עתידה של הבורסה הסורית תלוי בארצות הברית

לאחר שלוש שנים של דחיות חוזרות ונשנות, צפויות בשבוע הבא הרשויות בסוריה לחנוך רשמית את פתיחת המסחר בבורסה של דמשק. אילו היו הרשויות מקדימות את הפתיחה החגיגית במספר ימים והחברות הסוריות יכלו לגייס הון ממשקיעים זרים כבר בשבוע שעבר, סביר להניח שמניותיהן היו רושמות עליות נאות לאור הביקור שערך הסנטור ג'ון קרי בדמשק. אף שהמשטר הסורי טען בעקשנות במהלך ארבע השנים האחרונות, כי המערכה הכלכלית אותה הוביל משטר בוש נגד סוריה אינה מסבה למדינה נזק משמעותי, האיתותים על הפשרה אפשרית ביחסים בין וושינגטון לדמשק הם אחת הבשורות הטובות ביותר לה יכולים לצפות משקעים שבוחנים השקעות פוטנציאליות בסוריה.

בשנים האחרונות גרפו מעצבי המדיניות הכלכלית של סוריה לא מעט שבחים מצד כלכלני קרן המטבע העולמית, אשר ציינו בדוחותיהם כי הממשל מוביל—אומנם באיטיות—צעדי ליברליזציה הכרחיים שיאפשרו לסוריה להתמודד עם ההידלדלות העקבית בעתודות הנפט. קצב הפקת הנפט בסוריה, אשר עמד רק לפני עשר שנים על יותר-600 אלף חביות ביום, הצטמצם בעשרות אחוזים, ונכון להיום הוא אינו עולה על 380 אלף חביות ליום. התקבולים ממכירת הנפט מהווים עדיין יותר מ-20% מהכנסות המדינה, אך אם לוקחים בחשבון את התשלומים לחברות הנפט הזרות, ניתן לטעון כי כבר ב-2007 הפכה סוריה ליבואנית נפט נטו. פתיחתה המתוכננת של הבורסה מהווה נדבך מרכזי נוסף בניסיונות של סוריה לפתח מערכת פיננסית, שתאפשר לממן את שיפורם והקמתם של מגזרי יצוא שונים, אשר יפצו על השחיקה המהירה בהכנסות מיצוא הנפט. ואולם, ביצועי מדדי המניות בבורסה של דמשק, כמו גם הצלחתם של מרבית הצעדים הכלכליים אותם הבטיח הממשל הסורי להשיק, אינם תלויים רק בנכונותה של סוריה להנהיג צעדי ליברליזציה ולפתח בקצב מתון את כלכלתה, אלא גם ביחסים הדיפלומטיים שירקמו בין ממשל אובמה לבין דמשק.

הסנקציות האמריקאיות הישירות עצמן, עליהן הורה הנשיא בוש במאי 2004, אומנם לא גרמו נזקים משמעותיים לכלכלת סוריה, אך עצם הדבר שארה"ב הובילה מערכה כלכלית מוצהרת נגד סוריה הקטינה במידה ניכרת את מידת האטרקטיביות שלה בעיני המשקיעים והחברות הזרות. העובדה שהבורסה בדמשק תפתח רק בשבוע הבא, למרות שהנשיא אסד הורה על השקתה כבר ב-2006, היא אחת העדויות שממחישות טענה זו היטב: מידיעות שפורסמו בשנים האחרונות בעיתונות הכלכלית העולמית עולה, כי החשש מפני תגובתה האפשרית של ארה"ב הניאה מספר חברות בינלאומית מלספק לסוריה שירותי תמיכה טכניים ולסייע לה בהקמת מערכת מסחר אלקטרונית. באותו האופן, ניתן לציין שורה של חברות טלקומוניקציה, חברות פיננסים, וחשוב מכול חברות אנרגיה, אשר תאבונן להשקיע במדינה נפגע עקב לחץ ישיר שהפעילו עליהן פקידי משרד האוצר האמריקאי.

השיפור בסביבת העסקים שהולידו הרפורמות הכלכליות אפשר אומנם לסוריה להגדיל בשלוש השנים האחרונות את זרם ההשקעות הזרות הישירות בעשרות אחוזים. אך פילוח מקורות ההשקעות מלמד שמרביתן הגיע מתורכיה, מאיראן ומיתר מדינות המפרץ, אשר היצע החברות בהן אינו יכול לספק לסוריה את כלל הצרכים הכלכלים לה היא זקוקה כדי לשקם את תעשיית האנרגיה ולפתח מגזרים נוספים. ניתן להעריך, כי פעילותן של החברות מהמפרץ בסוריה תתמתן בתקופה הקרובה עקב הירידה החדה במחירי הנפט, שמרסנת את היקף פעילותן בשווקים זרים. גם היצוא הסורי, שנהנה בשנים האחרונות מעליית הביקושים במפרץ לאור השגשוג הכלכלי, צפוי להיפגע בשל ירידת מחירי הנפט והמיתון העולמי. כמו כן, המיתון העולמי צפוי לפגוע בהכנסות המדינה מתיירות וכן בכמות הכסף הזר אותו שולחים האזרחים הסורים שמועסקים במדינות המפרץ.

אחד הגורמים שעשויים לפצות במידה מסוימת על הירידה הצפויה בביקוש למוצרי היצוא הסורים הוא ההתחממות שנרשמה ביחסיה עם האיחוד האירופי. ב-2004 חתמו הצדדים בראשי תיבות על הסכם סחר, אך ישומו הוקפא לאחר רצח רפיק אל-חרירי בפברואר 2005. הפשרת היחסים עם צרפת סללה את הדרך להאצה מחודשת של המשא-ומתן הכלכלי בין הצדדים, וב-14 לדצמבר 2008 חתמו הצדדים בראשי תיבות על גרסה מעודכנת של ההסכם. הורדת המכסים האירופיים על שורה של מוצרי חקלאות סורים- שגידולם נפגע עקב הבצורת שפוקדת את המדינה- יכולה לעזור לה למתן מעט את הלחצים שהמשבר הכלכלי והירידה ב תפוקת הנפט מסבים לה.

סוריה תוכל להגדיל את מידת התחרותיות של מוצריה גם בשווקים פוטנציאליים נוספים אם היא תצליח להפוך לחברה בארגון הסחר העולמי (WTO). ב-2001 הגישה סוריה בקשה להצטרף כחברה בארגון, אך בקשתה לא נענתה, בין היתר, בשל ניסיונות בלימה נמרצים מצד ארה"ב. הסרת ההתנגדות האמריקאית להצטרפותה של סוריה לארגון הסחר העולמי היא רק גזר כלכלי אחד מבין גזרים רבים אותם יכולה להעניק ארה"ב לכלכלת סוריה.

במהלך פברואר דיווחו נציגים סוריים רשמיים, כי משרד האוצר האמריקאי אישר להעביר לסוריה קרן צדקה בסכום של חצי מיליון דולר, אשר גויסה על ידי סורים שחיים בארה"ב. בנוסף, דיווחו הרשויות הסוריות כי משרד המסחר האמריקאי אישר את מכירתם של חלקי חילוף לשני מטוסי בואינג סוריים. תשומת הלב התקשורתית וההתלהבות שבה התקבלו שתי הידיעות על ידי נציגים רשמיים, אשר ציינו, כי צעדים אלו מהווים איתות להסרה אפשרית של הסנקציות האמריקאיות, הן עדות נוספת ליעילותו של הלחץ האמריקאי ולתקוותיה של סוריה להסרתו.
כזכור, עיקר יעילותה של המערכה הכלכלית שארה"ב מובילה כלפי סוריה טמונה ביכולתה לשכנע חברות זרות להימנע מלעשות עסקים עמה. זוהי הסיבה המרכזית כי האיתותים על התחממות אפשרית ביחסי המדינות עלולים להקל על כלכלת סוריה, מבלי שהיא תעניק דבר בתמורה. התמתנות החשש, כי השקעות כלכליות בסוריה עלולות להיראות בעין לא יפה בוושינגטון, תפגע במידת האפקטיביות של הסנקציות, אפילו אם ארה"ב לא תכריז בסופו של דבר על הסרתן. על מנת למנוע זאת צריכה ארה"ב להבהיר באופן ברור, כי היא לא תחדל להפעיל לחץ כלכלי ישיר ועקיף על סוריה, כול עוד זו לא תתחייב באופן ברור על הובלת צעדים שיעידו על נכונות ברורה להתנתק מהברית האסטרטגית עם איראן ולחדול לספק נשק לחזבאללה.

המשבר כלכלי העולמי מצמצם אומנם את מרחב התמרון הכלכלי-פוליטי של ארה"ב בזירות רבות, אך הזירה הסורית איננה אחת מהן: קשרי המסחר בין המדינות זניחים, סוריה אינה יכולה להשפיע על ערכו של הדולר, על תשואות האג"ח האמריקאיות או על מחירו של הנפט. בעוד שהמשבר הכלכלי העולמי עצמו אינו מהווה גורם שאמור להפריע לארה"ב להמשיך במאמצי הבידוד הכלכלי של סוריה, הוא בהחלט מגביר את פגיעותה של כלכלת סוריה ללחץ האמריקאי. פגיעותה הכלכלית של סוריה הופכת את הגזרים שהאמריקאים יכולים להעניק לה למתוקים יותר, ועל כן תהיה זו טעות להעניקם ללא תמורה דווקא בנקודת זמן זו.