פרסומים

בשבעה עשר במאי 2010 חתמו איראן, טורקיה וברזיל על הסכם להחלפת 1200 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (LEU) הנמצא ברשותה בתמורה לקבלת אורניום המועשר בדרגה של 20% בעבור כור מחקר גרעיני ליד טהראן (TRR). אם ייצא ההסכם לפועל, הוא יהווה הישג לאיראן. איראן תוכל לקבל דלק עבור כור המשמש אמנם כיום לייצור רדיו-איזוטופים למטרות רפואיות, אך בו קוימה בעבר פעילות מחקר שהייתה קשורה בתכנית הגרעין הצבאית: מחקר בנושא פלוטוניום וייצור פולוניום-210, אשר שימושו היחיד הוא בכלי נשק גרעיניים. למעשה, את הרדיו-איזוטופים הרפואיים ניתן להשיג ממספר מקורות מסחריים, והם לא היו נופלים תחת כל קטגוריה של סנקציה.

ראשית, על פי הסעיף הראשון בהסכם, איראן תקבל לגיטימציה מפורשת להמשך ניהול תוכניתה להעשרת אורניום "למטרות שלום", וככל הנראה אפילו לא תידרש לשלוח אל מחוץ לגבולות המדינה את האורניום המועשר בדרגה של 20%, שאותו היא החלה לייצר בפברואר השנה. לגיטימציה מעין זו שתוענק לפעילות ההעשרה של איראן תעמוד בסתירה ישירה לדרישתן של חמש החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר שלוש מתוכן כללו החלטות בדבר הטלת סנקציות על מנת לשכנע את איראן לחדול מפעילותה זו.

אין זה ברור לפי שעה האם ההסכם בין שלוש המדינות ייחתם במתכונתו הנוכחית, מאחר שההסכם האמיתי חייב להיערך בין איראן לבין "קבוצת ווינה": ארצות הברית, צרפת, רוסיה, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שהציעו את עסקת הדלק המקורית באוקטובר 2009, אשר נדחתה על ידי איראן. בכל מקרה, קיימים הבדלים ניכרים בין מה שעמד לדיון לפני שבעה חודשים לבין העסקה הנוכחית. בנוסף, האווירה הכללית השתנתה, ונראה כי לא מעט מדינות חושדות עתה הרבה יותר ממשחקה של איראן שכל תכליתו היא להרוויח זמן. כוונתן של ברזיל, טורקיה ואיראן להגיע להסכם מהיר על מנת לרוקן מתוכן את דיוני מועצת הביטחון של האו"ם בדבר סבב רביעי של סנקציות נחלה כבר כישלון: למחרת היום בו סוכמה עסקת הדלק הגרעיני הציגה ארצות הברית טיוטת החלטה בדבר הטלת סנקציות נוספות על איראן שאף נהנה מן התמיכה, לה ציפו זמן רב, של כל חמשת החברות הקבועות של מועצת הביטחון.

עם זאת, סביר להניח כי הדיונים על העסקה יימשכו, וחשוב על כן להתמקד בשאלות החשובות העולות לאור סעיפיה, כמו גם לדון בהשלכות ההצעה ובמיוחד במה שחסר בה.

השאלה המרכזית היא, כמובן, השפעתה של ההחלפה על הסיכויים הכוללים של איראן לפתח יכולת גרעינית צבאית. כאשר לוקחים בחשבון כי איראן אמורה להעביר לטורקיה רק כמחצית מתוך מלאי האורניום המועשר שברשותה, וכי זכותה להמשיך בפעילות ההעשרה תזכה על-פי ההסכם ללגיטימציה, השאלה היא כמה זמן היה לוקח לאיראן להשיג את הכמות הדרושה של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, אשר לאחר שהיה עובר העשרה, היה בו די כדי לייצר פצצה גרעינית אחת? ומתי תהיה איראן מסוגלת לייצר מחדש את מלוא הכמות של אורניום המועשר בדרגה נמוכה אשר הועברה לטורקיה במסגרת ההחלפה? התשובה לשאלה הראשונה היא חודשים בודדים לכל היותר. התשובה לשאלה השנייה – קרוב לשנה, או אולי פחות מכך, אם איראן תפעיל יותר סרכזות, או סרכזות באיכות טובה יותר במרכז/י ההעשרה שלה.

מהו, אם כן, יתרונה של העסקה בעת הזו? עבור איראן היא מגלמת יתרונות גדולים, לרבות הדלק החדש עבור כור המחקר הגרעיני, הפרעה מינימאלית למטרותיה ארוכות הטווח של תוכנית הגרעין, והפצת מסר של רצון טוב לכאורה, שעלול לפגוע בנכונותם של השחקנים הבינלאומיים להתמודד עם שאיפותיה הגרעיניות של איראן בנחישות הדרושה. עבור העולם, ההסכם יביא לעיכוב של חודשים אחדים לכל היותר ביכולתה של איראן להשיג שוב את קו היעד של הייצור הפוטנציאלי של פצצת הגרעין הראשונה שלה.

ההסכם עוסק בהפקדתם של 1200 קילוגרמים של אורניום איראני המועשר בדרגה נמוכה בשטחה של טורקיה. מה לגבי האורניום המועשר בדרגה של 20% אותו איראן כבר ייצרה? מדוע הוא אינו מהווה חלק מן העסקה? אם העסקה תיושם, איראן הרי לא תזדקק לעשרים האחוזים שלה, מכיוון שהיא תקבל את מה שהיא זקוקה לו מכוח ההסכם. האם תידרש איראן להפסיק את פעילות ההעשרה לכדי 20% כתוצאה מן העסקה, מכיוון שפעילות זו תיחשב למיותרת?

עולות גם שאלות מעשיות באשר להחלפה עצמה. מי יספק את החומר לייצור הדלק של הכור? למרות שהדבר אינו מובהר די הצורך בהצעה, ניתן להניח כי האורניום המועשר בדרגה נמוכה של איראן שיופקד בטורקיה לא ישמש למטרה זו, מכיוון שצוין במפורש כי חומר זה יישאר בבעלותה של איראן עד אשר העסקה תושלם, וכי הוא יוחזר לשטחה מיידית וללא תנאי אם ברגע נתון כלשהו תתבצע הפרה של הוראה כלשהי של ההסכם בין הצדדים. ומי יבצע את ההעשרה לכדי 20%? מי ייצר את מוטות הדלק? מדובר כאן בתהליך מורכב, שאך מדינות מעטות יודעות לשלוט בו. מי יקבל לידיו את 1200 ק"ג של אורניום איראני מועשר בדרגה נמוכה בהחלפה הסופית? מי ישלם עבור ההעשרה ועבור ייצור הדלק? מהו מחירו של המבצע? האם שנה אחת (התקופה המצוינת בהסכם) היא תקופה מספקת עבור התהליך?

השגתו של הסכם זה, גם אם הוא לא ייושם בסופו של דבר, כבר גרמה לקרע נוסף בקרב חברות מועצת הביטחון. בעוד שברזיל וטורקיה היו נחושות בדעתן כי אין מקום לדון בהחלטות נוספות בדבר הטלת סנקציות על איראן, מאחר והעסקה יוצרת "מצב חדש", הסכימו חברי קבוצת החמישה על ההצעה לסבב הרביעי של סנקציות אשר הוגשה על ידי ארצות הברית. גם אם ההסכם לא יצא אל הפועל, בעצם התהוותו הוא הדגיש את המחלוקות הקיימות במועצת הביטחון. יתרה מכך – באשר ליתרון האפשרי היחיד של העסקה, דהיינו עיכוב של מספר חודשים בהתקדמותה של איראן להשגת יכולת גרעינית צבאית -- השאלה החשובה ביותר היא איזה שימוש תעשה הקהילה הבינלאומית בזמן אותו היא תרוויח. ללא אסטרטגיה כוללת לטיפול בסוגיה זו, העיכוב לא יהיה יותר מאשר מה שהו, והמתנה לאיראן – תהיה לעובדה.