שגריר איראני בחלל?

ההודעה הראשונה שהגיעה מאיראן, בבוקר ה-17 באוגוסט 2008, מסרה על שיגור לוווין. הודעה זו שונתה תוך זמן קצר, וההודעה המתוקנת הדגישה כי מדובר בשיגור נסיוני של משגר הלווינים "סאפיר-אי-אומיד-1" ("שגריר התקווה"), שלא נשא לווין אמיתי. אמצעי התקשורת האיראנים הסתפקו הפעם בהעברת הידיעה על השיגור, ואחד מערוצי הטלוויזיה שידר קטע קצר של השיגור, שבוצע בשעות החשכה, ללא קטעי נאומים והצהרות כפי שהיה בשיגורים קודמים.

כזכור שיגרה איראן רקטת ניסוי בשם "קאבושגאר-1" בחודש פברואר האחרון. בעת השיגור הקודם נמסר כי מתוכננים עוד שני שיגורי ניסוי בטרם ישוגר לחלל לווין מחקר מתוצרת מקומית, בשם "אומיד" ("תקווה").

בקטע וידאו הקצר ששודר, כאמור, באחד מערוצי הטלוויזיה האיראניים ניתן להבחין שהטיל ששוגר שונה מן הטיל שצולם בניסוי הקודם. אז צולם טיל שנראה, חיצונית, זהה ל"שהאב- 3" המשופר, המוכר. הפעם, על אף שהצילום היה מטושטש (והשיגור התנהל בשעות החשכה), אפשר היה להבחין כי:

א. חרטום הטיל שונה מאוד מחרטום ה"בקבוק" של ה"שהאב-3".

ב. עד כמה שניתן היה להבחין הטיל נראה ארוך יותר מן ה"שהאב-3"

ג. השיגור בוצע ממגדל שיגור קבוע, ולא ממשגר טילים נייד כבפעם הקודמת.

ד. הטיל ששוגר היה מונע בדלק נוזלי (כמו ה"שהאב" לדגמיו).

מקורות ביטחוניים אמריקנים טענו, כי הם עקבו אחר השיגור באמצעות מכ"ם המשחתת USS Russel, וכי בניגוד להצהרות איראן "השיגור לא התנהל כמתוכנן". לדבריהם, בעוד השלב הראשון פעל כשורה, מעופו של השלב השני היה "תזזיתי".
לא ניתן לקבוע בוודאות אם אכן היה זה ניסוי מתוכנן, כפי שהוצהר עוד בפברואר שעבר - או שמא היה בכוונת איראן לשגר בפועל את הלווין "אומיד" לחלל. תנא דמסייע לדעה שהאיראנים אכן ניסו לשגר לווין הוא התאריך שנבחר – השיגור התקיים ביום הולדתו של ה"מהדי" – תאריך חשוב בלוח השנה השיעי.

תמונת מצב

משגר הלווינים האיראני "סאפיר-אי-אומיד-1" הוצג למעשה לתקשורת כבר בחודש פברואר 2008. במסגרת ארועי שיגור ה"קאבושגאר-1" וחנוכת "המרכז האיראני לחקר החלל" שהוקם באזור מדברי במחוז סמנאן, צולם דגם של אותו משגר לווינים, שגם הוא נשא חרטום מעובה ועליו הכתובת (באותיות לטיניות) Safir Omid IRILV (משמעות הקיצור היא כנראה Islamic Republic of Iran Launch Vehicle).

מניתוח התמונות שפורסמו עולה, כי המדובר ככל הנראה במערכת דו או תלת שלבית, המונעת בדלק נוזלי, ונשענת ככל הנראה על אותה טכנולוגיה של טילי ה"שהאב" לדורותיהם. נראה כי השלב הראשון זהה, או כמעט זהה, לטיל ה"שהאב – 3" המשופר. השלב השני, המונע אף הוא בדלק נוזלי, נושא מנוע דומה או זהה אך הוא קצר בהרבה (קוטרו של השלב השני זהה לקוטר השלב הראשון – כ- 1.35 מ'). יתכן שלטיל גם שלב שלישי – מנוע קטן המונע בדלק מוצק, שתפקידו להכניס את הלווין למסלולו (Kick motor). ארכו הכולל של משגר ה"סאפיר-אי-אומיד-1" מוערך בכ-22 מ'.

יצוין כי כבר בשיגור הקודם, בחודש פברואר 2008, ציינו דוברים איראנים כי לרקטת ה"קאבושגאר" היו שני שלבים. בזמנו אפשרות זו נראתה פחות סבירה, מכיוון שהצילומים שפורסמו הראו בוודאות טיל "שהאב-3" חד שלבי. בדיעבד, יתכן כי כבר אז שוגר טיל דו שלבי (ומסיבות שונות העדיפו האיראנים לפרסם צילומים של שיגור אחר).

על אף שאיראן מצהירה בגלוי מזה שנים רבות על שאיפותיה להגיע להישגים בתחום הלווינות, היא עדיין מפגרת בתחום זה אחרי מדינות רבות באזור. לווינה הראשון של איראן, ה"סינא-1", נבנה למעשה על ידי חברה רוסית ושוגר על ידי משגר לווינים רוסי באוקטובר 2005. זהו לווין במשקל 170 ק"ג, המשמש למחקר. ככל הידוע אין לו יכולת צילום באיכות צבאית. לווין נוסף, שהיה אמור להיות משוגר עוד קודם ל"סינא-1", הוא ה"מסבאח". זהו לווין מחקר במשקל 65 ק"ג, שנבנה על ידי חברה איטלקית, ועל פי הכרזות דוברים איראנים היה אמור להיות משוגר על ידי משגר לווינים איראני עוד בשנת 2003. לווין זה עדיין ממתין לשיגורו (על ידי משגר רוסי).

לווין התקשורת "זוהרה"(Zohreh) עבר גלגולים רבים, עוד מתקופת השאה. בגלגולו האחרון הוא אמור להבנות על ידי חברה רוסית ולשאת ציוד שידור מתוצרת מערב אירופית. נראה כי גם פרויקט זה סובל מעיכובים רבים.
. בעבר הזכירו דוברים איראניים לווין נוסף אשר כונה "ספיר" ("שגריר") – לווין קטן במשקל 20 ק"ג. כינוי זה שויך כעת למשגר, ולא ללווין. לא מן הנמנע כי הספיר וה"אומיד" אינם אלא אותו לווין עצמו, ואפשר כי בעבר שויך השם "ספיר" ללווין בטעות. על הלווין "אומיד" עצמו אין מידע רב, למעט העובדה שפותח ונבנה באיראן בלבד, וכי הוא מיועד להיות משוגר למסלול בגובה 650 ק"מ.

משמעויות טכנולוגיות

נראה כי על אף הכישלון בשיגור הזה, מתקדמים האיראנים בפיתוח משגר לווינים דו שלבי, המונע בדלק נוזלי. משגר זה יאפשר להם לשגר לחלל לווין במשקל של כמה עשרות קילוגרמים – הרבה מעבר ליכולתו של משגר המבוסס על ה"שהאב" החד שלבי.
לטכנולוגיה רב שלבית עשויה להיות משמעות עצומה גם בפיתוח יכולת לשגר טילי קרקע קרקע צבאיים. יכולת כזו תוכל להקנות לאיראן יכולת לשגר טילים בעלי טווח גדול יותר – עד כדי אלפי קילומטרים, או לשאת מטענים כבדים יותר. עם זאת, נראה כי הדגש האיראני בפרוייקט זה הוא דווקא על יכולת שיגור לווינים. יכולת זו נתפסת, לפחות בשלב הנוכחי, כמרכיב חשוב ביותר לכבוד הלאומי, כהוכחה לכך שהמהפכה האסלאמית הצליחה להשיג הישגים בחזית המדע והטכנולוגיה.

בעתיד, שואפים האיראנים להשיג יכולת לווינות משמעותית יותר, כולל יכולת שיגור עצמאית של לווינים כבדים יותר, ויכולת פיתוח ושיגור לווינים צבאיים. אלה נתפסים כמרכיב חשוב בעוצמה הלאומית, לא פחות מאשר החזקת מאגר טילים אסטרטגיים.
נראה כי בשלב הנוכחי עדיין נתקלים האיראנים בקשיים רבים. בשלב זה הפרויקט הוא עדיין לא יותר מתקווה לעתיד וניסיון לעורר גאווה לאומית. העיכובים הממושכים בפרוייקט, כמו גם העיכובים בפרויקטים אחרים בתחום הלווינות, מצביעים על קושי מתמשך להתקדם בפרויקטים מורכבים כאלה.