הדס לורבר

ההגבלות שהוטלו לאחרונה על חברת Anthropic – ובהן הנחיית הממשל האמריקאי להגביל את הגישה למודלים מסוימים עבור משתמשים וגורמים מחוץ לארצות הברית מטעמי ביטחון לאומי[1] – מהוות נקודת ציון משמעותית בהתפתחות מערכת היחסים בין טכנולוגיה, ביטחון לאומי ומדיניות חוץ. אם בעשור האחרון התמקד הדיון הקשור בריבונות דיגיטלית בשאלות של פרטיות, מיקום נתונים, רגולציה ותשתיות ענן, הרי שהאירועים האחרונים מצביעים על מעבר לשלב חדש, שבו עצם הגישה ליכולות בינה מלאכותית מתקדמות הופכת לנכס אסטרטגי. במציאות זו, לא זו בלבד שנתונים או שבבים הופכים מושא למדיניות ממשלתית, אלא גם המודלים עצמם. במאמר זה נטען כי פרשת Anthropic אינה אירוע נקודתי אלא ביטוי למגמה רחבה יותר, שבמסגרתה בינה מלאכותית הופכת רכיב מרכזי בעוצמה הלאומית. כתוצאה מכך, גישה למודלים מתקדמים עשויה להפוך בעתיד לכלי מדיניות, מנגנון השפעה גיאופוליטי ואמצעי לקידום אינטרסים אסטרטגיים. עבור ישראל, התפתחות זו מחייבת בחינה מחודשת של תפיסת הריבונות הטכנולוגית ושל מדיניותה בתחומי הבינה המלאכותית, המחשוב והתשתיות, כמו גם של תפיסת הביטחון במבט נרחב. [1]  ההנחיה שהועברה לAnthropic- ב-12 ביוני על ידי ממשל טראמפ חייבה את החברה להפסיק את הגישה למודליFable 5  ו- Mythos 5 עבור כלל האזרחים הזרים, לרבות עובדים זרים של החברה, משתמשים מחוץ לארצות הברית ולקוחות בינלאומיים. לפי הדיווחים, ניתנה לחברה התראה קצרה מאוד ליישום ההנחיה, תוך איום בסנקציות אזרחיות ופליליות במקרה של אי-ציות. בשלב מאוחר יותר, הוענקה הקלה מוגבלת שאפשרה שימוש ב- Mythos 5 עבור מספר מצומצם של ארגוני תשתיות קריטיות בארצות הברית, אך Fable 5 נותר מוגבל.

איך באה לידי ביטוי בשדה הקרב המדיניות האמריקנית החדשה, שבמסגרתה מוצב ה-AI כרכיב יסוד בשרשרת הפיקוד, באיסוף המודיעין ובתכנון מבצעים מורכבים – ומה המסקנות שצריכים להסיק בישראל?

ריבונות דיגיטלית הפכה בשנים האחרונות לאחד הרכיבים המרכזיים בעוצמה לאומית, חוסן כלכלי וביטחון לאומי. בינה מלאכותית, ענן, דאטה ותשתיות מחשוב עתירות הון מהווים תשתית בסיסית לפעילות ממשלתית, צבאית וכלכלית, ולכן השליטה בתשתיות הדיגיטליות אינה סוגיה טכנולוגית או כלכלית בלבד, אלא אסטרטגית ממדרגה ראשונה. ישראל, כמעצמת חדשנות טכנולוגית, מצויה כיום בפרדוקס: מחד גיסא, היא מובילה בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות ונהנית מאקוסיסטם טכנולוגי מפותח, ומאידך גיסא היא תלויה במידה גוברת בתשתיות דיגיטליות הנשלטות על ידי שחקנים זרים, לרבות ספקי ענן גלובליים, שרשראות אספקה של שבבים, ומסגרת רגולטורית שאינה תמיד מותאמת להיקפי ההשקעות, לסיכונים ולמאפיינים הייחודיים של תשתיות דיגיטליות אסטרטגיות. מצב זה מציב את ישראל בפני אתגר אסטרטגי: כיצד לשמר פתיחות וחדשנות, ובמקביל להבטיח שליטה, חוסן וריבונות על נכסים דיגיטליים קריטיים? מסמך זה מבקש להציג מסגרת מושגית לרעיון הריבונות הדיגיטלית, להצביע על אתגרי המדיניות המרכזיים ולהציע סדר יום תשתיתי ורגולטורי ליישום אינטגרטיבי, שיאזן בין האינטרס הציבורי, הכלכלי והביטחוני.