מדוע נכשל המשא ומתן בתיווך מזכיר המדינה קרי ומה הלאה? - המכון למחקרי ביטחון לאומי
לך לחלק עליון לך לתוכן מרכזי לך לחלק תחתון לך לחיפוש
לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
המכון למחקרי ביטחון לאומי
לוגו אוניברסיטת תל אביב - מעבר לאתר חיצוני, נפתח בעמוד חדש
  • קמפוס
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
  • מחקר
    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
        • יחסי ישראל-ארצות הברית
        • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
        • רוסיה
        • אירופה
        • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
      • איראן והציר השיעי
        • המערכה מול איראן והציר השיעי
        • איראן
        • לבנון וחזבאללה
        • סוריה
        • תימן והחות'ים
        • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
        • יחסי ישראל-פלסטינים
        • רצועת עזה וחמאס
        • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
        • סעודיה ומדינות המפרץ
        • טורקיה
        • מצרים
        • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
        • צבא ואסטרטגיה
        • תפיסת הביטחון של ישראל
        • חוסן חברתי והחברה הישראלית
        • יחסי יהודים-ערבים בישראל
        • אקלים, תשתיות ואנרגיה
        • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
        • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
        • משפט וביטחון לאומי
        • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
        • תודעה והשפעה זרה
        • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
      • המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC)
  • פרסומים
    • -
      • כל הפרסומים
      • מבט על
      • ניירות ומחקרי מדיניות
      • פרסום מיוחד
      • עדכן אסטרטגי
      • במה טכנולוגית
      • מזכרים
      • פוסטים
      • ספרים
      • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • תמונת מצב
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • משרות
    • מלגות ופרסים
    • דו"חות שנתיים
    • דיווח לרשות התאגידים
  • מדיה
    • תקשורת
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • קמפוס
חיפוש באתר
  • מחקר
    • נושאים
    • ישראל בזירה הגלובלית
    • יחסי ישראל-ארצות הברית
    • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
    • רוסיה
    • אירופה
    • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
    • איראן והציר השיעי
    • המערכה מול איראן והציר השיעי
    • איראן
    • לבנון וחזבאללה
    • סוריה
    • תימן והחות'ים
    • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
    • מסכסוך להסדרים
    • יחסי ישראל-פלסטינים
    • רצועת עזה וחמאס
    • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
    • סעודיה ומדינות המפרץ
    • טורקיה
    • מצרים
    • ירדן
    • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
    • צבא ואסטרטגיה
    • תפיסת הביטחון של ישראל
    • חוסן חברתי והחברה הישראלית
    • יחסי יהודים-ערבים בישראל
    • אקלים, תשתיות ואנרגיה
    • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
    • המחקר העל-זירתי
      • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
    • משפט וביטחון לאומי
    • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
    • תודעה והשפעה זרה
    • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
    • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
    • המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC)
  • פרסומים
    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות ומחקרי מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • תמונת מצב
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • משרות
    • מלגות ופרסים
    • דו"חות שנתיים
    • דיווח לרשות התאגידים
    • מדיניות פרטיות ותנאי שימוש
  • מדיה
    • תקשורת
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • קמפוס
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
bool(false)

פרסומים

דף הבית פרסומים מבט על מדוע נכשל המשא ומתן בתיווך מזכיר המדינה קרי ומה הלאה?

מדוע נכשל המשא ומתן בתיווך מזכיר המדינה קרי ומה הלאה?

מבט על, גיליון 552, 20 במאי 2014

עקבו אחרינו בגוגל
English
שלמה ברום
המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים בתיווך מזכיר המדינה האמריקאי, שנמשך תשעה חודשים, נכשל; שני הצדדים לא הצליחו להסכים אפילו על מסמך עקרונות אולם הם חוששים מההשלכות של התמוטטות השיחות. •  הסיכון גדול והחלופות העומדות לרשותם אינן אטרקטיביות. הפלסטינים אמנם מרבים לדבר על היתרונות של פנייה למערכת הבינלאומית, שתכפה הסכם על ישראל, אבל הם יודעים היטב שהמערכת הבינלאומית לא תעשה זאת.  ישראל חוששת מהשלכות המשך הסטאטוס-קוו ומחירו בזירה הבינלאומית וביחסיה עם ארצות הברית. שעל כן, ייתכן שאפשר יהיה לשכנע את שני הצדדים להמשיך בתהליך שיהיה מורכב יותר ויכלול שילוב של המשך המשא ומתן על הסכם הקבע בשילוב עם הסכמי מעבר.

המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים בתיווך מזכיר המדינה האמריקאי, שנמשך תשעה חודשים, נכשל; שני הצדדים לא הצליחו להסכים אפילו על מסמך עקרונות. ארצות הברית החליטה להפסיק לעת עתה את מאמצי חידוש המשא ומתן ולעשות הערכה מחדש של התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינים. הכישלון מעלה שתי שאלות – מדוע נכשל המשא ומתן וכיצד אפשר להמשיך הלאה?

מדוע נכשל סבב המשא ומתן האחרון?

כלי התקשורת עמוסים בניתוחים שלאחר המוות של המשא ומתן, אך משתקף בהם בעיקר הניסיון של שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני – להעביר את האחריות למגרש של האחר. אחת הסיבות המרכזיות לכישלון, היא, ששני הצדדים נכנסו למשא ומתן כאשר כל צד אינו מאמין שהצד השני הוא פרטנר להסכם. מתחילת המשא ומתן מטרתם הייתה לסיימו כאשר האחריות על הכישלון מוטלת על הצד השני. זה הלך רוח שאינו מסייע למשא ומתן רציני בו אפשר לסגור את הפערים בין העמדות. הדינמיקה שנוצרה הייתה כזאת שבה כל צד הוכיח לצד השני את מה שהוא חשב עליו בתחילת המשא ומתן. הפלסטינים האמינו שישראל של נתניהו אינה רוצה לסיים את הכיבוש, את השליטה בשטחים הפלסטינים ואת פרויקט ההתנחלות. כל מטרתה היא להמשיך לעשות את כל אלה בדרך אחרת, שתיתן לגיטימציה למדיניות הישראלית ותפחית את הלחצים החיצוניים והפנימיים עליה. הדרישה להמשך נוכחות ופעילות צבאית ישראלית בשטחים הפלסטינים גם לאחר חתימת הסכם והקמת המדינה הפלסטינית, הסירוב להיכנס לדיון קונקרטי על הגבול בין שתי המדינות והאצת הבנייה בהתנחלויות, אימתו מבחינת הפלסטינים, חשד זה. הישראלים חשבו שהפלסטינים אינם מקבלים באמת את פתרון שתי המדינות, אחת יהודית והשנייה ערבית. הם אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים ורוצים להביא לחיסולה בטווח הארוך יותר. הסירוב של הצד הפלסטיני להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה התפרש כאימות של חשדות אלו. אם מניחים שעמדות שני הצדדים בסוגיות האלה הן אכן עמדות בסיס שאין אפשרות לשנותן או לעקפן בפתרונות מעשיים לגיטימי לטעון ששני הצדדים צודקים ואין אפשרות להגיע להסכם קבע או אף להסכם עקרונות לפני ששני הצדדים ישנו באופן מהותי עמדות יסוד שלהם.

     אפשר לאתר בעיות בדרך שבה נוהל המשא ומתן על ידי ארצות הברית, ישראל, והפלסטינים. מזכיר המדינה קרי החליט לקיים משא ומתן אך ורק על הסכם הקבע, ולא רצה לקיים דיון בכל מגוון האפשרויות להתקדם, ביניהן – הסכמי מעבר שאינם מלאים וצעדים חד-צדדיים מתואמים. זאת מחשש שבכך יינתן לשני הצדדים תירוץ לברוח מהדיון בנושאי הסכם הקבע. הבעיה הייתה שברגע ששני הצדדים לא היו מוכנים לקחת את ההחלטות הקרדינליות הנחוצות לשינוי עמדות יסוד, לא נשאר על מה לדבר והתהליך כולו קרס. ארצות הברית ניסתה תחילה את הגישה של התמקדות בנושאי הביטחון והגבולות, אך גם גישה זו לא צלחה. ראשית, משום שקשה להפריד בין הנושאים האלה לנושאים האחרים. נושא הביטחון קשור בקשר חזק לנושא הריבונות של המדינה הפלסטינית וסוף הכיבוש. נושא הגבולות קשור חזק לנושאים הרגישים של ירושלים וההתנחלויות. שנית, ההתמקדות בנושא הביטחון גרמה לכך שארצות הברית התקרבה כברת דרך ניכרת לקבלת הדרישות של ישראל בתחום הביטחון, אבל ישראל לא הסכימה לוותר על דרישתה שלא תהיה הגבלת זמן לנוכחות הצבאית שלה וחופש הפעולה בשטחים הפלסטינים. מצד שני, לא התקבלה מישראל הסכמה לדיון קונקרטי בנושא הגבולות. הוויתור היחידי שקרי הצליח לסחוט מראש הממשלה נתניהו היה הסכמה לניסוח כללי שיאמר, שהגבול יהיה על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים, אבל בלי הסכמה שהשטחים שיוחלפו יהיו בגודל שווה. דבר דומה קרה בסוגיית המדינה היהודית. הצד האמריקאי העריך שאם הישראלים יבואו על סיפוקם בסוגיות הביטחון והגדרת ישראל כמדינה יהודית, הם יהיו מוכנים לגלות גמישות בסוגיות האחרות. הם אימצו את העמדה הישראלית בסוגיה זו במלואה כפי שזו בוטאה בנייר העקרונות שהם הציעו, אך הצד הישראלי לא היה מוכן לתת בתמורה ניסוחים בסוגיית הפליטים שיאפשרו לעבאס להסכים להגדרת המדינה היהודית, והרי אחד החששות העיקריים של הפלסטינים היה שהסכמה להגדרת המדינה היהודית, משמעותה וויתור על תביעותיהם בנושא הפליטים. זאת אולי הסיבה שהצד הישראלי היה מוכן לשקול את קבלת הנוסח שהוצע על ידי האמריקאים לנייר עקרונות, והפלסטינים דחו אותו על הסף.

    למרות שרמת חוסר האמון ההדדי בין ישראל והפלסטינים גבוהה ביותר וספק אם אפשר יהיה לגשר עליה לפני שייחתם הסכם קבע ויבוצע כהלכה, תהליך משא ומתן הוא בכל זאת תהליך שבו צריך להיווצר אמון אישי מסוים בין הצדדים הנושאים ונותנים על מנת שאפשר יהיה להגיע להסכם. המשא ומתן הזה יכול להיקרא כספר לימוד המסביר איך לא בונים את האמון הנדרש במהלך המשא ומתן. הדוגמה האופיינית ביותר, הייתה הצעד בונה האמון לכאורה של שחרור האסירים הפלסטינים. ראשית ההחלטה לשחרר אותם בארבע מנות שיקפה והדגישה את חוסר האמון של ישראל בפלסטינים, אך גם נתנה למתנגדי המשא ומתן בצד הישראלי הרבה הזדמנויות לאורך כל המשא ומתן להקשות על הנושאים ונותנים הישראלים ולעשות מניפולציות רגשיות על דעת הקהל הישראלית. שנית, ישראל הסבירה שההסכם לשחרור האסירים עומד מול ההסכמה של עבאס להמשך הבנייה בהתנחלויות. כך קרה שצעד, שנועד לחזק את מעמד ההנהגה הפלסטינית — הפרטנר לשיחות – הפך לצעד שלמעשה החליש אותו פוליטית. מהצד השני – הפלסטינים סרבו להבין ששחרור אסירים רוצחים הוא נושא רגיש מאוד בחברה הישראלית, ולכן הם צריכים לטפל בנושא בדרך שלא תפתח פצעים בצד הישראלי. נראה היה ששני הצדדים עושים הכול, כדי להחליש את יכולת הצד השני לנהל משא ומתן ולהימנע מבניית דעת קהל אוהדת להסכם.

     לבסוף נשאלת השאלה: האם הנהגות שני הצדדים היו במצב שבו היו להם אינטרס פוליטי וכוח פוליטי להגיע להסכם?. התשובה לשאלה זו, היא, כנראה, שלילית. נתניהו עומד בראש קואליציה העלולה להתפרק גם ללא הסכם, אם יתגמש בשאלות רגישות. הוא נושא עמו עדיין את הטראומה של נפילת ממשלתו הראשונה ב-1999 בגלל הסכם וויי. עבאס סובל מחולשה בתוך המחנה הפוליטי שלו ומגרעון לגיטימציה בקרב הציבור הפלסטיני הרחב. ספק אם שניים אלה הרגישו שהם מסוגלים לקבל את ההכרעות הנדרשות מהם על מנת להגיע להסכם. נתניהו העדיף להמשיך עם הקואליציה הנוכחית ועבאס, השוקל פרישה לקראת הבחירות הבאות, מעדיף לפרוש כשהוא נתפס כמי שפועל למען האחדות הפלסטינית ולא מוותר על האינטרסים הפלסטינים.

     שני הצדדים חוששים מההשלכות של התמוטטות השיחות. הסיכון גדול והחלופות העומדות לרשותם אינן אטרקטיביות. הפלסטינים אמנם מרבים לדבר על היתרונות של פנייה למערכת הבינלאומית, שתכפה הסכם על ישראל, אבל הם יודעים היטב שהמערכת הבינלאומית לא תעשה זאת ופעילותם תהיה רק מטרד לישראל. גם האופציה של "מחאה עממית" היא מסוכנת בשל גלישה אפשרית לעימות מזוין וסיכויי הצלחתה מוטלים בספק. ישראל חוששת מהשלכות המשך הסטאטוס-קוו ומחירו בזירה הבינלאומית וביחסיה עם ארצות הברית. שעל כן ייתכן שאפשר יהיה לשכנע את שני הצדדים להמשיך – אבל בתהליך יותר מורכב – שיכלול שילוב של המשך המשא ומתן על הסכם הקבע עם הסכמי מעבר במסגרתם תיבנה בהדרגה מדינה פלסטינית על שטחים שיתרחבו על חשבון שטחי C ועם צעדים חד צדדיים מתואמים שיתרמו לאותו תהליך. יתרונה של הצעה זו בכך, שהיא מאפשרת נטילת סיכונים הדרגתית וממחישה שיש התקדמות לכיוון הפתרון של שתי המדינות למרות משברים שיכולים להיות במשא ומתן על הסכם הקבע. גם אימוץ הצעה זו דורש רצון פוליטי וכוח פוליטי בשני הצדדים שרק דיון בהצעה עצמה יחשוף אם הוא קיים.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על
נושאיםיחסי ישראל-פלסטיניםיחסי ישראל-ארצות הברית
English

אירועים

לכל האירועים
שותפות בעידן של שינוי: יחסי ישראל וארצות הברית
24 בנובמבר, 2026
13:15 - 09:00

פרסומים נוספים בנושא

לכל הפרסומים
החמולות ברצועת עזה – בין עבר לעתיד
מחקר זה מתחקה אחר מוסד החמולה ברצועת עזה מהתקופה העות'מאנית ועד ימינו, ומנתח אותו כרכיב כוח חי, דינמי וסתגלן שחזר במלחמת חרבות ברזל לתפקד כרשת הביטחון, האכיפה וחלוקת המשאבים המרכזית בשטח. על רקע פיצול הרצועה ב־2026 סביב "הקו הצהוב", צמיחת המיליציות החמושות במזרח מול "וטו האלימות" של חמאס במערב, וקריסת הרשויות המקומיות, המחקר מציג את "המודל המשולש" ומתווה כיצד ניתן לשלב את החמולות באופן מבוקר במנגנוני השיקום והמנהל הטכנוקרטי (במסגרת תוכנית טראמפ) – תוך הצבת תמרור אזהרה: בהיעדר מעטפת מוניציפלית ובינלאומית רחבה, כל ניסיון להפוך את החמולות לריבון לאומי עצמאי יוביל לאנרכיה ול"סומליזציה" של הרצועה.
05/11/26
"רמזור" ליישום מתווה מועצת השלום לרצועת עזה – מדיניות מומלצת לישראל
כיצד ניתן ליישם את תוכנית מועצת השלום לעתיד רצועת עזה באופן שלא יסכן את ביטחון ישראל?
24/09/26
קולות מעזה: מה אומרים ברצועה על פירוק חמאס מנשק?
ניתוח המגמות המפתיעות בשיח העזתי על היום שאחרי המלחמה
24/09/26

הישארו מעודכנים

ההרשמה התקבלה בהצלחה! תודה.
  • מחקר

    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
      • יחסי ישראל-ארה"ב
      • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
      • רוסיה
      • אירופה
      • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
      • איראן והציר השיעי
      • המערכה מול איראן והציר השיעי
      • איראן
      • לבנון וחזבאללה
      • סוריה
      • תימן והחות'ים
      • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
      • יחסי ישראל-פלסטינים
      • רצועת עזה וחמאס
      • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
      • סעודיה ומדינות המפרץ
      • טורקיה
      • מצרים
      • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
      • צבא ואסטרטגיה
      • תפיסת הביטחון של ישראל
      • חוסן חברתי והחברה הישראלית
      • יחסי יהודים-ערבים בישראל
      • אקלים, תשתיות ואנרגיה
      • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
      • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
      • משפט וביטחון לאומי
      • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
      • תודעה והשפעה זרה
      • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
      • המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC)
  • פרסומים

    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות ומחקרי מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • נתונים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • אודות

    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • משרות
    • מלגות ופרסים
    • דו"חות שנתיים
    • דיווח לרשות התאגידים
    • מדיניות פרטיות ותנאי שימוש
  • מדיה

    • תקשורת
    • וידאו
    • פודקאסט
    • הודעות לעיתונות
  • דף הבית

  • אירועים

  • נתונים

  • צוות

  • צור קשר

  • ניוזלטר

  • English

לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
רחוב חיים לבנון 40 תל אביב 6997556 | טל 03-640-0400 | פקס 03-774-7590 |
פותח על ידי דעת מקבוצת יעל.
הצהרת נגישות , מדיניות הפרטיות
This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.