תוכנית הנשק הגרעיני של איראן: האם השתנה ציר הזמן?

העובדות בנוגע למצבו של פרויקט הגרעין של איראן ברורות לחלוטין. השלכותיהן חד-משמעיות. אף על פי כן, יש במסדרונות השלטון מי שעלולים לגרום לנו להאמין כי עדיין 'העסקים כרגיל' וכי עדיין אפשר לעשות הרבה כדי לשמור על המצב הקיים. המאמר דלהלן יסקור את העובדות, ידון בהשלכותיהן ויעריך את הסיכויים לטיפול במצב המסוכן בשלב ההתפתחויות הנוכחי.

התקשורת היא מקור אמין למידע על מצבו של הפרוייקט הגרעיני של איראן בשנים האחרונות. ב- 14 במאי, דייוויד אי. סנגר (David E. Sanger) דיווח בניו יורק טיימס כי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (IAEA) קיימה בדיקה בהתראה קצרת מועד בנאטאנץ, האתר של תוכנית העשרת האורניום בקנה מידה תעשייתי של איראן, וכי הפקחים מצאו כי "מהנדסים איראנים משתמשים כבר ב- 1,300 סרקזות (צנטריפוגות) בערך והם מייצרים דלק המתאים לכורים גרעיניים." הוא גם דיווח כי לפי אומדנים קיימים אפשר שיהיו לאיראן 3,000 סקרזות פעילות עד יוני 2007.

על פי התכנון יכולות 3000 סרקזות לייצר במשך שנה כמות מספקת של אורניום מועשר בדרגת איכות גבוהה (HEU) למתקן נפץ גרעיני אחד. בשלב זה, הסרקזות האיראניות מייצרות רק אורניום מועשר בדרגת איכות המתאימה לכור גרעיני, או אורניום בהעשרה נמוכה (LEU). עם זאת, אם איראן תפר את כל הכללים ותחליט לחתור להשגת העשרה בדרגת איכות צבאית HEU, היא תוכל להשיג זאת תוך חודשים ספורים, ועם שינויים טכניים קטנים מאד במערכת הקיימת שלה.

לאור המציאות הנוכחית, מה יהיו צירי הזמן? כמה מומחים ממשיכים לטעון כי קיימים עדיין מכשולים רבים שעליהם צריכה איראן להתגבר לפני שתוכל להשיג יכולת ייצור עקבית. נוסף על כך, קיימת גם ההשקפה כי איראן תעשה בחוכמה אם תצבור מאגר גדול של LEU ולאחר מכן תשדרג את כולו ל HEU במחי אחד. דבר זה אפשרי מבחינה טכנית, אולם יהא זה צעד נמהר להתבסס על הנחות אלה. אילו היתה זו שאלה אקדמית טהורה, אפשר שספקולציות מסוג זה היו מוצדקות. במציאות, תוצאותיו של ניחוש לא נכון הן רציניות מכדי לתמוך בגישה זו. במקום זאת, השיקול המכריע בכל קבלת החלטה חייב להיות התרחיש הגרוע מכל. לפי האמור לעיל, הערכת התרחיש הגרוע מכל היא כי ייתכן שתהיה לאיראן כמות מספקת של HEU לנשק גרעיני כבר ב- 2008 או ב-2009.

איראן אינה זקוקה לפעולה בקנה מידה תעשייתי מלא כדי להשיג יכולת גרעינית וכל טענה אחרת תהיה מטעה מאד. לרוע המזל, את זאת בדיוק עושה המנהל הכללי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית. ב- 16 במאי, דיווח הטלגרף כי המנהל הכללי, ד"ר אלבאראדעי, אמר כי "מטרתו של המערב לעצור את תוכנית ההעשרה 'נעקפה על ידי האירועים'. איראן רכשה קרוב לוודאי מיומנות בתהליך זה ו"יש להתמקד עתה במניעתם ממעבר לייצור בקנה מידה תעשייתי.' " לאור העובדות בפסקה הקודמת, גישה זו היא מוטעית לחלוטין. איראן אינה זקוקה לפעולה בקנה מידה תעשייתי כדי להיות גרעינית. כל שעליה לעשות הוא להחיש את שיעור הייצור הנוכחי כדי לאפשר לאיראן להשיג מאגר גרעיני משמעותי תוך זמן קצר עוד יותר.

טענה מופרכת אחרת שאותה מקדמת ה IAEA היא כי יש ביכולתה לאמת כי תוכניתה של איראן מיועדת "למטרות שלום" בלבד. טענה זו אין לה על מה לסמוך הן מבחינה מתודולוגית והן מבחינה טכנית. לדוגמה, איראן יכולה ודאי להמשיך ולייצר LEU בכמות מספקת ולאחר מכן להפר את הכללים. ה IAEA אינה יכולה בשום אופן לאמת כוונות, במיוחד לא עם זכויות הפיקוח הנוכחיות, המוגבלות ביותר, שיש לה באיראן. מאידך גיסא, ה IAEA מצאה כמה ראיות לשאיפותיה הצבאיות של איראן וכללה אותן בדו"חות למועצת הנציבים שלה ולמועצת הביטחון של האו"ם. גם אז, ה IAEA לא הפעילה את פעמוני האזעקה.

במישור מקביל, כמעט מנותק מן העובדות הטכניות, מועצת הביטחון מתמהמהת נקיטת פעולה לתיקון המצב על ידי אילוצה של איראן לקבל את השעיית תוכניתה להעשרת אורניום. פעולתה של מועצת הביטחון נדחתה לזמן ממושך מכיוון שה IAEA נמנעה מהעברת הנושא למועצה במשך שנים מאז שהיתה אמורה לעשות זאת. ולאחר מכן עברו חודשים רבים עד שמועצת הביטחון קיבלה החלטה לפעול להטלת סנקציות על איראן, אם זו לא תחזור בה מדרכה. בנושא זה היו הסנקציות קטנות מדי ואולי אף מאוחרות מדי. גם החלטה שניה לא הביאה לתיקון המצב. אף שהיו הערכות אופטימיות כי הסנקציות משפיעות, לא היו לכך סימוכין במעשיה של איראן, וההעשרה נמשכת. העובדה הפשוטה היא כי עד שאיראן תשלם מחיר גבוה, היא לא תזנח את שאיפותיה הגרעיניות; לעת עתה, היא חותרת להשיגן ללא הפסקה. יתרה מזאת, ככל שהזמן עובר ואיראן מתקדמת, תהיינה לה פחות ופחות סיבות לזנוח את שאיפותיה ויותר סיבות להגביר את מאמציה ולקצר את לוחות הזמנים שלה.

כדי לנקוט סנקציות מכאיבות באמת נגד איראן, על מועצת הביטחון להיות משוכנעת כי המצב מחייב זאת. רוסיה וסין עדיין מתנגדות בקשיחות לסנקציות חזקות מאד. גם האיחוד האירופי אינו משוכנע לגמרי כי יש לנקוט פעולה חזקה מאחר שהאיחוד מעריך כי למשא ומתן דיפלומטי יש עדיין סיכוי להשיג את המטרה. יש גם מדינות החוזרות על המנטרה בדבר "זכותה הבלתי מעורערת" של איראן להעשיר אורניום. זכות זו שמורה רק כל עוד איראן מצייתת לכל הכללים וממלאת את כל התחייבויותיה. ברור כי איראן לא עשתה זאת ואף הואשמה בכך על ידי הIAEA. אם מועצת הביטחון לא תנקוט פעולה חזקה והכרחית נגד איראן, ייפול נטל העצירה של איראן על אחרים. כפי שעולה מן הדו"ח העדכני ביותר, הזמן הולך ואוזל.

עד עתה, סירובה של ה IAEA לפרסם הערכות רשמיות המבוססות על עובדות ולא על השערות ולהימנע מלאפשר לשיקולים פוליטיים לעוות את מסקנותיה, הוא אחד המכשולים הגדולים העומדים בדרך לנקיטת פעולה יעילה נגד איראן. במילים אחרות, הגיע הזמן שהIAEA תתעורר ותפעיל את פעמוני האזעקה.