פרסומים

מפת אזורי ההרגעה בסוריה שפרסם משרד ההגנה הרוסי, (CC BY 4.0)

ב-5 במאי, בצל הייאוש והפסימיות האופפים את הניסיונות החוזרים ונשנים לפתור את המשבר בן שש השנים בסוריה, נחתם באסטנה, בירת קזחסטן, "מזכר ההבנות ליצירת אזורי הרגעה (de-escalation zones) בסוריה". ההסכם, שעליו חתמו כערבות למימושו רוסיה, איראן וטורקיה,  הנו ניסיון רביעי לכונן בסוריה הפסקת אש בת קיימא, בתוך מעט למעלה משנה. החידוש הפעם הוא בכינונם של ארבעה אזורי הרגעה ברחבי המדינה: האזור הראשון והגדול ביותר מקיף את מחוז אדליב וחלקים מהמחוזות השכנים בצפון המדינה, בסמיכות לגבול עם טורקיה, ובו מרוכזים ארגוני אופוזיציה רבים וכמיליון אזרחים. השני הוא המובלעת שבין הערים חמאה וחומס, שבה חיים כמאתיים אלף תושבים. השלישי הוא מובלעת ממזרח לבירה דמשק, ובה כ-700 אלף תושבים. האזור הרביעי, בדרום סוריה, מקיף חלקים ממחוזות דרעא וקניטרה, הסמוכים לגבולות ישראל וירדן, ובהם כ-800 אלף תושבים.

י שאינם צד בהסכם הם הסורים עצמם: משטר אסד, אשר אף שהודיע שייאות לפעול על פי תנאי ההסכם (למעט פיקוח חיצוני של צד שלישי), אין ערובה לכך שיעמוד בהבטחתו; וכן האופוזיציה הסורית, אשר הביעה התנגדות להחלתה של הפסקת-האש רק על חלק מהאזורים ברחבי המדינה ושללה בנחרצות את ההכרה הרשמית בתפקידה של איראן, בבחינת "לתת לזאב לשמור על הכבשים". בנוסף, האופוזיציה קראה למעורבותן ההכרחית של ארצות הברית והמדינות הסוניות, ובראשן ערב הסעודית, אשר בלטו בהיעדרן מהתהליך באסטנה (נציג ארצות הברית נכח בשיחות אך לא נטל חלק פעיל בהן). אפשר שהמפגש שנערך ב-10 במאי בוושינגטון בין הנשיא טראמפ לשר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, מסמן השתלבותה של ארצות-הברית בהמשך.

כדי להימנע מהתפתחויות שליליות ומעיצוב חד צדדי של סוריה העתידית על ידי הציר הרוסי-איראני, יהיה זה נכון מצדה של ישראל, לפעול בשני צירים מקבילים: האחד, הפגנת נחישות מול רוסיה והמשך הקרנת העוצמה וכוח ההיזק של ישראל למאמצים הרוסיים באזור על מנת לשפר עמדת מיקוח; והשני, עידוד ארה"ב, ירדן וערב הסעודית, לגלות מעורבות רבה יותר בדיונים האסטרטגיים העוסקים בפתרון המשבר בסוריה, ולקדם את העקרונות הבאים:

• לא יושג הסכם ללא מעורבות ארצות הברית והמפרציות, הנדרשת לאיזון תמונת האינטרסים בסוריה.
• יכובדו 'הקווים האדומים' של ישראל, ובבסיסם מניעת התבססות של כוחות איראן וחזבאללה בדרום מערב סוריה, ובפרט ברמת הגולן, וכן איסור על השימוש בתווך הסורי להעברת אמצעי-לחימה לידי חזבאללה.
• הסדרים הנוגעים לאזורים הסמוכים לגבול יגובשו בתיאום המדינות הגובלות. כשם שטורקיה היא צד להסדרים הנוגעים לצפון סוריה, אינטרסים של  ירדן וישראל חייבים לקבל מענה בדרום סוריה.
• תיבחן הרחבת המנדט של אנדו"ף כגורם האחראי על פיקוח וייצוב השטח ברמת הגולן הסורית וכן על הסיוע לאוכלוסייה האזרחית.
• כוחות מקומיים פרגמטיים יאורגנו בתמיכה אזורית ובינלאומית למסגרות צבאיות אפקטיביות, ויזכו לתכניות אימון, ציוד וחימוש, הן למטרות הגנה על הקהילות והן למטרות לחימה משותפת בארגוני ג'האד במרחב.
• מדינות המערב וארגונים בינלאומיים, בתמיכת המדינות הסמוכות, לרבות ישראל, יפעלו לחיזוק הקשרים עם האוכלוסייה המקומית בדרום סוריה, להעברת סיוע הומניטארי ולתמיכה במאמצי שיקום ופיתוח של אזורי ההרגעה, במטרה להעניק להם מידה של עצמאות בתחומי האנרגיה, השיכון, המזון, החקלאות, החינוך והבריאות.
• ייקבעו מכסות ומדרגות לקליטת פליטים ועקורים בהלימה לקצב השיקום, ויוקמו מנגנוני שליטה ובקרה.
• יגובש מנגנון תיאום משותף לישראל, ירדן וארה"ב, במסגרתו תגובש אסטרטגיה משותפת, הן לשיחות ההסדרה בנושא סוריה והן לניהול המאמצים הצבאיים והאזרחיים בדרום סוריה.