פרסומים

נתונים שפרסמה לאחרונה התאחדות התעשיינים בצפון מצביעים על מחסור משמעותי בכוח אדם מיומן במפעלים באזור זה. זאת, על אף שהיקף האבטלה במחוז הצפון גבוה יותר מאשר במרכז הארץ ועומד על כ-8%. הבדיקה שערכו בהתאחדות התעשיינים מצביעה על כך שכ-80% מבעלי החברות בצפון סובלים מהיעדר כוח אדם מיומן בענפי התעשייה השונים ובעיקר טכנאים, הנדסאים ומפעילי מכונות. על רקע העובדה שלמעלה ממחצית מאוכלוסיית הצפון מורכבת מערבים, שהצעירים שבהם מתקשים למצוא עבודה, נתונים אלו מציגים נראה כשל במדיניות התעסוקה. במחקר שערכתי עם ד"ר סאמי מיעארי מצאנו כי למעלה משליש מהצעירים הערבים בגילאי 23-19 אינם נמצאים בשוק התעסוקה או באקדמיה רובם טענו כי הם אינם מוצאים עבודה. המצב מחריף באופן משמעותי בקרב נשים שכמחציתן נמצאות במצב דומה. רבבות הצעירים הערבים שמסיימים את התיכון ושאינם מוצאים תעסוקה הופכים לנטל על החברה ומתקשים בשלבים מאוחרים יותר להשתלב בתעסוקה איכותית.

בעבר דובר רבות על החסמים הרבים המקשים על שילוב הערבים בשוק העבודה הישראלי, וביניהם: אפליה, מגורים בפריפריה וקושי בנגישות בין היישובים הערביים ומוקדי התעסוקה, ומסגרות לילדים קטנים שיאפשרו יציאת נשים לעבודה. עם זאת, כמעט ולא התקיים דיון בסוגיית המעבר של צעירים ערבים לשוק העבודה. חשוב לקיים דיון שכזה שכן חסמים רבים עשויים להיות משמעותיים בתחילת דרך ההשתלבות בשוק העבודה ובבחירת מסלול ההמשך בחיים הבוגרים.

המצב הנוכחי בצפון מהווה דווקא הזדמנות לכלכלה הישראלית ולחברה הערבית. צומת אינטרסים מעין זה יכול להניע השקעה של המשאבים הנחוצים ובעיקר בחינוך בגילים הצעירים. לדוגמה, יש להקצות משאבים לתגבור החינוך הטכנולוגי ביישובים הערבים כבר מגיל התיכון וכן בלימודי עברית על מנת שיאפשרו השתלבות חלקה יותר של צעירים ערבים במקומות עבודה שבהם רוב העובדים יהודים. כמו כן, כדי לאפשר לנשים ערביות רבות יותר לצאת לעבוד יש להשקיע במעונות יום (מה שכלול עתה בתכנית החומש מדצמבר 2015), בהקמת אזורי תעשייה נוספים בסמוך ליישובים ערבים, או לכל הפחות לשדרג את תשתיות התחבורה הציבורית בין היישובים היהודים לערבים בצפון (גם זה נושא המצוי בתכנית החומש). יישומם של אלה מצריך תכניות מערכתיות ארוכות טווח וזאת, עוד לפני תחילת הדיון במחסור הקיים בכוח אדם בשוק ההיי-טק.

החברה הערבית חייבת לדרוש את השינויים האלו ולא להמתין למוסדות המדינה שיפעלו לשם כך. כמו כן חשוב שנשים ערביות תצאנה מהקונספציה המוטעית בדבר השתלבות במקצועות "טובים למשפחה", כמו הוראה וחינוך ותעבורנה ללימודים שיאפשרו להן להתברג בתעשייה, בהיי-טק ובמשרות ניהול. ללא מעבר שכזה רבות מהן תמשכנה למצוא את עצמן מובטלות או נוסעות מרחקים ארוכים מדי יום כדי ללמד בנגב, אזור שבו יש צורך במקצועות אלו אך השכר בהם נמוך.

הגברת השתתפותם והשתלבותם של הערבים בישראל יכולה להגביר את עוצמתה החברתית והכלכלית של ישראל, להיות מנוף של צמיחה במשק ולמשוך קדימה את אזור הפריפריה בצפון. שימור המצב הנוכחי בשוק העבודה פוגע בחיים הרב-תרבותיים בישראל ולכן פוגע גם ביהודים גם בערבים. עבור הצעירים הערבים בצפון זהו לא רק צורך כלכלי כי אם גלגל הצלה. שכן עבור רבים מהם האפשרות האחרת היא להידרדר לפשיעה או לעבודות המתאפיינות בהכנסה נמוכה ובחיי עוני בטווח הרחוק.

המצוקה הנוכחית בידיים עובדות בצפון היא תוצאה של מדיניות שגויה לאורך שנים כלפי האוכלוסייה בצפון בכלל וכלפי האוכלוסייה הערבית בפרט. מקור המצוקה נובע מטקטיקה של "כיבוי שריפות". עם זאת, יש הזדמנויות כלכליות ותעסוקתיות רבות בצפון בימים אלו ואלה מהוות שעת כושר עבור הכלכלה והחברה הישראלית. הגיע הזמן להפסיק לחפש את המטבע שכן הוא מונח כאן כל העת מתחת לפנס.

נסרין חדאד חאג'-יחיא היא ראש התכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה.