פרסומים
מבט על, גיליון 167, 8 במארס 2010.
עקבו אחרינו בגוגל
וועדת המעקב של שרי החוץ של הליגה הערבית שהתכנסה בקאהיר קיבלה ב-3 במארס 2010 החלטה התומכת בפתיחת שיחות קרבה בין ישראל והפלסטינים. הכוונה למשא ומתן שיתנהל במתכונת דומה לזו שבה התקיים המשא ומתן בין ישראל לסוריה בתיווך תורכי, במהלך כהונת ממשלת אולמרט. דהיינו, משלחות המשא ומתן שהו באותה עיר, והמתווך התורכי נע ביניהם. במקרה הזה סביר כי המתווך האמריקאי, הסנטור לשעבר ג'ורג' מיצ'ל, ינוע בין ירושלים ורמאללה. בהחלטה נקצבה תקופה בת ארבעה חודשים לניהולו של המהלך הזה, וגם נקבע כי השיחות לא יהפכו לשיחות ישירות אלא אם ישראל תמלא את הדרישה להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. בעקבות החלטה זו, אישר הוועד הפועל של אש"ף ב-7 במארס את חידוש השיחות במתכונת המוצעת.
וועדת המעקב של שרי החוץ של הליגה הערבית שהתכנסה בקאהיר קיבלה ב-3 במארס 2010 החלטה התומכת בפתיחת שיחות קרבה בין ישראל והפלסטינים. הכוונה למשא ומתן שיתנהל במתכונת דומה לזו שבה התקיים המשא ומתן בין ישראל לסוריה בתיווך תורכי, במהלך כהונת ממשלת אולמרט. דהיינו, משלחות המשא ומתן שהו באותה עיר, והמתווך התורכי נע ביניהם. במקרה הזה סביר כי המתווך האמריקאי, הסנטור לשעבר ג'ורג' מיצ'ל, ינוע בין ירושלים ורמאללה. בהחלטה נקצבה תקופה בת ארבעה חודשים לניהולו של המהלך הזה, וגם נקבע כי השיחות לא יהפכו לשיחות ישירות אלא אם ישראל תמלא את הדרישה להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. בעקבות החלטה זו, אישר הוועד הפועל של אש"ף ב-7 במארס את חידוש השיחות במתכונת המוצעת.
לאחר למעלה מ-15 שנים בהם התקיימו שיחות ישירות בין ישראל לבין הפלסטינים מהווה המעבר לשיחות קירבה נסיגה ברורה והוא משקף את עומקו של חוסר האמון שבין הפלסטינים לממשלת ישראל הנוכחית. גם עמרו מוסא, מזכיר הליגה הערבית התייחס לחוסר האמון בישראל כאשר אמר בדברי הפתיחה שלו לפני שמסר את החלטת שרי החוץ הערביים: "למרות חוסר האמון ברצינות הכוונות של הצד הישראלי, הוועדה החליטה לתת סיכוי לשיחות העקיפות כהזדמנות אחרונה וכדי לאפשר לארצות הברית לבצע את תפקידה".
ההחלטה האמריקאית ליזום שיחות קרבה הייתה פועל יוצא של הקושי הרב לחדש את המשא ומתן בין שני הצדדים. קושי זה, כאמור, נבע במידה רבה מחוסר האמון הפלסטיני במנהיגות הישראלית אך גם מהשגיאה שעשה הממשל האמריקאי כאשר בחר בדרישה להקפאה מוחלטת של ההתנחלויות כדרך לחדש את המשא ומתן בתנאי פתיחה שיהיו טובים יותר לדידם של אנשי הממשל. הייתה זו שגיאה משום שמחד, זאת הייתה דרישה שראש הממשלה נתניהו לא יכול היה לקבלה, ומאידך היא שמה את נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, על עץ גבוה שממנו הוא התקשה לרדת. אם הממשל האמריקאי דורש את הקפאת ההתנחלויות, וודאי שעבאס לא יכול לחדש שיחות ישירות ללא הקפאה כזאת בלי שייפגע פגיעה פוליטית קשה. שיחות הקרבה הן סולם שמאפשר לרדת מהעץ הזה. זו דרך לקיים משא ומתן מבלי שזה יראה באמת כמשא ומתן. החלטת שרי החוץ הערביים נועדה לחזק את הסולם הזה ולסייע לעבאס להתמודד עם הביקורת שתופנה נגדו על החלטתו. ביקורת זו כבר החלה, הן מכיוון החמאס והן על ידי חוגים בתוך תנועתו שלו, הפתח.
נראה כי הפלסטינים החליטו לקבל את הרעיון של שיחות קרבה ויזמו את החלטת התמיכה של הליגה הערבית גם משום שקבלו כמה הבטחות מהממשל האמריקאי. כך למשל פורסם, כי במסמך שנמסר לפלסטינים כתשובה לשאלותיהם על היוזמה לשיחות עקיפות, ארצות הברית התחייבה בפני הרשות הפלסטינית, כי אם אחד הצדדים לא ימלא אחר ציפיותיהם של האמריקאים, היא תבהיר את דאגותיה ותפעל בהתאם כדי להתגבר על המכשול. המשמעות היא שארצות הברית לא רק תעביר מסרים בין שני הצדדים אלא גם תיתן הצעות משלה ורעיונות גישור. הממשל גם מסר בתשובתו כי היעד המרכזי שלו הוא הקמת מדינה פלסטינית ריבונית, עצמאית ובת קיימא. המדינה הפלסטינית תהיה בעלת טריטוריה רציפה, ותביא לסיום הכיבוש שהחל בשנת 1967. אין בנוסח זה התחייבות ברורה לגבולות 1967 והוא מבטא חזרה על התבטאות קודמת של מזכירת המדינה, קלינטון.
שיחות קרבה הן מסורבלות ופחות יעילות משיחות ישירות. הן נותנות גם יותר כוח למתווך האמריקאי שיהיה חופשי להחליט באיזו דרך להעביר את המסרים ההדדיים ואיך לקדם את הצעות הגישור שיהיו לו. התוצאה תהיה כנראה בסופו של דבר שהצדדים יכוונו את מסריהם אל האמריקאים במקום זה לזה, ויש סכנה שהמטרה העיקרית של שני הצדדים תהיה להגיע בסיום המשא ומתן לעמדה שבה יוכלו להאשים את הצד השני בכישלונו והצד האמריקאי ייתן גיבוי לטענתם.
שיחות הקרבה ימלאו את תפקידן רק אם יוכלו להפוך אחרי פרק זמן קצר יחסית לשיחות ישירות. מעבר זה עלול להיות קשה אם הפלסטינים ימשיכו לעמוד על דרישתם להקפאה מלאה של ההתנחלויות.
ההחלטה הפלסטינית מסמנת מבחינה מסוימת את סופה של תקופה נוחה ביחסי ממשלת ישראל עם ארצות הברית. כל עוד סירב עבאס לחדש את השיחות יכלה ישראל לטעון כי הקיפאון בתהליך המדיני הוא באשמת הפלסטינים. לאחר פתיחת שיחות הקרבה ישראל לא תוכל להסתפק בהצהרות כלליות על נכונותה לממש את פתרון שתי המדינות ותצטרך להציג עמדות קונקרטיות בסוגיות המפתח; גבולות, ביטחון, ירושלים ופליטים. נוכח העובדה שראש הממשלה נתניהו הצהיר כבר כמה פעמים שהעמדות שהציג קודמו, אולמרט, במשא ומתן עם הפלסטינים אינן מקובלות עליו, סביר שהשיחות יקלעו למשבר זמן קצר לאחר תחילתן. במשבר זה סביר כי ארצות הברית תעמוד לצד הפלסטינים ולא לצד ישראל משום שזו נסוגה מעמדות קודמות. ממשלת ישראל תצטרך לגבש דרך להתמודד עם משבר זה אולי באמצעות הצעת חלופות להסכם מלא עם הפלסטינים.
בשלב זה עבאס מתנגד לכל חלופה שאינה הסכם קבע מלא ואכן נמסר שבמסמך שנמסר לפלסטינים הודגש שהממשל רשם לפניו שהפלסטינים אינם מעוניינים לממש את האופציה של מדינה עם גבולות זמניים אשר מופיעה ב"מפת הדרכים".
מעבר לפערים העמוקים שבין עמדות שני הצדדים, השיחות עלולות להיות מושפעות גם מהתגברות החיכוך בין ישראל והפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון בעקבות החלטות והתבטאויות שונות של הממשל הישראלי, המצטרפות לתסכול הפלסטיני מהקיפאון המדיני. עדות להשפעות אפשריות של מצב הרוח העכור של הצבור הפלסטיני יש בסקר דעת הקהל האחרון שערך המכון הפלסטיני PCSR לפיו כ-40 אחוזים מהנשאלים תומכים בחידוש האנתפאדה החמושה. כאשר נשאלה אותה שאלה ב-2006 אחוז התומכים בחידוש האינתיפאדה החמושה היה פחות מ-10. הביקורת הפנימית על עבאס בשל חידוש השיחות תתעצם והוא יתקשה לקיים את השיחות אם ייתפס בציבור הפלסטיני כמי שנכנס לשיחות עם ישראל כאשר היא מגבירה את דיכוי הפלסטינים ואת "גזל אדמותיהם". יהיה על ישראל לנקוט בצעדים להרגעת השטח אם רצונה בקיום השיחות.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על