נשיא חדש לצרפת – משמעות ליחסים עם ישראל?

בעקבות ניצחונו המרשים של ניקולא סרקוזי, יידרש הנשיא הצרפתי החדש לממש את ההבטחות אשר ניתנו במהלך מסע הבחירות לטפל ברפורמות מבית ובמקביל לממש קווי מדיניות חדשה בתחום יחסי החוץ. בנאום הניצחון שלו הדגיש סרקוזי את החשיבות שהוא מייחס לאיחוד האירופי אך גם חזר והושיט יד לארצות הברית. ישראל אמנם לא הוזכרה בנאום הניצחון אבל ידוע כי המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט נמצאים על סדר יומו של הנשיא סרקוזי.

תהפוכות רבות עברו על יחסי צרפת וישראל. "תור הזהב" של שנות החמישים הייתה נקודת שיא בה הייתה צרפת בת-ברית וספקית הנשק העיקרית לישראל. השפל הגדול ביחסים ארע בימיו של הנשיא שארל דה-גול לאחר מלחמת ששת הימים, עת הופעל אמברגו נשק כמעט מלא שהיה מרכיב בולט בדחיפה של ישראל לזרועותיה של ארצות הברית בנושאי רכש.

בחירתו של סרקוזי יוצרת ציפיות לשיפור דרמטי ביחסים בין שתי מדינות, ובישראל מרבים להזכיר את השורשים היהודיים של סרקוזי, עם הסבא שהיגר לצרפת מיוון. יתכן ששינוי כזה אכן יתרחש, אך מכאן ועד להנחה כי הנשיא יאמץ מדיניות פרו-ישראלית מובהקת יש מרחק רב.

אין ספק כי הנשיא סרקוזי שונה בתכלית מקודמיו: הוא שייך לדור שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא לא נולד עם "כפית של כסף" והוא לא למד בבית הספר הגבוה לאדמיניסטרציה, ה-ENA אשר בוגריו מילאו במשך דורות את העמדות המובילות בממשלות בצרפת. יתר על כן, סרקוזי ידוע בעמדותיו הפרו-אמריקניות עם הערכה רבה למודל הכלכלי האמריקני, ושאיפתו להפיג את המתח ששרר ביחסי שתי המדינות בתקופת הנשיא ז'אק שיראק, יכולה להוות מרכיב מרכזי גם בשיפור יחסי צרפת-ישראל. בכל הנוגע למדיניות כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הפגין סרקוזי תמיכה מלאה בביטחונה של ישראל בעודו מייחס חשיבות רבה להקמת מדינה פלסטינית בקווי 1967. גם בנושא הלבנוני ובנושא העמדות כלפי סוריה נשמע הנשיא החדש משוחרר מהמחויבות המסורתית הצרפתית. אם תתקרבנה עמדות צרפת וארה"ב בנושא סכנת הנשק הגרעיני של איראן (שממילא לא מהווה סלע מחלוקת רציני), בהבנת מצבה של ארצות הברית בעיראק, ובקריאת המפה האסטרטגית בכללותה במזרח התיכון, אזי יכולים רצונות של צרפת לפעול כשותף לניהול תהליך השלום באזור לזכות לאמון גם של ארה"ב וגם של ישראל. גם נושא המלחמה בטרור הוא תחום מבטיח בו ניתן לבצר שיתוף פעולה בין ישראל לצרפת, אך גם כאן עשויה להיות תרומה משמעותית לעליית מדרגה ביחסים אם ארצות הברית תהיה לצלע שלישית במשולש. שנית, המאמץ להפיח רוח חיים בכלכלה המקרטעת של צרפת יכול להוסיף מרכיב חשוב לשיתוף פעולה טכנולוגי ותעשייתי מוגבר בין ישראל לצרפת.

כל אלו מבססים את ההנחה כי יש סיכוי להבנות ולהתקרבות אסטרטגית בין צרפת וישראל. מצד שני, ישנם גורמים שעשויים לעכב ואולי, בחלק מן המקרים, אף למנוע מסרקוזי מלהנהיג שינויים מרחיקי לכת. בתחום מדיניות החוץ, אין להמעיט בכובד משקלה של הפקידות של משרד החוץ – ה"קיי ד'אורסיי". מעצמה ביורוקראטית זו, הפורשת את קוריה למשרדי ממשלה אחרים ולכל הארגונים הבין לאומיים והנציגויות הדיפלומטיות בעולם, תהווה מכשול לשינויים מהירים אותם ירצה סרקוזי לעשות. הנשיא החדש יתקשה להתגבר על התנגדות נטיות "גוליסטיות" מסורתיות במשרד החוץ (לא כל שכן, בדעת הקהל, בייחוד המרכיב המוסלמי שלה) ולהפוך את צרפת לשותף קרוב אך זוטר של ארה"ב ו/או גורם "פרו-ישראלי" פעיל בזירה הבינלאומית, אפילו אם ירצה בכך – דבר שאינו מובן מאליו כלל ועיקר. אפילו בזירה האירופאית, צרפת אמנם יכולה למצב את עצמה בעמדה עוד יותר חזקה באיחוד האירופי, אך לא נראה כי היא תוכל להפוך בן יום לתומכת נלהבת לשילובה של ישראל בתחומי עשייה חדשים באיחוד האירופי.

גם במישור הדו-צדדי, המאמץ להניע את הכלכלה הצרפתית ולהביאה ליכולת תחרות טובה, גם במסגרת אירופה וגם בעולם כולו, יכול לפתוח הזדמנויות חדשות, אך אין לתלות תקוות גדולות ב"צו נשיאותי" לשיתוף פעולה עם ישראל אלא יותר ביזמות הנקודתיות של התעשיות בשתי המדינות.

ולבסוף, מן הראוי לבחון, במשוואת היחסים בין ישראל לצרפת, את חלקה של ישראל. עדיין איננו יודעים מה תהיינה תוצאות הבחירות הכלליות בצרפת ועם איזו ממשלה, בראשות הימין או בראשות השמאל, יצא הנשיא סרקוזי לדרך. ברור כי תרומתה של ישראל לכלכלת צרפת בעזרת היכולות הטכנולוגיות שלה אינה יכולה להיות מרכיב עיקרי בתהליך. גם שיתוף פעולה במלחמה בטרור יהיה במקרה המרבי מרכיב חיובי, חשוב אך לא מכריע בהתארגנותה של צרפת למלחמה יעילה יותר מאשר בעבר. שיפורים בנושאים אלו יהיו תלויים בדרך הנקודתית בה יתנהלו הדיאלוגים בין הגורמים הצרפתיים לבין הישראליים. מאידך ברור כי משקלו של הנשיא בצרפת בנושאי חוץ וביטחון הוא מכריע ולכן אם קיימת אפשרות לחתור לשיפור, ולו גם איטי והדרגתי, ביחסים בין שתי המדינות זו תלויה ביכולותיו של הנשיא. להסכמים הקיימים בתחומי הביטחון, הכלכלה, התעשייה והטכנולוגיה היו תקופות של שגשוג ותקופות של תרדמה. אלו יפרחו אם האות "מלמעלה" יהיה חיובי. הדרך להיעזר ב"רוח גבית" מכיוון ארמון האליזה תיפתח אם ההבנות האסטרטגיות בין ישראל וצרפת, לרבות תפקיד שונה לצרפת ביישוב הסכסוך עם הפלסטינים, תשתלבנה בשותפות בעלת אופי חדש בין ארצות הברית לצרפת. ואולי הדרך הטובה ביתר לתת לכיוון זה אפשרות להתממש היא לא להפריע לתהליך, תוך ניסיון להבין את הניואנסים של המהלכים אותם יעשה סרקוזי להגשמת תוכניותיו.