פרסומים

יותר מחודשיים לאחר פרוץ מלחמת "שאגת הארי" ניצבת הרפובליקה האסלאמית עם פגיעות ניכרות והנהגה חדשה, אך לזכותה גם הישגים מסוימים וביניהם שרידות מול מתקפה אמריקאית-ישראלית וניצול מנופי לחץ שנוצרו במהלך הלחימה, לרבות תקיפות נגד מדינות המפרץ וסגירת מצר הורמוז. אף שמוקדם להעריך את השלכות המלחמה, שבשלב זה כלל לא ברור האם הסתיימה, כבר ניתן לזהות מגמות בולטות בשישה תחומים מרכזיים: הזירה הפנים-איראנית; תוכנית הגרעין; מערך הטילים; רשת השלוחים האזורית; מעמדה של איראן בסדר האזורי; ואיראן בזירה הגלובלית. תובנות בהקשרים אלה נועדו לשמש בסיס לניתוח המשך ההתפתחויות בחודשים הקרובים, לאחר שישקע אבק המלחמה ויתבהרו השלכותיה. לפי שעה, הסטטוס-קוו הנוכחי ("לא מלחמה, לא שלום"), הכולל את סגירת מצר הורמוז לצד מצור ימי אמריקאי, נותר בלתי יציב וספק אם יוכל להימשך לאורך זמן. מבחינת ישראל, המשמעות היא שאיראן ממשיכה לשמר יכולות גרעיניות ולשקם את מערך הטילים, מה שמגביר את הסיכון לפריצה לנשק גרעיני ולחידוש הלחימה בתנאים קשים יותר. על רקע זה ניצבת ישראל בפני שאלה יסודית: האם עליה להמשיך ולחתור לפתרון הבעיה האיראנית באמצעות הכרעה, שספק רב אם ניתן להשיגה (במיוחד ללא השתתפות פעילה מצד ארצות הברית), או לאמץ מדיניות של "ניהול סכסוך" באמצעות אכיפה מזדמנת עד לשינוי פוליטי באיראן.

מצור, הסכם או התלקחות: לאן מועדות פניו של המשבר במשא ומתן בין ארה״ב לאיראן?