על רקע מלחמת "חרבות ברזל" נרשמה פגיעה חמורה במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל. השפל מורגש במרבית תחומי החיים הלאומיים – בכלכלה, באקדמיה, בתרבות, בביטחון הקהילות היהודיות בתפוצות, ובעיקר בלגיטימיות הבסיסית של מדינת ישראל וזכותה להגן על עצמה. הניסיונות לבודד את ישראל אינם חדשים, יש להם בסיס במחלוקת על הפתרון הראוי לסכסוך הישראלי – פלסטיני, בהתנגדות אידיאולוגית לקיום ישראל, וכן במגמות דמוגרפיות ופוליטיות פנימיות במדינות שונות שאינם קשורים בהכרח לישראל. עם זאת, מלחמת "חרבות ברזל" חוללה שיא חדש בעוצמת המתקפה התודעתית...
בחלוף כשנה וחצי של מלחמה ברצועת עזה, ישראל ניצבת בצומת דרכים ונדרשת לגבש אסטרטגיה רלוונטית ביחס לעתיד הרצועה. לפניה מנעד עגום למדי של חלופות, כולן בעייתיות במשמעויותיהן ובמידת התכנותן: עידוד "הגירה מרצון" – חלופה שהשלכותיה האסטרטגיות לא נבחנו לעומק בישראל ומידת האפשרות למימושה נמוכה; כיבוש הרצועה והטלת ממשל צבאי מתמשך – שעשויים להסב פגיעה קשה בחמאס, אך ללא יכולת להבטיח את מיגורו, ובמחיר סיכון החטופים הישראליים שבידיו ומחירים נוספים כבדי משקל וארוכי טווח לישראל; הקמת שלטון פלסטיני מתון ברצועה בסיוע בינלאומי וערבי,...
מדינת ישראל נדרשת לתפיסת ביטחון לאומי מעודכנת ומוסכמת, אשר תשקף את ערכי מגילת העצמאות כבסיס לעקרונות וליעדים הלאומיים, כפי שמוצג במסמך זה. מטרת-העל ותכלית הביטחון הלאומי הן הבטחת קיומה של ישראל כמדינה בטוחה ומשגשגת, בעלת צביון יהודי ודמוקרטי, עם רוב יהודי מוצק וגבולות מוכרים בני-הגנה.
