פרסומים

פיגוע הירי שהתרחש ב-14 ביולי 2017 בהר הבית, בו שלושה צעירים ערבים-ישראלים מאום אל-פחם הרגו ביריות שני שוטרים ממוצא דרוזי בשער הסליחות הסתמן כאירוע קשה במיוחד. אירוע שאתגר את מערכת היחסים הרגישה בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית ושגרר התפתחויות נוספות שיצרו גם משבר נמשך בין  ישראל לבין ירדן והרשות הפלסטינית. לאחר הפיגוע הוחלט על הצבת גלאי מתכות בכניסה להר הבית – החלטה (ששונתה לאחר זמן קצר) שעוררה גל מחאה בקרב האזרחים הערבים בישראל והפלסטינים בגדה המערבית במהלכו נהרגו שלושה פלסטינים על ידי כוחות הביטחון. בערב אותו יום נרצחו שלושה יהודים בחלמיש בפיגוע של  פלסטיני. על פי הערכות גורמי הביטחון היו ניסיונות נוספים לפיגועי השראה על רקע אווירת ההסלמה הדתית.

הפיגוע בהר הבית היה חריג גם בשל מאפייניו: התארגנות של שלושה צעירים; היותו מעין פיגוע התאבדות שהתבטא במותם של המפגעים; שימוש בנשק חם; מיקומו באתר רגיש – מבחינה פוליטית ודתית. בשל כל אלה הפיגוע מציב שאלות אודות מעורבותם של אזרחים ערבים בטרור, מניעיהם למעורבות זו, השלכות הפיגוע על מערכת היחסים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בישראל והדרכים למנוע טרור מצד אזרחים ערבים.

מעמדה והתנהלותה של האוכלוסייה הערבית ומערכת יחסיה עם האוכלוסייה היהודית מושפעות במידה רבה מהתפיסה הרווחת בקרב יהודים רבים, הרואים באזרחים הערבים איום ביטחוני. למעשה, בחינת השתתפות של אזרחים ערביים באירועי טרור מצביעה על תופעה מצומצמת מאוד גם לפי הגדרת השב"כ. עם זאת, אין לזלזל בסיכון העומד מאחורי תופעה זו. וזאת, גם אם היא חריגה ואינה זוכה לתמיכה בקרב הרוב המכריע באוכלוסייה הערבית, הרואה בהשתלבות בחברה הישראלית יעד מרכזי עבורה.

ממאמרו של אבו נסרה (2016), על סיכוני חדירת דאע"ש לאוכלוסייה הערבית עולה כי הרוב המוחץ מקרב הערבים בישראל (86%) מתנגד בתוקף לארגון זה ורואה בו סיכון ישיר וחמור עבורו. בסקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (2017) נמצא כי 60% מהאזרחים הערבים כללו בהגדרות השונות של זהותם את המרכיב הישראלי. כלומר, כמעט שני שליש מהערבים בארץ מזהים עצמם כישראלים בצורה זו או אחרת. פיגוע הירי בהר הבית זכה להתנגדות נחרצת מצד האזרחים הערבים, גם אם סגירת הר הבית בפני מתפללים והצבת מגנומטרים העניקו לאירוע הביטחוני גוון דתי. בעקבות האירוע גופים שונים, כולל תנועת חמאס, התנועה האסלאמית, הוואקף המוסלמי, חברי הכנסת הערבים ואחרים קראו להגן על מסגד אל-אקצא כנמצא בסכנה. קריאות דתיות אלו הצליחו לגייס מספר גדול של אזרחים ערביים למחות נגד המדינה ונגד מדיניותה כלפי אל-אקצא.

אירועים ביטחוניים שאזרחים ערבים לוקחים בהם חלק מחריפים את מערכת היחסים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית. יש בהם כדי להגביר את  הקיטוב והחשדנות ביניהם. הם גם מחזקים את התפיסה הביטחונית הרואה בערבים סיכון ביטחוני. מהסקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי 2017 עולה כי קרוב ל-25% מהאזרחים היהודים תופסים את הערבים כאויבים פוטנציאלים וכ- 41% רואים בערבים כמי שיש לכבדו אך גם לחשוד בו.

כדי למנוע מאזרחים ערבים בישראל לפנות לנתיב של טרור יש להיכנס לתהליך חשיבה מחודש. לצד מעקב קפדני ופעולה של גורמי הביטחון לסיכול פיגועים במדינת ישראל, נדרשת פעולה ממשלתית, בתמיכה פומבית של מנהיגי ציבור ערביים, בכיוונים העיקריים הבאים: (1) קידום מהיר של תהליכי ההשתלבות של הציבור הערבי בחברה הישראלית. מתחייבת כאן מדיניות יציבה וארוכת טווח שתעודד את הזהות האזרחית-ישראלית של הערבים ובלי לפגוע בזהותם הייחודית. בתוך כך יש לממש באופן קפדני, מלא ובלתי מותנה את תכנית החומש (מדצמבר 2015) לפיתוח ולשילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה הלאומית (2) הנהגת המדינה חייבת להימנע מביטויים וממעשים המבטאים הדרה, גישות גזעניות והסתה נגד האוכלוסייה הערבית ומנהיגיה, כמו הגבלת הזכויות הפוליטיות של הערבים כאזרחים שווי זכויות; (3) הממשלה צריכה להקפיד שלא לפגוע ברגשות הדתיים של הציבור המוסלמי בישראל, כולל ובמיוחד בכל הקשור לשינויים במסגרת המקובלת בהר הבית. גישה מרסנת תרגיע את הרוחות ותפריך את הטיעון המושמע על היות "אל-אקצא בסכנה"; (4) משטרת ישראל צריכה לטפל באופן רב-מערכתי וארוך טווח בתופעת האלימות והפשיעה הגואה בחברה הערבית. שכן גם המרחק בין פשיעה לטרור אינו תמיד גדול.

להנהגה הערבית יש אחריות רבה בנושא זה. זו חייבת להתנער בפומבי ובמובהק מהתנהלות בלתי חוקית של אזרחים ערבים הפוגעת בביטחון המדינה כמו גם מהתבטאויות שיש בהן נימות של לאומנות-ערבית קיצונית ולתרום את חלקה הפעיל כדי לקדם תהליכי השתלבות של האזרחים הערבים בחברה ובכלכלה הישראלית. במסגרת זו נדרש גם מההנהגה הפוליטית הערבית להתנער בפומבי מתופעות ההסתה הדתית/פוליטית של הפלג הצפוני של התנועה האסלמית העלולה לתרום, במישרין או בעקיפין, לפנייה של צעירים ערביים גם למעשי טרור. ההנהגה הערבית בישראל חייבת להטמיע את ההבנה שטרור פנימי של אזרחים ערבים הוא גורם סיכון מהמדרגה הראשונה לציבור זה ולכן לפעול למיגורו.

לסיכום, טיפול בתופעה, הנדירה, המתבטאת בפנייה של אזרחים ערבים לטרור הינו יעד ממלכתי מובהק וראשון במעלה. היעדר מענה מלא למיגור של מעורבות אזרחים ערבים בפעולות טרור, וודאי אם תהיה עלייה בהיקפיה ובביטוייה בשטח, תעמיק את הקיטוב בין האוכלוסייה הערבית ליהודית, עשויה לסכן עד מאוד את היציבות החברתית-ביטחונית במדינת ישראל ולפגוע בראש ובראשונה באזרחים הערבים עצמם.