פרסומים

תקציר

האסלאם הפוליטי 

פרשנים וחוקרים נוטים לחלק את השחקנים במזרח התיכון (מדינות וגופים לא מדינתיים) לשני מחנות. האחד מורכב ממדינות התומכות או המזוהות עם האחים המוסלמים והתנועות־הבנות שלה במרחב. המחנה האחר מורכב, על פי חלוקה זו, ממדינות הרואות בתנועות הללו איום על ביטחונן ומעמדן. במחנה המזוהה עם האסלאם הפוליטי נמנות בדרך כלל טורקיה, קטר וחמאס. מצרים תחת שלטון עבד אל־פתאח א־סיסי, לעומת זאת, היא המזוהה ביותר עם המחנה הנגדי ולצידה ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ויתר מדינות המפרץ הערביות, להוציא את קטר.

בית המלוכה הקטרי היה מזוהה עם האידיאולוגיה וסייע לממן רבות מתנועות האסלאם הפוליטי במרחב, בכלל זה משטרו של מוחמד מורסי במצרים. בהקשר זה הוא ביצע התאמות מסוימות במדיניותו זו, בראש ובראשונה בשל לחץ כבד מצד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות. במסגרת זו הצטמצם הכיסוי האוהד לאחים המוסלמים ברשת אל־ג'זירה, וכמה אישים המזוהים עם התנועה אף התבקשו לעזוב את האמירות. באותו אופן, עד קיץ 2017 אימצה ערב הסעודית עצמה מדיניות מרוככת יותר כלפי התנועה, בניסיון להתקרב אל קטר, טורקיה וחמאס. האיום הגדול ביותר על ערב הסעודית נשקף בראייתה מכיוונה של איראן, ומכאן רצונה לגבש גוש סוני גדול ומאוחד במרחב.

בריאד הבינו, לפחות זמנית, שיש לבלוע את הגלולה המרה הנקראת 'האחים המוסלמים' לצורך הפניית המשאבים הנחוצים לפעולה מול האיום המרכזי - איראן השיעית שכוחה במרחב גובר, מנקודת מבטה של ערב הסעודית. הפרגמטיות שמגלים המלך סלמן בן עבד אל־עזיז ובנו, סגן יורש העצר ושר הגנה מוחמד בן־סלמן, ביחסם לסניפי האחים המוסלמים במרחב (הדבר נכון גם באשר ליחס הממלכה לסניף המקומי של התנועה בתימן) באה לידי ביטוי, כאמור, גם בהתחממות היחסים עם חמאס. בריאד האמינו שקשרים אלו יסייעו לממלכה לא רק להרחיק את חמאס מאיראן ולמצב אותו כמתווך בין הפלגים הפלסטיניים, אלא גם לחזק את השפעתו על הנעשה ברצועה. תרמה להתקרבות זו גם הפגיעה ביחסי חמאס ואיראן על רקע מלחמת האזרחים בסוריה והתייצבות הארגון נגד משטר אסד.

חמאס גם לא זנח לחלוטין את קשריו עם איראן. עדות לכך ניתן למצוא בבחירתו של יחיא סינוואר, איש הזרוע הצבאית לשעבר ובעל קשרים עם איראן, לתפקיד מנהיג התנועה בעזה בפברואר 2017. למינויו של סינוואר עלולות להיות השלכות שליליות. על יחסי חמאס-ערב הסעודית ועל יכולתה של האחרונה לממש כמה מיעדי החוץ שלה מול איראן ומול הזירה הפלסטינית. גם איחוד האמירויות נותר מסויג מהתנועה. בשל חששות מערעור היציבות הפנימית בפדרציה, הכלכלה השנייה בגודלה במזרח התיכון נותרה הניצית ביותר מבין שש מדינות המפרץ הערביות כלפי תנועות האסלאם הפוליטי, והיא התומכת העיקרית במשטר א־סיסי במצרים מבחינה כלכלית ופוליטית. היא גם התומכת העיקרית במוחמד דחלאן, גם בשל מעמדו ברצועת עזה, ומקווה לראותו מחליף את מחמוד עבאס ומנהיג את תנועת פתח ואת הרשות הפלסטינית.

תפקידה של קטר 

תמיכתה של קטר בחמאס והשקעותיה ברצועת עזה משתלבות היטב במדיניות החוץ האופורטוניסטית של האמירות, ובניסיונותיה להטביע את חותמה ולהגביר את השפעתה במזרח התיכון.

קטר מאמינה גם שבאמצעות יחסיה עם גורמים כאיראן, טאליבן וחמאס היא קונה לעצמה השפעה, אך גם "תעודת ביטוח" מפגיעתם הרעה. כחלק מפעלתנותה משקיעה האמירות ביהודה ושומרון (למשל בעיר הפלסטינית החדשה רוואבי) ואף במגזר הערבי בישראל. אולם עיקר תמיכתה, שהואצה ב־2012 לאחר ביקור האמיר דאז חמד בן־ח'ליפה, מופנית עתה לרצועת עזה. האמירות הקטנה במפרץ תפסה בשנים האחרונות את מקומה של מצרים, ועתה היא מבקשת להיות המתווכת העיקרית בין הפלגים הפלסטיניים.

תמיכת האמירות בחמאס - התמיכה הגדולה ביותר מכל מדינה ערבית אחרת - באה לידי ביטוי בחיזוק היכולות השלטוניות של חמאס ברצועה, בעיקר על ידי תשלום משכורות, וקידום פרויקטים הומניטריים ותשתיתיים ברצועה באישורה ובסיועה של ישראל. דווח אף על ניסיונות תיווך מטעם קטר בין ישראל לחמאס, שמטרתם חילופי שבויים, קידום הקמת נמל ימי מול חופי הרצועה והעברת סיוע לתושבי הרצועה.

במהלך מבצע 'צוק איתן' הציבה היריבות בין קהיר לדוחה דילמה בפני הנהגת חמאס - האם לאמץ את יוזמת התיווך המצרית ובכך להסתכן באובדן הסיוע של קטר , או להעדיף את תמיכת האמירות העשירה ולהסתכן בניתוק בין עזה לצינור החיים המצרי. ואכן, העמדה הקשוחה שהציגה הנהגת חמאס כלפי יוזמת התיווך המצרית במהלך המבצע - בראש ובראשונה הדרישה להסיר את הסגר מעל הרצועה - יוחסה להשפעה הקטרית על הארגון. ואולם, תנועת חמאס נאלצה לקבל לבסוף את ההצעה המצרית, כשנראה היה שבהיקף ההרס וההרג ברצועה טמון איום על עצם שלטונה ברצועה, ועקב לחץ מצרי כבד.

המדיניות הישראלית 

ניכרת דואליות מסוימת במדיניות, לפחות זו המוצהרת, של ישראל מול קטר ופעילותה בעזה. בכירים ישראלים התבטאו בשנים האחרונות בתקיפות כלפי קטר וביקשו לבודד את האמירות תומכת הטרור. . שר הביטחון, אביגדור ליברמן, התנגד בהיותו חבר כנסת למתן בכורה לקטר במאמצי השיקום ברצועה, וטען כי "אחת הבעיות המרכזיות היא שהפכנו את הקטרים למתווך לגיטימי. הם מארחים את מפקדות חמאס שם, משמיצים אותנו באמצעות אל־ג'זירה". אולם, לא זו בלבד ששיתוף הפעולה של ישראל עם האמירות במאמצים לא פסק, אלא הוא אף גבר.

ישראל וקטר אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים. ואולם, מתקיימים קשרים בין בכירים בשתי המדינות וכן סחר (בעיקר עקיף) בהיקף מצומצם בין המדינות, ישראלים מבקרים באמירות וקטרים לא רבים מבקרים בישראל. קטר הצהירה על נכונותה לקיים קשרים גלויים עם ישראל בתנאי שהאחרונה תפגין "רצינות" בתהליך המדיני (וספציפית — שתקפיא את הבנייה בהתנחלויות). זהו תנאי סף נמוך מהתנאים שמציבות יתר מדינות המפרץ הערביות. בנוסף, למרות יוזמת חקיקה בנושא, קטר אינה מוגדרת מדינת אויב.

דחיית העימות הבא 

המצב ברצועת עזה הורע עקב מבצע 'צוק איתן', בעיקר בשל ההרס שנגרם מהלחימה, אולם גם בשל אי־העברת מרבית הסיוע שהובטח על ידי המדינות התורמות, וכתוצאה מהמדיניות המצרית כלפי חמאס, המתבטאת בין היתר בניסיון לפרק את תשתית המנהרות. מעשה נכון של ישראל יהיה עידוד מעורבות עמוקה יותר מצד מדינות המפרץ בעזה, ולו כדי להוות משקל נגד לאיראן.

ישראל התקשתה לבסס הסדרה מחודשת ברצועה לאחר מבצע 'צוק איתן' שנועדה למנוע התעצמות עתידית של חמאס, ולא שינתה במהותו את המצב האסטרטגי בינה לבין הארגון. הפגיעה בבניין הכוח הצבאי של הארגון הייתה קשורה יותר להתקררות ביחסים בין הארגון לאיראן על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, למאמץ המצרי בנושא מנהרות ההברחה וללחץ שהפעילה ערב הסעודית על סודאן - שהייתה נתיב הברחות מרכזי לרצועה - להתרחק מאיראן. ספק אם ישראל תבחר גם במערכה הבאה מול חמאס למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ולו משום המשמעויות הצבאיות והמדיניות של מהלך זה. בהיעדר אלטרנטיבה טובה לשלטון חמאס בעת הנוכחית, על ישראל להמשיך להרתיע את חמאס מבחינה צבאית ולדחות ככל האפשר את העימות הבא באמצעות סיוע כלכלי והומניטרי - נושא נוסף שבו לישראל ולמדינות המפרץ הערביות יש אינטרס משותף.