הסנקציות של האיחוד האירופי: "תקדים העלול לפגוע קשות בכלכלת ישראל".

לכאורה, צעד עם השלכות מזעריות אבל למעשה המדובר בתקדים העלול לפגוע קשות בכלכלת ישראל, גם אם לא זו הייתה כוונתם של מנסחי ההנחיות. מדיניות האיחוד האירופי בנושא השטחים עוצבה עוד לפני יותר מ-30 שנה (הצהרת וונציה מ-1980) והיא לא השתנתה מאז. ב-2005 אילץ האיחוד האירופי את ישראל להכניס שינוי בתעודות המקור המלוות כל מוצר שהמדינה מייצאת, כך שבכל תחנות הכניסה לאיחוד יכולים פקידי המכס לגבות את המכס ממוצרים שמקורם בשטחים בלא להעניק להם את הפטור מכוח הסכם הסחר החופשי בין ישראל והאיחוד האירופי. בדצמבר 2012, החליטה מועצת שרי החוץ של האיחוד, כי "האיחוד האירופי מביע את מחויבותו לוודא שבהתאם לחוק הבינלאומי כל ההסכמים בין האיחוד וישראל חייבים להצביע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין להם תחולה בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967, היינו, רמת הגולן, הגדה המערבית כולל מזרח ירושלים, ורצועת עזה. האיחוד האירופי והמדינות החברות בו חוזרים על מחויבותם להבטיח מימוש רציף, מלא ואפקטיבי של החקיקה האירופאית וההסדרים הבילטראליים שחלים על היצוא מההתנחלויות".

מסמך ההנחיות של נציבות האיחוד האירופי, הנשען על החלטה זו של שרי החוץ הוא כה גורף עד כי לא ברור עד כמה משמעויותיו היו נהירות למנסחיו. כך למשל נאמר, כי ההנחיות חלות על מכשירים פיננסים המנוהלים על ידי גופים של האיחוד האירופי. אחד מהם הוא בנק ההשקעות האירופי, הפועל בישראל באמצעות בנק ישראלי והמעניק הלוואות לרשויות וחברות ישראליות. לא ברור, כאמור, האם בידי הנציבות מידע על יכולת ההיזק לבנק האירופאי עצמו מיישום החלטותיה.

בין השאר לא ברורה גם המשמעות של ההנחיה שרק גופים הרשומים בישראל (בגבולות 1967) יהיו זכאים למענקים, פרסים ושתוף פעולה עם מכשירים פיננסים אירופיים וכיצד תתייחס הנציבות לשורה ארוכה של מוסדות ישראלים הרשומים כדת וכדין ויש להם יותר מאשר תיבת דואר אחת ככתובת (דבר שהנציבות מזהירה מפניו בהי לישנא) והפועלים גם, אך לא רק, בשטחים. לכאורה, הדבר מובהר בסעיף 12 של ההנחיות ולפיו תוכר פעילות ישראלית, לצורך עניין מענקים, פרסים ופעילות של מכשירים פיננסים, רק אם התבצעה שלא בשטחים שנכבשו ב-1967. רק לנציבות האיחוד האירופי פיתרון לסוגיה מה יעלה בגורלה של תכנית מחקר משותפת ישראלית-אירופאית, שאותה הגה מדען ישראלי הגר באריאל שתוגש למימון במסגרת תכנית המו"פ האירופאית "הוריזון 20 20" שעל ההשתתפות בה אמורה ישראל לנהל משא ומתן בשבועות הקרובים. גם ישראל וגם האיחוד האירופי, המשווע לרעיונות עם יישום מסחרי, שיקטינו את הפער בתחום זה מול ארצות הברית, מעוניינים בהשתתפות ישראלית אך המימד הטריטוריאלי עלול עתה להציב סימן שאלה על שיתוף פעולה מבורך זה.

גם בהיבט המוסרי-פוליטי מרחף סימן שאלה על ההתנהלות של האיחוד האירופי על מוסדותיו השונים. במשך שנים רבות, לחץ האיחוד האירופי על ישראל, להגיע להסכם "שמים פתוחים" שיש בו כמובן יתרונות כלכליים ברורים לחברות תעופה אירופאיות, שחלקן שקוע במצב כלכלי קשה. ההסכם, שעדיין זקוק לאשרור בשני הצדדים, נחתם בחדש שעבר, היינו ששה חדשים אחרי שמועצת שרי החוץ אימצה את הלשון הבלתי מתפשרת בנושא תחולת ההסכמים. גם בהסכם התעופה יש סעיף טריטוריאלי. המסר הפוליטי בו ברור אבל הוא מנוסח בדרך שאין בה כדי לגרם נזק גורף ובלתי הגיוני לא בראיה הישראלית ולא בראיה האירופאית – "ישום הסכם זה לא יהווה תקדים באשר למעמד השטחים שנמצאים תחת ניהול ישראלי מאז יוני 1967". נוסח זה מקובל על ממשלות ישראל, שלא ביקשו את הכרת חברות האיחוד האירופי בשינויים במעמד חלק מהשטחים, כפי שנעשו בחוק הישראלי ושלגבם עמדת האיחוד האירופאי נהירה להם על בוריה. יש להניח שגם לנציבות האיחוד האירופי היה ידוע בעת החתימה שאת ההמראות והנחיתות של מטוסים – גם אירופאים – המתבצעות בין השאר מעל שטח שנכבש ב-1967, מנהלת רשות ישראלית. אבל במקרה זה מצאה הנציבות של האיחוד האירופי את הדרך להבהיר לממשלת ישראל את דעתה בעניין השטחים תוך קידום אינטרס כלכלי מובהק של גופים כלכליים אירופאים.

ישראל חייבת לפתור את שאלת יחסיה עם העם הפלסטיני, לטובתה היא, באמצעות שתי מדינות לשני עמים. אירופה זכאית להביע את עמדתה אבל אל לה לאירופה לכפות את עמדותיה "דרך הכיס". החורים בכיסיה של אירופה עצמה גדולים וגם לשיתוף פעולה כלכלי עם ישראל יש השפעה חיובית על אף שהכלכלה הישראלית קטנה יחסית ל-כלכלות אחרות בעולם.

מוטב כי ההנחיות לא תקבלנה פרסום וכי ישראל ומוסדות האיחוד האירופי יכנסו לדיון על התחולה הטריטוריאלית של הסכמים ביניהם. ממשלת ישראל לא יכולה לצפות שהאיחוד האירופי יעניק מכספיו למוסדות ישראלים המזוהים, אם על פי כתובתם או על פי עיקר פעילותם, עם השטחים. מאידך, על האיחוד האירופי להדגיש את עמדותיו אך לא באופן שפוטנציאל ההרס שלו חורג אפילו מזה שנצפה על ידי גדולי מבקריה של ישראל באירופה.