פרסומים
מבט על, גיליון 974, 24 בספטמבר 2017
באחרונה ניכרה עליית מדרגה בשיתוף הפעולה בין איראן לטורקיה לאחר שנים של חילוקי דעות, בעיקר סביב המלחמה בסוריה, כשאיראן תומכת בנשיא בשאר אל-אסד, וטורקיה במורדים הנלחמים בו. שורה של התפתחויות בשטח, ביניהן הצלחתן של איראן ורוסיה להבטיח את המשך שלטונו של משטר אסד, שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לכורדים בלחימה במדינה האסלאמית והחשש מהשלכותיו על שאיפותיהם לעצמאות, וכן החלטת טורקיה להכניס כוחות צבא על מנת למנוע התפתחות זו – כל אלה יצרו את הצורך בהתקרבות איראנית-טורקית ושיתוף פעולה שלהן עם רוסיה. תהליך זה, הצובר תנופה, אינו משרת את האינטרסים של ישראל ומצטרף לשורה של סוגיות מחלוקת הקיימות בינה לבין טורקיה; יחסי טורקיה וחמאס, ההסתה הטורקית נגד ישראל בזמן ההסלמה במתח סביב הר הבית, יחסיה הרעועים של טורקיה עם מצרים והתייצבותה לצד קטאר במשבר עם מדינות ערב הסוניות.
בתהליך ההדרגתי של התקרבות בין טורקיה לאיראן ניכרה בשנה האחרונה עליית מדרגה, וכדבריו של נשיא איראן, חסן רוחאני "עידן חדש נפתח בשיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני בין שתי המדינות". זאת, לאחר שנים של מתיחות סביב המלחמה בסוריה, כשאיראן תומכת במשטר אסד באמצעות לוחמים, אספקת אמצעי לחימה ומימון. כך למעשה הבטיחה איראן את המשך שלטונו, בעוד טורקיה תומכת בגורמי אופוזיציה שנלחמו בו. בין הדוגמאות הבולטות להתקרבות זו היה הביקור ההיסטורי של הרמטכ"ל האיראני באנקרה באוגוסט 2017, וזאת בפעם הראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979; פגישת הנשיאים, רוחאני ורג'פ טאיפ ארדואן, במהלך כנס שהתקיים באסטנה (9 בספטמבר); ההסכמה שאליה הגיעו השתיים ורוסיה על אזור אי-הסלמה באידליב וסביבותיה (16 בספטמבר), כשהשלוש מהוות נותנות החסות והערבות לו. בנוסף, מתוכנן ביקור של ארדואן באיראן (ב- 4 באוקטובר). גם בתחום הכלכלי, איראן, טורקיה ורוסיה חתמו על עסקת נפט וגז משולשת לביצוע קידוחים באיראן - נושא חשוב ביותר לטורקיה, שאין לה מקורות אנרגיה משמעותיים בתחומה.
אין ספק שמרכזיים בין הגורמים שבבסיס התקרבות זו הם הצלחתן של רוסיה ואיראן להחזיק בשלטון את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, והתחזקות הכורדים הסורים, שהביאו את הטורקים להכרה שאין להם אלא לשתף פעולה עם הציר הרוסי-איראני המנצח כדי לנסות ולמזער את ההפסדים שנגרמו לטורקיה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. מהצד האיראני-רוסי, נראה שיש להם צורך לשתף פעולה עם טורקיה בגלל פוטנציאל ההיזק שלה, שבא לידי ביטוי בתמיכתה הנרחבת לכוחות המורדים במלחמת האזרחים בסוריה - סיוע שרק באחרונה היא נסוגה ממנו חלקית. עיקר תשומת הלב הטורקית בעת הנוכחית מוקדשת אמנם לסוגיה הכורדית וקונקרטית למאמץ להבטיח שאלה לא יכוננו ישות עצמאית בצפון סוריה, בעיקר על רקע שיתוף הפעולה הצבאי ההדוק המתקיים בינם לבין ארצות הברית במלחמה נגד המדינה האסלאמית (דאע"ש), אשר מתמקדת בימים אלה בכיבוש א-ראקה. עם זאת, באמצעות ההסכמה שהושגה בשיחות אסטנה בעניין אידליב תזכה טורקיה למעמד שיבטיח את הישגיה גם מעבר לסוגיה הכורדית.
בהקשר הכורדי בולטת גם שותפות האינטרסים הקיימת בין טורקיה לאיראן לגבי ההחלטה של נשיא הממשל הכורדי האזורי בצפון עיראק, מסעוד ברזאני, לקיים משאל עם ב-25 לספטמבר. על הפרק – שאלת הקמתה של מדינה כורדית עצמאית בצפון עיראק. סוגיה זו מעוררת אי שקט בקרב המדינות השכנות, כמו גם בממשל האמריקאי. איראן מביעה התנגדות חריפה למהלך בשל הסיכון שהוא טומן הן לפיצול עיראק והן לזליגה למיעוט הכורדי הגדול באיראן. ביקורת זו הושמעה בין היתר במהלך ביקורים של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, אצל ברזאני. טורקיה אף היא אינה מרוצה ממשאל העם, בפרט מכך שהוחלט לקיימו גם באזורים הנתונים למחלוקת בעיראק, ובראשם כירכוכ. אולם, בגלל מערכת היחסים הקרובה בין אנקרה לארביל, נראה שהיא תהסס יותר לנקוט צעדים קונקרטיים משמעותיים כדי למנוע את קיומו.
במסגרת התרחבות שורת האינטרסים המשותפים לאיראן ולטורקיה ניתן למנות גם את המשבר המתנהל במפרץ מאז יוני 2017, שבמהלכו ניתקו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים את יחסיהן עם קטאר, ובכלל זה הטילו עליה אמברגו אווירי וימי. במשבר זה מצאו עצמן טורקיה ואיראן באותו הצד של המתרס והן מסייעות לקטאר להתמודד עם השלכותיו. עבור טורקיה, הברית עם קטאר היא אחת ממערכות היחסים היציבות הבודדות בשנים האחרונות. יש למערכת יחסים זו גם בסיס אידיאולוגי, מה שמכונה לעיתים 'ציר האחים המוסלמים'. החלטתה של אנקרה להקים בסיס צבאי בקטאר וזירוז מימושה של החלטה זו בעקבות המשבר במפרץ מהווים עדות בולטת לעוצמת הקשר בין המדינות. מעבר לכך, טורקיה מאמינה שאם מדינות המפרץ ומצרים יצליחו להכניע את קטאר, היא תהיה הבאה בתור לפעולה עוינת מצדן.
ההתקרבות המחודשת בין טורקיה לאיראן משתלבת גם בהתקרבות מקבילה בין טורקיה לרוסיה, אשר אפשרה את שיחות אסטנה ודרכן את השתלבותה של טורקיה בהסדרה בסוריה. מערכת יחסים זו קיבלה חיזוק משמעותי עם הצהרתו של ארדואן מה-11 לספטמבר, ששולמה כמקדמה לרוסיה בעבור מימושה של העסקה לרכישת מערכות הגנה אווירית מדגם S-400 - עסקה המעוררת מתח ביחסים בין טורקיה לבין ארצות הברית, המתנגדת למהלך זה. לכך מצטרפת הסוגיה הפתוחה עדיין של הסיוע הטורקי לעקיפת הסנקציות שהוטלו על איראן בגין תכנית הגרעין שלה. התפתחות משמעותית חלה באחרונה בהקשר זה, כאשר תובעים פדרליים בארצות הברית הודיעו על העמדתו לדין של שר האוצר הטורקי לשעבר, זאפר צ'אלאיאן, והוצאת צו מעצר נגדו, בגין מעורבותו בעקיפת הסנקציות. פרשות השחיתות שהיו סביב עסקאות של "זהב תמורת נפט", שבאמצעותן סייעה טורקיה לאיראן לחמוק מחלק מהשלכות הסנקציות הבנקאיות עליה, מיוחסות גם למעגל הקרוב לנשיא טורקיה. ארדואן ושר האוצר הנוכחי הגיבו בחריפות להחלטה האמריקאית לתבוע את צ'אלאיאן.
תורמות למתיחות בין טורקיה לארצות הברית גם ההשלכות הנמשכות של ניסיון ההפיכה הכושל, שאירע במדינה ביולי 2016, וכן חשש מניסיון הפיכה נוסף. המתח שיצר ניסיון ההפיכה ביחסים של אנקרה עם המערב מתבטא באופנים רבים. מעבר לסוגיה הבולטת ביותר, שהיא בקשת טורקיה מוושינגטון להסגיר את המטיף הדתי פתהוללה גולן, שנתפס כזה שעמד מאחורי ניסיון ההפיכה, ישנן בעיות שמקורן בבקשת מקלט מדיני של חברים בתנועת גולן במדינות מערביות, וכן פרשיות של אזרחי המערב העצורים בטורקיה בחשד למעורבות בהפיכה, אך במעצרים שנראים מבחוץ כשרירותיים וחסרי בסיס. הפרשות האלו ופעולות הלובי סביב כל מקרה כזה גורמים מתיחות מתמשכת ביחסים, ויוצרים מרחב להתקרבות טורקית-איראנית וטורקית-רוסית.
מבחינת ישראל, לצד סוגיות מחלוקת עמוקות הממשיכות להעיב על היחסים עם טורקיה, בעיקר בהקשר הפלסטיני ובראשם היחסים בין טורקיה לחמאס וההתבטאויות המסיתות נגד ישראל במהלך אירועי אל-אקצא, מוסיפים היחסים המתפתחים בין אנקרה לטהראן סוגיה כבדת משקל לסדר היום השונה של שתי המדינות. למעשה, במרבית הנושאים הניצבים בראש סדר היום הביטחוני של ישראל - המצב העתידי בסוריה ובעיקר המשך הנוכחות האיראנית שם, היחסים עם מדינות המפרץ מול קטאר, היחסים עם מצרים, המצויה במשבר מתמשך ובנתק מטורקיה, והמתח עם איראן במכלול הסוגיות - שתי המדינות מצויות כיום בשני צדי המתרס. אמנם, בחלק מהסוגיות נאלצה טורקיה לשנות מדיניות בשל ההתפתחויות בשטח ושינויים אלה אינם משקפים זהות אינטרסים עמוקה עם איראן, אולם לעת הזו אין מפגש אינטרסים בינה לישראל.
גם אם אין להגזים בעוצמת האיום הנשקפת לישראל מרמת שיתוף הפעולה הנוכחי בין טורקיה לאיראן והיקפו, כיוון שברור שיש לו גבולות ועדיין נותרו נושאים המפרידים ביניהן, בכל זאת, לו היו תקוות בישראל שטורקיה תהיה שותפה לדאגותיה של ירושלים מטהראן ושניתן יהיה למנף דאגות משותפות אלו, נראה שההתקרבות הנוכחית בין טורקיה לאיראן מבטלת סיכוי זה, לפחות זמנית.