פרסומים

מלחמת לבנון השנייה נתפסת בזיכרון הקולקטיבי הישראלי ככישלון צבאי. במלחמה זו מילאה התקשורת תפקיד משמעותי, והיו שטענו שהיה לה חלק נכבד בציור המלחמה ככישלון. בחלוף השנים התגבשה הבנה בשיח הציבורי והפוליטי־ביטחוני, כי לאור עשר שנות השקט בגבול הצפון, תוצאות המלחמה היו טובות יותר מהרושם שהתגבש עם סיומה. לאור זאת, חשוב לבחון את מקומה של התקשורת בעיצוב השיח על המלחמה בעשור שחלף.

לכל מלחמה יש הסיפור שלה, שמתגבש לפניה, במהלכה או אחריה. עם השנים משתנים הסיפורים, הגיבורים, האתוס והמיתוסים. מרבית מחקרי הזיכרון הקולקטיבי מתמקדים בשאלה כיצד חברות בונות את עברן מנקודת המבט של ההווה, וכיצד עיסוק בשאלות עברהּ של הקבוצה מעוצב על פי האינטרסים והפוליטיקה הנוכחיים. הנוגעות לזיכרון המלחמות בישראל עשוי להתגלות כמשמעותי, שכן זיכרון מלחמות העבר מעצב לעתים את פני המלחמות הבאות.

התפתחותה של תקשורת ההמונים חוללה מהפך באופן תפיסת הזיכרון. הזכות לספר את העבר, שהייתה שמורה רק לפוליטיקאים, ללוחמים, לאנשי אקדמיה ולאליטות, הפכה כיום לנחלת הכלל, ותקשורת ההמונים הייתה למוקד חשוב בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי. התקשורת נוטלת חלק מרכזי בקיבוע דימויים ובעיצוב תמונת האירועים, כאמור, יש לתקשורת ומשמשת כזירה לפירוש משמעותם וליצירת השקפת עולם. יצוין כי ספרות המחקר עוסקת בעיקר חשיבות מיוחדת גם בעיצוב זיכרון המלחמות. בסיקור התקשורתי של המלחמות בזמן התרחשותן (במיוחד אם הן קצרות יחסית) ולא בזיכרון המתעצב שלהן לאורך שנים.

מאמר זה עוסק בעיצוב תפיסת המלחמה לאחר סיומה ולאורך זמן. המאמר ינסה לבחון את התמורות בשיח התקשורתי סביב מלחמת לבנון השנייה מאז סיומה ב־2006 ועד שנת 2016 ,ובכלל זה את הגורמים שהשפיעו עליו, מאפייניו והשלכותיו. המאמר יעשה הבחנה בין שני היבטים של הסיקור התקשורתי את תפיסת ההצלחה מול תפיסת הכישלון במלחמה — ההיבט המהותי וההיבט האופרטיבי. ההיבט המהותי מכוון להגדרת התכלית והיעדים המדיניים שקבעה הממשלה, ויבחן אם אלה הושגו בסיום המלחמה; ההיבט האופרטיבי מתייחס לאופן ניהול המלחמה וביצוע המשימות על ידי צה"ל

מאחר ומדובר בתקופה ארוכה, הסיקור התקשורתי נבדק ברמה יומיומית בחודשים

המאמר יולי־אוגוסט כל שנה, ובמהלך אירועים ביטחוניים נוספים בגבול הצפון. מתמקד בעיקר בתקופה שלאחר פרסום דוח ועדת וינוגרד, דהיינו החל מינואר 2008 . הוא כולל ניתוח תוכן איכותני של כל הפריטים התקשורתיים שעסקו בנושא, הן בממד האינפורמטיבי־חדשותי והן בממד הפובליציסטי־פרשני, וזאת בכלי התקשורת 5 וערוץ 2. המרכזיים בישראל בתקופה הנחקרת: "ידיעות אחרונות", ynet",ישראל היום"