פרסומים

מזכר זה מסכם כנס שעסק בהיבט אחד של מדיניות ההגירה של ישראל – התמודדותה עם כניסה מסיבית של אנשים, ללא תיעוד או אשרת כניסה, דרך גבול הדרום. כיום מצויים בארץ כמה עשרות אלפי אנשים כאלה, ורובם נמצאים תחת "הגנה קיבוצית" שאינה מאפשרת להחזירם לארצותיהם. רוב האנשים חסרי מעמד מוכר בארץ, והם באו הנה כי ברחו מפני מציאות חיים קשה ביותר.  בכינוס הוצגה עמדת ארגוני זכויות אדם, הסבורים כי חובתה המוסרית והמשפטית של המדינה היא לאפשר לכל מבקשי המקלט, בלי קשר למספרם, להיכנס למדינה; לאפשר להם כל עוד הם כאן, להתפרנס בכבוד, ולקבל שירותי בריאות וסיוע; ולשלב את ילדיהם במערכות החינוך בישראל. הם טוענים נגד הקמת המכשול, ובעיקר נגד המדיניות של חוסר נכונות לתת למבקשי מקלט להיכנס דרכו, ושל השארתם של מי שנכנסו בפועל במתחם שהייה (שהם רואים אותו כמתקן כליאה). מולם הועלו עמדות אחרות, שהציגו מגוון שיקולים בנושא הכללי של הגירה ובנושא הכניסה מגבול הדרום בעיקר.