעה בחדות שמאלה בסוגיית ישראל. מאמר זה בוחן טענה זו באמצעות סיווג של כלל 259 חברי הקונגרס הדמוקרטים המכהנים, לצד מועמדים דמוקרטים ריאליים למושבים בטוחים ותחרותיים בבחירות נובמבר הקרובות, לשלושה פלגים. הסיווג מתבסס על שלושה מדדים לגבי כל חבר/ת קונגרס: עמדתם בנוגע לסיוע הצבאי לישראל, הרטוריקה שבה הם משתמשים לתיאור ישראל ומקורות המימון והגיבוי הפוליטי של הקמפיין שלהם. אנו מזהים מחנה פרוגרסיבי-שמאלי קטן המתנגד לכל סיוע צבאי ומעלה...
