פרסומים

האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל מאסה במצב הקיים ומתחילה להפנות אצבע מאשימה כלפי ההנהגה שלה: "אנחנו רוצים הישגים... אנחנו רוצים שירותים... אנחנו רוצים פתרונות לבעיות העוני, האלימות, הדיור", ועוד ועוד. חלקים אף משמיעים ביקורת יותר חריפה, בדרישה שיפסיקו לעבוד עליהם בסיסמאות לאומניות ובהאשמת הממשלה והמשטרה בכל דבר, וכי גם למנהיגים הערביים יש תפקיד ביציאה מהמשברים שבו הסקטור הערבי שרוי. לטענתם, המנהיגים לא לוחצים מספיק על הממשלה, לא מפעילים קשרים מול משרדי הממשלה השונים, מסרבים להיפגש עם מנהיגים ציוניים ממלכתיים שבאים לבקר ביישובים הערביים וממשיכים להפריח סיסמאות מעל דוכן הכנסת בשפה העברית המופנות לאוכלוסייה הערבית. האם הסיסמאות לבדן מספיקות בכדי לשפר את המצב? התשובה מאד ברורה- לא ולא.

השטח בוער. העם הערבי הפלסטיני שגר בגבולות ישראל אינו מסתפק במועט כמו בשנות השישים. רמת החיים עלתה ועמה גם ההון האנושי. הדרישה לכבוד המחיה הולכת וגוברת. במהלך עשר השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית ברמת ההשכלה, מספר הנשים העובדות, מספר הסטודנטים באוניברסיטאות בארץ ומחוצה לה, מספר הרופאים, הרוקחים ועובדי ההייטק זינק כלפי מעלה. שיעור זכאי תעודת הבגרות  עלה מ- 38% ב-2010 ל- 50% ב-2015. שיעור הרופאים בשנת 1970 עמד על 1% מכלל הרופאים בארץ (35 במספר). ב- 1990 שיעורם הגיע ל-7% וב- 2016 ל 3,750 רופאים, המייצגים 11% מכלל הרופאים במדינה. מספר העובדים בהייטק בשנת 2007 עמד על 300 והגיע היום ליותר מ-2000 עובדים ערביים.

העובדה שחברי הכנסת הערבים אינם יכולים להיות חלק מן הקואליציה הממשלתית מקשה עליהם "לסחוט" תקציבים ומשרות עבור הסקטור שלהם, כמו שעושות מפלגות אחרות. מאחר וקיימת מחויבות עמוקה והיסטורית לחציו השני של העם הפלסטיני בגדה ובעזה, השרוי תחת כיבוש ובמלחמה עם מדינת ישראל, חברי הכנסת הערביים לא יכולים להרשות לעצמם לחבור ל-"ציוניים" שנלחמים עם העם שלהם.

אז מה עושים?

מחפשים חלופות. אחת מהן מסתכמת בשורה "אם אין אני לי, מי לי?". קבוצה של אקדמאים, חוקרים, פעילים חברתיים ואנשי שטח יזמה רעיון של "התארגנות מקומית" וקיבלה את הברכה של מוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. הם התכנסו ביניהם במשך שנה שלמה ודנו בדרכים השונות והנדרשות להוצאת הסקטור הערבי מהמשבר. בעקבות ההתכנסויות הרבות הוחלט על הקמת ועידה ארצית בעיר טייבה שאליה הוזמנו כל האליטות הפוליטיות, האקדמיות והמקצועיות של ערבי ישראל, ונציגי המפלגות. גם איימן עודה היה שם, למרות המתיחות ששררה לאחרונה בינו לבין ברכה. נכחו באירוע גם ראשי מועצות, ראשי תנועות וראשי עמותות, ביניהם גם ראיד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

הוועידה התחילה בשיר של "מווטני.. מווטני" בעברית "מולדתי.. מולדתי". הציבור קם על רגליו ושר את השיר בדיוק כמו שהיהודים שרים את התקווה. זה היה רגע מרגש ומאחד וראשון מסוגו בטקסים הנערכים בסקטור הערבי. הפוליטיקאים דברו בשבח הוועידה, כולל ראש העיר טייבה (המארח), ח"כ עבד אלחכים חאג' יחיא, ראש הועדה הארצית לראשי רשויות מקומיות, מאזן גנאים ומוחמד ברכה. לא היה חידוש במה שהם אמרו - המלים מוכרות היטב לקהל שנכח במקום. נימה חדשה משהו נשמעה בדבריו של מוחמד ברכה שקבע כי "אני מתחייב לעשות ככל יכולתי בכדי לשפר את רמת חייכם...ואת עתיד בניכם ונכדיכם". זה כנראה חידוש בכנסים ציבוריים, שפוליטיקאי בכיר מתחייב לשיפור רמת החיים של האוכלוסייה הערבית.

פרופ' אסעד גאנם מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ואני האמנו שעל ידי איחוד שורות של אנשי המקצוע בתחומים השונים וארגונם בתוך מסגרות עבודה, ועל ידי סנכרון בין הדרג הניהולי והדרג המקצועי אפשר ליצור לחץ ציבורי על הממשלה ולהגיע להישגים בתחום הציבורי. אם ההישגים לא יגיעו מהממשלה, אזי נארגן "קופה ציבורית" (סונדוק ווטני) שתממן פרויקטים גדולים התורמים לרווחת התושבים ולשדרוג מצבם.

ההנהגה הפוליטית יוצאת מגדרה בכדי להסביר שלא מדובר בנתיב חלופי לנתיב המאבק שבו הם מתמחים, המתבסס על סיסמאות ריקות ועל האשמת הממשלות בכל מה שקורה להם. אין כאן  התחשבנות בין הבוחר והנבחר, אלא בנתיב משלים. גם אם המשתתפים בוועידה מדברים בשפה מקצועית ועל נושאים מקצועיים הם אינם יכולים שלא לדבר על עוולות הממשלה. ההנהגה הפלסטינית בישראל גם מאותת להנהגה הפלסטינית בגדה ובעזה, "אל תדאגו.. אנחנו לא שכחנו אתכם. המאבק על זכויות אזרחיות לא יגרום לנו לנטוש את המאבק למענכם..."

לאור ריבוי התחומים הדורשים טיפול, גובשו שמונה קבוצות עבודה: קבוצת ההייטק (בראשות ד"ר רפיק חאג'), קבוצת האדמה והמגורים (בראשות ד"ר ת'אבת אבו ראס), קבוצת הפיתוח הכלכלי (בראשות ד"ר סאמי מיעארי), קבוצת בריאות הציבור (בראשות מר בכר עואוודה), קבוצת החינוך והתרבות (בראשות מר שרף חסאן), קבוצת החברה האזרחית (בראשות גב' שהירה שלבי ומר סולטאן אבו עביד), קבוצת התרבות והאומנות (בראשות גב' ערין עאבדי), וקבוצת הבעיות החברתיות (בראשות גב' סחר מחאמיד).

בחודשיים שחלפו מאז הוועידה בטייבה התקיימו המפגשים הראשונים של קבוצות העבודה, לדיון בתכניות פעולה לקידום היעדים שלהן. כך למשל, בקבוצת ההייטק הוצגו הקווים הכלליים להקמת פורום הייטק ערבי ארצי שיתערב במערכת החינוכית ויטפח את דור העתיד מגיל מוקדם. הקבוצה העוסקת בחינוך מתחילה לקדם נושאי ליבה, כגון החדרת ערכים למערכת החינוך, ושמירה על מעמד השפה הערבית. בקבוצת הבעיות החברתיות הוחלט על הקמת צוות לחיזוק ההון החברתי ביישובים הערביים.

הדרך ארוכה והמלאכה מרובה, אך המטרה חדה וברורה: לצאת עם תכניות פעולה אשר לאחר יישומן יביאו לקידום ולטיפוח ההון האנושי בחברה הערבית בישראל.

ד"ר רפיק חאג' הוא בוגר תואר שלישי באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. הוא מייסד ומנכ"ל חברת התוכנה "מסלול חדש", העוסקת בפיתוח תוכנות ניהוליות. שימש כחוקר של השלטון המקומי במכון "דיראסאת", יועץ ארגוני ופעיל חברתי.