רז צימט

מלחמת 12 הימים בין איראן לישראל ביוני 2025 הייתה העימות הישיר הראשון בהיקף מלא בין שתי המדינות. חרף מִשכה הקצר יחסית היא נחשבת לאירוע מטלטל במיוחד ברפובליקה האסלאמית, בעיקר לנוכח מהלומת הפתיחה של ישראל, הצטרפות ארצות הברית למערכה והיקף הנזק למערכי הגרעין והטילים האיראניים. מאז תום המלחמה מצויה איראן בתהליך מתמשך של הפקת לקחים בעקבות הפערים הניכרים שנחשפו ביכולות ההרתעה וההגנה שלה. הצורך בשיפורים ובהתאמות בתפיסת הביטחון הלאומי אינו נעלם מעיני ההנהגה האיראנית, אך נראה כי לעת עתה אין בכך כדי לחולל שינוי מהותי באסטרטגיה הכוללת. נראה כי איראן מעדיפה לבצע התאמות מסוימות במדיניותה במסגרת התפיסה הקיימת, תוך מציאת פתרונות אפשריים לפערים שנתגלו, ולא לחולל תמורות משמעותיות בסוגיות הליבה האסטרטגיות. מכל מקום, המציאות החדשה שנוצרה בעקבות המלחמה מתאפיינת בחוסר יציבות, וספק אם הסטטוס קוו הנוכחי יכול להימשך לאורך זמן, בייחוד לנוכח האפשרות הגוברת למיסקלקולציה בין איראן לישראל ולקבלת החלטות עתירות סיכון מצד איראן, בעיקר בתחום הגרעין. מזכר זה נועד לבחון מהם הלקחים שאיראן מסיקה מהמלחמה ואת השלכותיה בארבעה תחומים מרכזיים: הגרעין, המערכים הצבאיים האסטרטגיים, הזירה האזורית והזירה הפנימית, וכיצד היא השפיעה על תפיסת הביטחון הלאומי האיראנית. נוסף על כך הוא כולל שורת המלצות למדיניות שנועדו לבלום, או לכל הפחות לעכב את מאמציה של איראן לשיקום יכולותיה האסטרטגיות ובראשן תוכנית הגרעין, ואת הציר הפרו-איראני באזור, ולצמצם ככל האפשר את הסיכון לחידוש הלחימה.

הצעירים חוגגים "האלווין", המשטר מציב פסל של מלך פרסי קדום: מהן הסיבות למגמות אלה, שאינן מתיישבות עם זהותה האסלאמית של איראן, וכיצד הן משליכות על עתידה של הרפובליקה האסלאמית?

איך נראה השינוי חסר התקדים ברשת השלוחים של משטר האייתולות בזירות השונות - ומהן המשמעויות לישראל ולארה"ב?

מה ניתן ללמוד על טיב הקשר בין מוסקבה, בייג'ינג וטהראן לאחר המבחן שעברו היחסים במהלך מלחמת 12 הימים?

משלהי שנת 2024 נשמעת ביקורת גוברת מצד חוגים אולטרה-שמרניים ומהפכניים ברפובליקה האסלאמית בסוגיות מדיניות פנים וחוץ. עיקר הביקורת הופנתה להימנעות איראן מתגובה לתקיפה הישראלית ב-26 באוקטובר 2024, לכישלונות האיראניים בסוריה על רקע קריסת משטר אסד ולהחלטה לעכב את מימוש חוק הרעלה, שנועד להחריף את הענישה על הפרת קוד הלבוש האסלאמי. אף כי חילוקי דעות ומאבקי כוחות בין הזרמים הפוליטיים המרכזיים באיראן הם מאפיין קבוע במערכת האיראנית, מחאת הקבוצות הרדיקליות מעוררת עניין ציבורי ופוליטי מיוחד. זאת בעיקר לנוכח העובדה שהיא נסבה סביב החלטות שאינן באחריותה הבלעדית של הממשלה ואשר התקבלו בידי מוסדות פוליטיים הכפופים ישירות למנהיג איראן, ובראשם המועצה העליונה לביטחון לאומי. לפיכך, חוגים במחנה השמרני מביעים חשש כי קריאת התיגר מצד הרדיקלים על מדיניות השלטונות עלולה לא רק לערער אף יותר את הלכידות החברתית אלא גם לפגוע בלכידות האליטה השלטונית. גם אם אין בביקורת הגוברת מצד הרדיקלים על מדיניות המשטר משום איום מיידי ומשמעותי על לכידות האליטה הפוליטית והביטחונית באיראן, היא עלולה לערער את בסיס התמיכה האידאולוגי של המשטר ולהקשות עליו להתמודד לאורך זמן עם איומים משמעותיים יותר על יציבותו.