פרסומים

הפוליטיקה הערבית בישראל חווה בשנים האחרונות שינויים מהותיים לכיוון של שותפות בשלטון והשפעה על קבלת החלטות, בעיקר בנוגע להשתלבות אזרחית שוויונית של המיעוט הערבי במדינה. סוגיות כמו חוסר תעסוקה, מצוקת דיור, רמת חינוך ירודה ואלימות ופשיעה עדיין מחלישות את האזרחים הערבים ורווחתם ומשפיעות על החברה הישראלית בכלל. התפנית הפוליטית המשמעותית הראשונה חלה בספטמבר 2019, כאשר המפלגות הערביות שהתאחדו במסגרת הרשימה המשותפת המליצו על הרמטכ״ל לשעבר, בני גנץ, כמועמד הציוני הראשון לראשות הממשלה. המהלך לא הניב את התוצאות הרצויות עבורן עקב העדר שיתוף פעולה מצד גנץ. בעקבות כך, בבחירות מרץ 2021, חלה תפנית היסטורית נוספת, כאשר המפלגה הדתית רע"ם, בראשות ח״כ מנסור עבאס, התפצלה מהרשימה המשותפת, זכתה בארבעה מנדטים והפכה למפלגה הערבית העצמאית הראשונה שהצטרפה לקואליציה. מהלך זה קיבל משנה תוקף מאחר שהוא התבצע בצל סיום מבצע צבאי בעזה ושרשרת של אירועים אלימים, בעלי אופי לאומי ודתי רגיש, בירושלים ובערים המעורבות בתוך ישראל, שחשפו את עומק המתח והסיכון הקיים ביחסי יהודים-ערבים.

הרקע למהלך זה נבע מהרצון של רע"ם למלא את הבטחתה לבוחריה להוביל קו פוליטי - אזרחי חדש, באמצעות השתלבותה בכל ממשלה שתקום, בצד הנחישות של חלק מהמפלגות הציוניות להפיל את שלטון נתניהו, שהקדים אותן והכשיר את רע״ם והקול הערבי עקב מצוקתו הפוליטית. התפיסה שהתגבשה אצל רע"ם היא שהח״כים הערבים אינם יכולים לחולל שינוי במעמדו הסוציו-אקונומי של המיעוט הערבי בישראל כל עוד הם נמצאים באופוזיציה. המציאות הפוליטית לאחר יותר מעשור בו שלטון נתניהו טיפח רטוריקה אנטי-ערבית, חוקים מפלים ודה לגיטימציה של המנהיגות הפוליטית הערבית, לצד מחלוקות פנימיות ומאבקי כוח בתוך הרשימה המשותפת, תרמו להבנה של מנהיג רע״ם, שבלי התגמשות בעמדות הפוליטיות המסורתיות, הצנעת ההיבט הלאומי ודרישות ראליות לצמצום פערים מתוך הקואליציה, לא ניתן יהיה להשפיע במסגרת תהליך קבלת ההחלטות ולשפר את איכות החיים של האזרחים הערבים. גישה זו נתפסת בעיני מבקרי רע"ם כשטחית או מניפולטיבית, שנועדה לשרת את האינטרסים שלה ושל הממסד הישראלי. זאת, בשונה מהמצע האידאולוגי של הרשימה המשותפת לפיו לא ניתן יהיה להשיג שוויון אזרחי משמעותי כל עוד המדינה מגדירה את עצמה כיהודית.

הצטרפות רע"ם לקואליציה הייתה אמירה ברורה שהעניין הלאומי אינו מהווה עוד "קו אדום" בקידום היחסים בין המדינה למיעוט הערבי. רע"ם מנסה למצב את עצמה כזרם פוליטי ערבי חדש שתוחם את היחסים עם המדינה על בסיס אינטרסים אזרחיים-כלכליים. גישה זו מציבה את הבוחרים הערבים בפני אתגר הבחירה בין הרשימה המשותפת, המייצגת קו אזרחי ליברלי-לאומי, בעל השפעה מצומצמת מתוקף היותה באופוזיציה, לבין קו דתי-שמרני שמתאפיין בפייסנות ופרגמטיזם נטול אספירציות לאומיות, האמור לפעול מתוך השפעה בקואליציה. התחזקות רע"ם והמשותפת או היחלשותן, תלויים במבחן ההישגים ועוצמת השינוי שהן יוכלו להציג בפני ציבור בוחריהם למען פתרון הבעיות האקוטיות בחברה הערבית ושיפור רמת החיים של האזרחים הערביים. אמירה זו עשויה להגביר את התחרות בין שני המחנות היריבים ובעקבותיה אולי גם את הגמישות הפוליטית שלהן.

הנוסחה שרע"ם מציעה הינה אטרקטיבית עבור קבוצות מסוימות בציבור הערבי שהערך הדתי-אזרחי (מוסלמי-ישראלי) בזהותם ההיברידית חשוב להם יותר מהערך האזרחי-לאומי (ישראלי-פלסטיני). ככזו, היא אמורה לשרת, בראש ובראשונה, את קהל המצביעים המוסלמים הדתיים בחברה הערבית. היא גם קיבלה תמיכה משמעותית באוכלוסייה הבדואית בצפון ובדרום, המתאפיינת בשמרנות דתית וחברתית. לאור זאת, הרשימה המשותפת תמשיך כנראה להיות הבחירה הטבעית של שאר הבוחרים המוסלמים הלא דתיים, וכן עבור הקהילה הערבית נוצרית, שתי קבוצות שמתאפיינות בתודעה לאומית גבוה יותר. במקביל למערכת המפלגתית, ימשיכו כוחות אחרים בחברה הערבית, כמו ועדת המעקב העליונה, ראשי רשויות, אקדמאים, ארגוני חברה אזרחית וקבוצות נוער שמגדירים את עצמם כ-״חיראכ שבאבי״, בפעילותם החוץ פרלמנטרית למען שיפור הסטטוס האזרחי של הערבים בישראל ושימור הנרטיב הלאומי שלה.

רע"ם אמנם החליטה להרים את הדגל הכלכלי באמצעות שותפות קואליציונית, אך אי הצטרפותה לממשלה ושאלת הלגיטימיות שלה ימשיכו לאתגר את דרכה החדשה. מיד לאחר הקמת הממשלה, התקשורת הערבית דנה בהרחבה בסיבות לאי הצטרפות רע"ם לממשלה, כאשר העמדה הרווחת הייתה ברובה ביקורתית, בטענה שהממשלה החדשה היא שאינה מעוניינת במינוי שר מטעם מפלגה ערבית. תחושות אלו התגברו עם מינויו של ח״כ עיסאווי פריג׳ מטעם מר"צ, כשר לשיתוף פעולה אזורי. פריג׳ הוא הח״כ הערבי המוסלמי השני בתולדות ישראל שנבחר לכהן כשר מטעם מפלגה ציונית, לאחר שח״כ לשעבר ג'אלב מגאדלה כיהן כשר המדע מטעם מפלגת העבודה ב-2005.

מנגד, הנימוק של עבאס הוא ש-רע"ם אינה מעוניינת לשאת באחריות קולקטיבית על החלטות בסוגיות ביטחוניות רגישות הנוגעות לחיי הפלסטינים. כלומר, רע"ם מעדיפה להגביל את כוח ההשפעה שלה גם ההחלטה על פיצול ועדת הפנים שבראשה נבחר לעמוד ח"כ סעיד אל-חרומי מרע"ם לשתי וועדות: וועדה לביטחון פנים והוועדה לשירותי דת יהודיים ופרויקטים לאומיים, בראשם יעמדו ח"כיות ממפלגות ציוניות מהקואליציה, מבליטה את גבולות ההשפעה והלגיטימיות שניתנות לרע"ם בנוגע לסוגיות לאומיות וביטחוניות. התנהלות הממשלה החדשה מול רע"ם בנוגע לוועדת הפנים, מתיישבת עם דעת הקהל בציבור הישראלי שעדיין אינו מסתייג ברובו מקבלת מפלגות ערביות כשותפות מלאות בשלטון. לפי הסקר האחרון של המכון למחקרי בטחון לאומי שנערך לאחר אירועי מאי 2021, כ- 53 אחוזים מהנסקרים היהודים שוללים הצטרפות מפלגה ערבית לממשלה.

לאור זאת, ולמרות ההתפתחות הדרמטית שחלה בפוליטיקה הערבית עקב כניסת רע"ם לקואליציה, נראה כי הדרך להשתלבות משמעותית בממשלה עוד רצופה אתגרים. המתחים הדתיים והלאומיים ממשיכים לקבל ביטוי גם בממשלה החדשה. הדרך היחידה להתקדמות ביחסי ערבים-יהודים תהיה כרוכה במידת הנכונות של הממשלה הנוכחית להיטיב בצורה משמעותית עם האינטרסים החיוניים של הציבור הערבי, מצד אחד, וכן במידת הרגישות הפוליטית שהיא יכולה לגלות כלפי הסוגיות החדשות שמגדירות את הפוליטיקה הערבית והישראלית, מצד שני.