מאבק המעצמות על סוריה

אף כי מערכה זו על סוריה הפכה לאירוע בינלאומי מרכזי, שתוצאותיו ישפיעו על עתיד האזור ובמובנים רבים אף על מעמדן של המעצמות המעורבות, הרי העימות ביו רוסיה למערב אינו נוגע לסוריה לבדה, ומתנהל בעצימות גוברת מאז ראשית עידן "האביב הערבי", זאת כחלק מההתמודדות הגלובלית המתמשכת. במכלול זה, נבחרה מלחמת האזרחים בסוריה על ידי רוסיה כזירת עימות מרכזית, בה היא מיישמת מדיניות מאתגרת, המקפלת סיוע מוגבר למשטרו של אסד בשילוב עם פעילות מגוונת, צבאית ומדינית, למניעת התערבות חיצונית במערכה זו. נראה שהתנהלותה זו מוכחת כיעילה, לפחות בכל הקשור להישרדותו של משטר אסד מעבר לחזוי. את הישגה זה שואפת רוסיה לתרגם להצלחה על ידי קידום רעיון של ועידה בינלאומית לקביעת עתידה של סוריה, וממילא לעצב את מעמדה באזור, בנוסף לדיווידנדים שבהם תזכה בזירה הגלובלית. מכאן, ברור היעדר הלהיטות מצד ארצות הברית ובנות בריתה בעולם ובאזור להיענות לרעיון זה, בהניחם, שימיו של המשטר הסורי ספורים ואין לפעול לשמר את שרידותו, תוך הענקת תמורות לרוסיה הן במזרח התיכון והן באזורים אחרים בהם יש לה אינטרסים.

    הניסיון הכושל הראשון לקידומו של פתרון בינלאומי למשבר בוצע כבר לפני כשנה, בסוף יוני 2012, עת התכנסה בג'נבה (המכונה כיום "ג'נבה–1") קבוצת תמיכה בסוריה, שכללה נציגי חברות במועצת הביטחון וכמה ממדינות האזור. הקבוצה ניסחה הודעה משותפת, הקוראת, בין היתר, לכונן ממשלת מעבר בסוריה. לאחרונה, כנראה על רקע תחושת התפנית לטובתו של אסד, הוחל במאמץ לקדם את הרעיון של "ג'נבה–2". הסכמה אמריקאית לכך אכן ניתנה בעת ביקורו של שר החוץ קרי ברוסיה בראשית מאי 2013, שאליה הצטרפו עוד מדינות מערביות, כאשר ביסוד הרעיון לוועידה החדשה הונחו הסיכומים אליהם הגיעו ב"ג'נבה–1" ב-2012. מאז הפך נושא זה בפועל לציר בינלאומי מרכזי, כאשר סביב אי-הסכמת הצדדים לגבי תכני הפתרונות העתידיים, מתנהלת מערכת לחצים ומאמצי שכנוע מגוונים. במסגרת מאמצים אלה ניתן להזכיר את הכוונות – שלא מומשו ונראה שלא יתממשו במהרה – לאספקת טילי 300–S רוסיים לסוריה. מן הצד השני יש להזכיר את ההצהרות המערביות בדבר ביטול האמברגו לאספקת אמצעי לחימה למורדים, האיומים בדבר הפעלת "אזור האסור לטיסה", ההודעות בדבר חציית "הקווים האדומים", המלוות בהצבת טילי נ"מ ומטוסי קרב אמריקניים בירדן, לרבות האימונים המשותפים שם ועוד צעדים.

    בעיצומו של מרוץ לחצים זה, התקיים, כמתוכנן, המפגש של ה-8–G, שם עלה במלוא היקפו וחריפותו הנושא הסורי, בדגש על כינוסה של ועידת "ג'נבה–2". המחלוקת העיקרית לגבי תכני הוועידה המיועדת נוגעת, למעשה, לעתידו של המשטר הסורי. במהלך הכינוס נדונה סוגיה זו בפגישות בין נשיאי רוסיה וארצות הברית כמו גם במפגשים בין ראשי המדינות האחרות, תוך מאמץ לגשר על המחלוקות. נראה שהצדדים אכן הגיעו לעמק השווה בשאלת עצם כינוס הוועידה ובקביעת הנושאים שעל סדר יומה. אולם, נותרו חלוקים בשתי סוגיות עקרוניות עבור הרוסים: זו הנוגעת בהודעה על השימוש בחל"כ על ידי המשטר הסורי וזו הנוגעת לעתידו של אסד. השאלה הראשונה מצאה את פתרונה בניסוח זהיר. האחרונה – שולבה בניסוח הסעיף של כינון ממשלת המעבר בסוריה והותירה את המשקעים העיקריים.

    בהודעה המשותפת שפורסמה בתום הכינוס שולב מכלול של 6 סעיפים הנוגעים לנושא הסורי, כלהלן:

א. התחייבות לפעול להפסקתה של מלחמת האזרחים.

ב. התחייבות למימון בסך 1.5 מיליארד דולר כסיוע הומניטארי.

ג. התחייבות לכינוסה בהקדם של ועידת ג'נבה, על בסיס ההבנות מ-2012, הכוללות כינון "גוף מעבר ממשלתי בעל סמכויות ביצועיות מלאות".

ד. התחייבות הצדדים שישתתפו בוועידה ליישום ההחלטות שיתקבלו בה ולהשכנת הפיוס והיציבות.

ה. הבעת דאגה מפני התגברות הטרור והקיצוניות בסוריה והתחייבות לסילוקם של הגורמים הללו, ובפרט אל קאעדה, מהמדינה.

ו. גינוי השימוש בחל"כ ודרישה לפקוח על אתרי אחסונו.

הסעיף הבעייתי שממשיך לעורר מחלוקת נותר, כאמור, זה הנוגע לממשלת מעבר. הנוסח שנבחר כפשרה עם הרוסים מדבר לא על הממשלה אלא על "גוף בעל סמכויות ממשלתיות". נראה, שפשרה זו משאירה מקום לשילובו, זמנית לפחות, של אסד בתהליך ומעניקה בכך יתרון יחסי לרוסים, בכל הנוגע להיערכותם העתידית בסוריה. במציאות זאת, על אף הסיכום החיובי לגבי הפתרון הכולל למשבר הסורי, לרבות ההסכמה לכינוסה של הוועידה הבינלאומית, כפי שמשתקף בהודעה המשותפת, חשים כל הצדדים תסכול לא מבוטל. הדבר בא לידי ביטוי בשימוש חוזר באיומים המוכרים מלפני המפגש הנדון, כמו אזכורה המחודש של האספקה הצפויה בעתיד של טילי ה-300–S, הצהרות בדבר אספקת סיוע מערבי למורדים וכדומה.

    ולעצם כינוסה של הוועידה "ג'נבה–2" – שאלה זו נותרה בינתיים פתוחה. ואף כי צוין בהודעה המשותפת, שיש לפעול לכינוסה המהיר, למעשה לא הוזכרו תאריכים ברורים. בשולי המפגש צוין, שמועד הוועידה ייקבע כנראה אחרי הפגישה בין נציגי רוסיה וארצות הברית עם נציג האו"ם לנושא הסורי, הצפויה להתקיים ב-25 ביוני 2013. נראה, שבסופו של דבר המועד אכן ייקבע והוועידה תצא לדרך, אם כי – בסבירות גבוהה – לא ביולי הקרוב, כפי שציפו, אלא אולי באוגוסט 2013. נקבעו כבר פגישות המשך בין הנשיאים פוטין ואובמה במסגרת כינוס ה–20-G, הצפוי להתקיים ברוסיה בספטמבר הקרוב. דווח גם שבמסגרת זו יידונו כל הנושאים הנוגעים הן לסוריה והן להיבטים דו–צדדיים וגלובליים שעל הפרק. עד אז צפויים המשך הפגנות כוח והפעלת לחצים הדדיים, כדי לקדם את עניינם של הצדדים לקראת ההסכמים העתידיים.

    קיומה של הוועידה במתכונת הרצויה לרוסיה, מלמדת על השינויים ההדרגתיים במעמדה כשחקן ההולך ומתחזק בזירה בינלאומית.