פרסומים

ביום השני של הכנס השנתי הבינלאומי ה-13 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אשר התקיים באוניברסיטת תל אביב בין 28-30 בינואר 2020, נערך דיון בנושא "הציבור הערבי בישראל - השתלבות מול התבדלות", בהנחיית ד"ר מאיר אלרן, ובהשתתפות ד"ר מוחמד אל-נבארי (יזם חברתי ולשעבר ראש המועצה המקומית חורה בנגב), פרופ' מוחמד עיסאווי (מייסד וראש מכללת אל-קאסמי בבאקה אל-גרביה) וגב' עולא נג'מי-יוסף (מנהלת שותפה של פרויקט קהילות בטוחות של יוזמות קרן אברהם). להלן יוצגו עיקרי הדברים מהמושב ואח"כ התובנות המרכזיות ממנו.

עיקרי הדיון

בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה וגוברת בקרב האזרחים הערבים להשתלבות בחברה הישראלית. אך אתגרים וחסמים ניכרים עומדים בפני מימוש מגמה זו הלכה למעשה. ממשלות ישראל לדורותיהן זנחו ואף הפלו לרעה את המיעוט הערבי. ממשלת ישראל בהחלטה 922 מדצמבר 2015 אף הודתה בכך באופן פומבי ורשמי. מנגד, המנהיגות הערבית התאפיינה בחמולתיוּת, שבטיוּת, מסורתיוּת, שמרנוּת. מאפיינים אלה פגעו בקידום החברה הערבית ועיכבו מאד את תהליך ההשתלבות בחברה הישראלית. חסם נוסף בפני ההשתלבות היא הציפייה לתוצאות מהירות, בצד ספקנוּת בחברה הערבית מחד גיסא, והעדר יזמוּת ונכונות מספקת לנטילת סיכונים בקרב משרדי הממשלה מאידך גיסא.

הפריצה לקראת ההשתלבות התרחשה במקרים רבים בזכות גישה מנהיגותית שונה, על בסיס מודעוּת בקרב החברה הערבית למצב הרעוע הקיים, אומץ להתעמת אתו ולקחת אחריות עליו ולפעול בשיתופי פעולה למען שינויו. ארגוני חברה אזרחית משותפים ערבים - יהודים ושיתופי פעולה בין ארגונים משני המגזרים, כמו גם התגייסותם של פילנתרופים, שיחקו תפקיד מרכזי בשיפור המצב ברשויות ערביות ובשירותים שהן מספקות, כמו גם בעידוד תהליכי ההשתלבות בחברה הישראלית. החסמים בפני ההשתלבות לא נעלמו. המנהיגות הערבית ברובה עדיין בעלת אופי מסורתי, שמרני ואף פטריארכלי, ולא תמיד מאפשרת תהליכי השתלבות פנימיים של נשים ושל קבוצות מוחלשות בתוכה; הממשלה לא עשתה עדיין מספיק למען קידום השתלבות הערבים; והיחסים בתוך המשולש של ממשלה, רוב ומיעוט – עדיין רחוקים ממה שנדרש. לשם האצת ההשתלבות נדרשת פרו-אקטיביוּת, נטילת אחריות, ושיתוף פעולה בין כל הצדדים. המשך התיקו הפוליטי והשלכותיו הממשליות יוצר גם הוא חסם ניכר ונמשך.

חמש תובנות מרכזיות מהמושב

1. מצב ההשתלבות ואתגריה: ההשתלבות של האזרחים הערבים והחברה הערבית בתוך החברה הישראלית נמצאת במגמה חיובית, כתוצאה משינויים בקרב חלק ממנהיגות החברה הערבית, בעיקר בשלטון המקומי ובקרב החברה האזרחית, וכן תודות לשיתופי פעולה של ארגוני חברה אזרחית שנכנסו לחלל שהותירה המנהיגות המסורתית והממשלה. גם במדיניות הממשלה ניכר שינוי חשוב, בעיקר בכל הקשור לתחום ההשתלבות הכלכלית, בזכות תכנית החומש על בסיס החלטת הממשלה 922 מדצמבר 2015, אשר מטיבה עם הציבור הערבי. הצפייה היא שלאחר תום תקופת התכנית הראשונה היא תימשך בדמות תכנית חדשה, ממשיכה, עם הדגשים אקטואליים, על פי לימוד הלקחים החיוביים והשליליים של מימוש התכנית הראשונה, ובדגש להתייחסות בונה להתמודדות אפקטיבית עם הפשיעה והאלימות הפושה בחברה הערבית.
2. מה ממשלת ישראל צריכה לעשות למען המשך והאצת מגמת ההשתלבות? על הממשלה ליטול אחריות ראשית על שיפור מצב אזרחי ישראל הערבים, מתוך תפיסה של שוויון אזרחי כבסיס לשילוב בכל התחומים, תוך הבנה שזה יביא לתפוקות חיוביות לחברה כולה ולמדינת ישראל. יש צורך ביוזמות ממשלתיות בתחומי החיים השונים (חינוך והשכלה גבוהה, תעסוקה, ביטחון אישי וקהילתי, בריאות) שיביאו תועלת לחברה הערבית ולמדינה. יוזמה זו צריכה לבוא לידי ביטוי מעשי נרחב בשלב ב' המצופה של תכנית החומש.
3. מה המנהיגות הערבית צריכה לעשות למען המשך והאצת מגמת ההשתלבות? המנהיגות הערבית צריכה להתמקד בתחום ההשתלבות בחברה הישראלית, ולהציבה כמטרה הראשונה על סדר יומה. זאת, בצד מאמצים להכשיר עתודה של מנהיגות מקומית, משוחררת ממגבלות השבטיוּת ותרבות הניהול המסורתית. כמו כן, היא צריכה להגביר את נטילת האחריות על מצבה, להתנהג בפרו-אקטיביוּת, ובשיתופי פעולה עם הממשלה, ועם ארגוני חברה אזרחית, למען תכנון וביצוע תהליכים אסטרטגיים לקידום תהליך ההשתלבות. זאת, על ידי השקעה בחינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה, שיפור השירותים המוניציפליים, קידום ושילוב נשים בחברה, וכן בביטחון האישי והקהילתי. במסגרת זו יש תפקיד מכריע למנהיגות המקומית, שבמקרים רבים כבר הוכיחה יכולות ניכרות, גם אם גם כאן עוד ארוכה הדרך.
4. הבדואים בנגב: האזרחים הבדואים בנגב נמצאים במצב הקשה ביותר מבין כל האוכלוסיות בארץ מבחינת הכנסה לנפש, אבטלה, בריאות, רווחה ושאר תחומי החיים. זאת, כתוצאה מהזנחה כפולה רבת שנים – של הממשלה מצד אחד ושל המנהיגות המקומית מצד שני. זו לא דאגה להיות חלק מהשינוי בחברה הישראלית. משרדי הממשלה ספקנים ביחס לסיכויי הצלחת השינוי בחברה הבדואית, ואינם מצטיינים ביזמוּת מערכתית ובנטילת סיכונים כמו המגזר הפרטי או ארגוני החברה האזרחית. למען שינוי מוצלח, צריך תכנון מבוסס על חשיבה תהליכית ואסטרטגית, וראייה לפיה כמו שהנגב הוא העומק האסטרטגי של מדינת ישראל, כך החברה הבדואית היא העומק האסטרטגי של הנגב.
5. המאבק בתופעות האלימות והפשיעה בחברה הערבית: כדי להצליח בכך הנושא צריך להיות ממוקם גבוה בסדר העדיפות הלאומי. אם לא כך יהיה, התופעה עלולה להתפתח ולגדול, לגרום נזקים קשים לחברה הערבית ולמדינה, תוך צפייה לגלישה של האלימות אל עבר החברה היהודית. נדרשת אחריות ממשלתית, אקטיביות של המשטרה וגם אחריות של המנהיגות הערבית. יש לגבש תכנית לאומית מתוקצבת לנושא חיוני זה, רצוי במסגרת תכנית החומש השנייה.

לצפייה בסרטון המושב ביוטיוב – נא ללחוץ כאן.

לצפייה בריאיון עם פרופ' מוחמד עיסאווי במהלך הכנס – נא ללחוץ כאן.