פרסומים

למעט מספר אירועי אלימות נקודתיים, עומאן צלחה את הטלטלה האזורית בלי שנפגעה יציבותה. אולם, לפתחה ניצבים כעת מספר אתגרים העלולים לערער יציבות זו. המרכזיים שבהם קשורים למשבר הכלכלי הפוקד אותה, שהצית מחדש תסיסה ציבורית, ולמשבר ירושה אפשרי שייווצר עם מותו של הסולטן קאבוס בן סעיד, שלא נקבע לו רשמית יורש. אתגרים מסוג זה משותפים למספר מונרכיות ערביות במפרץ, אולם בעומאן, בשל שורה של תנאים גאו-פוליטיים ומאפיינים ייחודיים, הם אקוטיים.

משבר כלכלי
איום מרכזי על יציבותה של עומאן הוא המשבר הכלכלי, שנגרם בשל הירידה בהכנסות הממשלה ממכירת נפט. הממשלה, שכ-80 אחוזים מהכנסותיה הן מנפט, מתקשה לאזן בין הצורך להעביר רפורמות כלכליות להכרח לעמוד בתנאי החוזה החברתי הבלתי כתוב בינה לבין האזרחים, המבטיח רווחה בתמורה לשמירת הסדר הפוליטי הקיים. ולראיה, בפברואר 2017 יצאו עומאנים רבים לרחובות, בפעם הראשונה מאז פברואר 2011. הטריגר לאירועים הפעם היה העלאה חדה במחירי הדלקים מאז החלה הממשלה, בינואר 2015, להפחית בהדרגה את הסובסידיות לדלק (במקביל עלו גם מחירי החשמל והמים). כתוצאה מכך עלה מחיר הבנזין בתחנות הדלק בעומאן ב-75 אחוזים לכ-50 סנט $ לליטר. העלאת מיסים משמעותית יותר נשקלת גם היא, אולם נתפסת כמוצא אחרון בשל החשש מתסיסה חברתית בהיקף ניכר יותר. זאת, למרות שהתפרצות של תסיסה רחבת היקף כלל אינה ודאית: אזרחי עומאן אומנם מתוסכלים מהמצב הכלכלי ושואפים לקחת חלק משמעותי יותר בניהול ענייני המדינה, אך הם רוצים להימנע משפיכות הדמים והכאוס שהם מנת חלקן של כמה ממדינות ערב מאז 2011.

רזרבות הנפט ומטבע החוץ של עומאן, בדומה לאלה של בחריין, קטנות ביחס לאלו של חברותיה ב"מועצה לשיתוף פעולה במפרץ" (משפ"מ). מחיר חבית נפט צריך להגיע ל-80$ כדי שהממשלה תגיע לאיזון תקציבי. בגין המצב הכלכלי, עומאן (שאינה חברה באופ"ק) מבקשת כעת תשלומים למפרע עבור הנפט שהיא מוכרת. בנוסף, בינואר 2018 הסולטנות תחל, כיתר מדינות המשפ"מ, לגבות מס ערך-מוסף מאזרחיה. ההערכה היא שברמת מחירי הנפט הנוכחית, רזרבות המטבע הצנועות ממילא יאזלו במהרה אם הממשלה במקביל לא תפריט נכסים, תלווה כספים בחו"ל ותקבל סיוע נוסף משכנותיה העשירות, כדי להתמודד עם הגירעון התקציבי. קבלת סיוע מפרצי נוסף אינה מובנת מאליה בשל הלחצים הפיננסיים על חברותיה של עומאן למשפ"מ וקשריה ההדוקים עם איראן. למעשה, היחלצות עומאן מהמשבר ויכולתה להפחית את תלותה בנפט תלויה במימוש השקעות איראניות בתחומה, ובראשן הנחת צינור גז בין המדינות. כן מקווה עומאן כי איראן קודרו, יצרנית הרכב הגדולה באיראן, תקים מפעל מכוניות בתחומה.

סוגיית הירושה
קאבוס בן ה-76 הוא השליט הערבי שתקופת כהונתו היא הממושכת ביותר, מאז יולי 1970, אז תפס את השלטון מידי אביו בסיוע חיצוני – בריטי וירדני. עבור רבים מתושבי עומאן, קאבוס הוא עומאן ועומאן היא קאבוס. הפופולריות שהוא זוכה לה אינה מקרית: קאבוס סיים את הנחשלות שאפיינה את הסולטנות ואת בידודה הבינלאומי. אך בשונה ממונרכים אחרים במפרץ, קאבוס, שהיה נשוי תקופה קצרה בלבד, לא העמיד צאצאים ואין לו אחים. הערכה רווחת היא שקאבוס סובל מסרטן מעי וכי היעדרותו לתקופות ממושכות מהמדינה בשנים האחרונות הייתה מסיבות רפואיות. הוא ממעט להיראות בפומבי ובתמונותיו אחרונות שצולמו הוא נראה חלש ושברירי. מכאן החשש כי יהיה קשה לשמור על יציבותה הפוליטית של הסולטנות עם תום שלטונו האבסולוטי (קאבוס מחזיק בעצמו בכל התיקים המרכזיים בממשלה).

במרס 2017 מינה קאבוס את בן דודו, אסאד בן טארק בן ה-63, איש צבא לשעבר ששימש בא כוחו של הסולטן מאז 2002, לאחד מסגני ראש הממשלה ומיצב אותו למעשה כמועמד פוטנציאלי לרשת אותו לצד סגן אחר, פאהד בן מחמד בן ה-67. לאחרון סיכוים נמוכים לרשת את קאבוס בשל העובדה כי אם ילדיו אינה עומאנית. הסדר הירושה בעומאן כמו לקוח מסיפורי "אלף לילה ולילה": חוקת עומאן שהציג קאבוס ב-1996 קובעת (סעיף 6) כי בתוך שלושה ימים מרגע שהתפנה תפקיד הסולטן תקבע "מועצת המשפחה" את היורש. אם לא יגיעו חברי המועצה להסכמה יש לפתוח מכתב (בשני העתקים) שהסולטן גנז בשני מקומות בשטח הסולטנות, ובו מצויין שמו של היורש. לפיכך, משבר ירושה הוא אפשרות שיש לקחת בחשבון שכן עלולים להיווצר מאבקים בין ענפי המשפחה השונים, או בין המשפחה לבין הצבא. יתר על כן, לא מן הנמנע ששבטים ומחוזות שונים, בהם ט'פאר, יבחרו למרוד שוב.

מלאכת איזון עדינה
קאבוס תעל את הכנסות הסולטנות, המגיעות ממכירת כמיליון חביות נפט ביום בממוצע, לטובת מפעל פיתוח אדיר והחל מיישם מדיניות חוץ ניטרלית, המשקפת את מיקומה האסטרטגי וחולשתה היחסית של הסולטנות. מדיניות זו קשורה גם להרכב העדתי הייחודי בעומאן ובפרט המתינות המיוחסת למרבית תושביה, השייכים לעדה מוסלמית הנבדלת מהשיעה ומהסונה – אבאדיה. ייתכן שזו הסיבה לכך שעומאן נותרה המדינה הערבית היחידה שאזרחים מקרבה לא הצטרפו לדאע"ש. כחלק ממדיניותה הניטראלית, עומאן גם שומרת על היחסים הקרובים ביותר עם איראן ביחס לשכנותיה, מאז סייעה איראן לקאבוס לבסס את שלטונו ולדכא מרד שפרץ בט'פאר. לכן, אין זה מפתיע שעומאן לא הצטרפה ללחימה בתימן לצד יתר מדינות המשפ"מ, אשר חלקן רואות בה "סוכן איראני". לדימוי זה תרמו דיווחים שהגיעו בשנתיים האחרונות, שלפיהם עומאן מאפשרת לאיראן להבריח אמל"ח לחות'ים בתימן דרך שטחה. רק בדצמבר 2016, שנה לאחר ייסוד הברית הפן-אסלאמית ללחימה בטרור, שגיבשה ערב הסעודית ולמעשה היא מכוונת נגד איראן, הצטרפה עומאן לברית. באמצעות צעד זה, שהינו סמלי בעיקרו, מקווה עומאן להפחית את הביקורת והלחץ עליה מכיוונה של ריאד ולזכות בנקודות זכות במשא ומתן בדבר סיוע כלכלי מפרצי.

עומאן מנצלת את קשריה עם איראן גם כמנוף השפעה מול ערב הסעודית, שאת השפעתה הפוליטית והדתית, עומאן מבקשת לרסן. עומאן ואיראן, החולקות את המעבר הימי החשוב בעולם – מיצרי הורמוז – הידקו עוד את היחסים הפוליטיים והכלכליים ביניהן מאז בחירת חסן רוחאני כנשיא. כן תרמה קרבתו של קאבוס לאיראן לגיבוש הסכם הגרעין עם איראן: קאבוס, ללא ידיעת שותפותיה של עומאן למשפ"מ, הציע לאמריקאים כבר ב-2009 את "שירותיו הטובים" בתיווך בנושא הגרעין, שהבשיל מאוחר יותר לשיחות חשאיות ולחתימה על ההסכם עם איראן. גם יחסה של עומאן לישראל היה שונה מזה של שכנותיה במפרץ ולא פעם היה גורם מתח ביניהן לבינה. הסולטנות, שמעולם לא יישמה את החרם על ישראל במלואו, אירחה ב-1994 את קבוצת העבודה האזורית בנושא מים (תוצר של ועידת מדריד) וב-1996 הסכימה לארח נציגות מסחרית ישראלית בתחומה. מעבר לשיתוף פעולה בתחומים כגון התפלת מים והשקיה, דווח שעומאן זכתה בסיוע ישראלי צבאי. במהלך האנתיפאדה השנייה סגרה עומאן את הנציגות הישראלית, אולם שתי המדינות ממשיכות לשמור על יחסים שקטים ביניהן.

המבקר בעומאן אינו יכול שלא להתרשם מייחודיותה של הסולטנות, המהווה רכיב חיוני בשמירת יציבותה. אולם, המשבר הכלכלי ומשבר ירושה אפשרי עלולים להעמיד יציבות זו למבחן בעתיד הלא רחוק. במשך כחצי מאה העמיד הסולטן קאבוס את אומנות התיווך והאיזון בין שכנים עוינים במרכז מדיניות החוץ שלו. יורשו, יהיה מי שיהיה, צפוי לדבוק באסטרטגיה זו, המונעת מצורך הישרדות גרידא. אולם, אי-יציבות בעומאן, נוסף על השלכותיה לזירת הפנים בסולטנות, עלולה לפגוע גם ביכולתה להמשיך ולמלא תפקיד מרכזי בתיווך ושיכוך מתחים אזוריים.

***ד"ר יואל גוז'נסקי הוא עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חוקר אורח במכון הובר, אוניברסיטת סטנפורד, ועמית מכון ישראל וקרן פולברייט.