פרסומים

המושג שילוביות, השגור בעשורים האחרונים במערכות צבאיות, מודיעיניות ואזרחיות, מייצג שינוי בדפוסי פעולתם של ארגונים בסביבות מורכבות ומאתגרות. סביבות אלו מתאפיינות ברשתיוּת, שפירושה ריבוי קשרים בין שחקנים וגורמים. ההבחנה הבולטת ביותר בין שיתוף פעולה ובין שילוביות היא תהליך ההיתוך המאפיין את השילוביות. בעוד ששיתוף פעולה משמר את המסגרות הארגוניות המובחנות ואת סמכויותיהן ותחומי אחריותן, בשילוביות מדובר בתצורות ארגוניות חדשות, המייצגות סינרגיה שהיא יותר מחיבור כל היכולות הקיימות.  מאמר זה מתמקד בשילוביות בתחום המודיעיני. זאת, לאור התפתחותן של תפיסות חדשות, שהובילו בשנים האחרונות לשבירת חומות מידור בין ארגוני המודיעין ולהתפתחות דגמי שילוביות בין ארגוני מודיעין לכוחות צבאיים ואזרחיים, לצורך ביצוע משימות מורכבות. המאמר סוקר את ההתפתחות התיאורטית והמעשית של תפיסת השילוביות ומציג ארבעה אבות טיפוס של שילוביות, על בסיס שורת מקרי בוחן מההקשר האמריקאי והישראלי. מניתוח מקרי הבוחן עולה שהשילוביות לא יושמה תמיד באופן הנכון. הצלחתה תלויה במספר מרכיבים, אותם ניתן להגדיר "אקולוגיה". הבולט שבהם הינו חופש ארגוני, היוצר מרחב שבו ניתן ואף מומלץ לאפשר לדרגי העבודה אוטונומיה, שמצידה מאפשרת גמישות ויצירתיות, גם אם תוך חריגה מתבניות העשייה המוכרות.