קפיצת מדרגה בהיערכות ההגנתית של החזית האזרחית

מתחילת שנת 2010 התבשר הציבור בישראל – ואויבי המדינה מבחוץ – בדבר שתי התפתחויות חשובות בכול הקשור לעיבוי חגורת ההגנה על החזית האזרחית: כך התפרסם בתקשורת, אך לא באורח רשמי, כי הקבינט המדיני–ביטחוני החליט לאחרונה לחלק ערכות מגן לכלל הציבור, החל מפברואר 2010, במהלך תקופה של שלוש שנים, ובעלות של מיליארד שקל. מיד לאחר מכן נודע כי מערכת ההגנה האקטיבית הטקטית "כיפת ברזל", ליירוט פצצות מרגמה ורקטות קצרות טווח (4-70 ק"מ), המפותחת על ידי רפא"ל, הצליחה ליירט מטח משולב של טילים המדמים רקטות קסאם וגראד. עוד דווח כי כתוצאה מהניסוי המוצלח תוכרז המערכת כמבצעית בעתיד הקרוב וסוללות ראשונות יוצבו בפריסה מבצעית בחודשים הקרובים, בשלב ראשון בדרום הארץ ומאוחר יותר גם בצפונה.

בשורות אלה מצטרפות לשורה של התפתחויות נוספות, המצביעות במצטבר על גישה רצינית ועקבית יותר מבעבר, של מערכת הביטחון, במה שקשור לחיזוק המוכנות של העורף להתמודד עם האתגרים המתעצמים של חמאס, חזבאללה, הסורים והאיראנים. בין אלה נציין במיוחד את הסדרה הצפופה והמגוונת של תרגילים אזוריים וכלל ארציים שיזמו ומנהלים פיקוד העורף ורשות החירום הלאומית (רח"ל), בתחומים השונים ומול תסריטי האיום המגוונים, כולל אלה הבלתי קונבנציונאליים. לתרגילים אלה, בהם משולבות גם המערכות האזרחיות השונות, חשיבות רבה, גם בגלל שיפור המקצועיות של העוסקים במלאכה, אך גם משום שיש בחלק גדול מהם כדי לערב את הציבור הרחב ולייצר אצלו היכרות עם התרגולות הנדרשות לשעת חירום.

עוד דווח לאחרונה על שיפור ביכולות הגילוי והזיהוי של סוללות ה"חץ" (שהיקף ייצורן גדל לאחרונה) וה"פטריוט", המאפשרות גמישות רבה יותר בהגנה על המדינה מפני טילים בליסטיים ארוכי טווח. שיפור זה בא לידי ביטוי בתרגיל המשותף האחרון עם צבא ארצות הברית "ג'ניפר קוברה", בו השתתפה גם יחידת ההתרעה האמריקנית המוצבת באורח קבע בישראל. נמשך גם תהליך הפיתוח של מערכת ההגנה האקטיבית לטווח בינוני, "שרביט קסמים", האמורה להגיע לבשלות ב-2012. כמו כן נמשך המאמץ להביא לשיפור במערכת ההתראה לציבור הרחב, האמורה להניב, בשנתיים הקרובות, מיקוד ההתראה למתחמים מצומצמים הרבה יותר, מה שיאפשר אזהרה לאלה המאוימים באמת ושחרור האחרים להמשך "שגרת חירום".

כל אלה משקפים מאמץ מתוכנן, סדור ומתמשך בהתכוננות החזית האזרחית למלחמה. יש לקוות כי המשך התהליך ומימוש התכניות והצפי להתעצמות ולהשלמת ההיערכות, יביא בהדרגה, בתוך כשלוש שנים, לצמצום ניכר של הפער בין היכולות המשתפרות של האויב לפגוע במוקדי האוכלוסייה האזרחית בפריפריה ובמרכז, לבין יכולות ההגנה הצבאית האזרחית של ישראל. נזכיר ונציין כי יכולות ההגנה אינן עומדות בפני עצמן, והן חייבות להשתלב ביכולות ההרתעה והמתקפה של צה"ל. תרומתן של אלה הינה מכרעת למניעת עימות צבאי, או לדחייתו, ולמתן מענה הולם למקרה של התלקחות מחודשת, בה תרחישי התקיפה הנרחבת של העורף האזרחי מצויים בסבירות גבוהה ביותר.

תמונה מעודדת זו של ההתקדמות בבניית יכולות ההגנה האזרחית בישראל מצביעות על הפנמה של התובנה, בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, כי בצד מתן המענים ההכרחיים לבניית כושר ההרתעה, ההתרעה וההכרעה, אין מנוס עתה, בעידן העימותים הא-סימטריים, מבנייה מקבילה וסדורה של כושרי המגננה. המלצה נוקבת ברוח זו הביאה כבר ועדת דן מרידור לעדכון תפיסת הביטחון (2006), שלא אושרה עדיין כמכלול על ידי ממשלות ישראל. נראה כי בפועל נפל דבר בוויכוח המסורתי על המשקלות הראויים במדיניות ההשקעה של בניין הכוח הביטחוני הכולל של ישראל: מדינת ישראל משקיעה מאז 2006 יותר משאבים ויותר מאמצים בבניין יכולות ההגנה הצבאית והאזרחית מאשר אי-פעם בעבר. אין ספק ש"נקודת המפנה" באה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שגרמה זעזוע לא רק בכול הקשור ליכולות ולמגבלות של צה"ל במישור ההתקפי, אלא גם בכול האמור לגבי מגבלות ההתגוננות של החזית האזרחית. ברור גם שהמחשת האיום האיראני, בעיקר הישיר, אך גם העקיף – באמצעות "שלוחיה" המקומיים – עשה את שלו. סך הכול ניתן לסכם כי הכיוון הכללי הוא נכון ומאוזן בעיקרו. ההתקדמות למתן מענה אסטרטגי הגנתי ראויה אף היא.

עם זאת, אין מנוס מכמה הארות של הסתייגות, שיהיה בהן כדי לאזן את התמונה, בעיקר בראייה עתידית:

• פיתוח מערכות מבצעיות של הגנה אקטיבית הינו חשוב ביותר. עם זאת, המבחן האמיתי יהיה בהיקף ובקצב ההצטיידות הלכה למעשה. יודגש כי על מנת לייצר כיסוי הגנתי אפקטיבי לאיומים השונים, ולטווחים השונים, יהיה צורך בפריסה של כמויות גדולות של סוללות מהסוגים השונים, בעלויות גבוהות מאד. ההנחה היא שצה"ל ימשיך להעניק עדיפות ברורה בתכניות ההתעצמות שלו לבניית יכולות ההרתעה והמתקפה. השארית תוקדש בראש ובראשונה למערכות ההגנה האקטיבית האסטרטגית – נגד האיום האיראני בעיקר. הדבר יתבטא, ככל הנראה, במתן קדימות נמוכה יחסית להצטיידות במערכות ההגנה הטקטיות כגון "כיפת ברזל". לפי הערכות שונות יהיה צורך בכ-20 סוללות כאלה כדי לתת מענה הגנתי בצפון ובדרום, בעלות משוערת של למעלה ממיליארד שקל. אין לצפות לפריסה מרבית כזו בעתיד הנראה לעין, כאשר בין השיקולים הרבים יעמוד תמיד הפער בין עלותו הגבוהה של הטיל המיירט (עשרות אלפי דולר ליחידה) לבין העלות האפסית כמעט של הרקטה התוקפת. לכן, סביר יהיה לצפות כי צה"ל יהיה מוגבל בהצטיידות במערכת ההגנה הטקטית החדשה ויעדיף לראות בה יותר כמרכיב להרתעה, לצמצום נזקים, בעיקר בתחום התשתיות הלאומיות, ולהעצמת תחושת הביטחון של התושבים, מאשר כמענה הגנתי מלא.

• השיקול הכלכלי – או סדרי העדיפויות הלאומיות כפי שייקבעו בהמשך על ידי הממשלה - יהיה כנראה מכריע גם בעניין חלוקת ערכות המגן. למרות שבתקשורת דווח על השלמת המבצע תוך שלוש שנים, המבצע לא תוקצב עדיין במלואו, ונכון לעכשיו תתאפשר החלוקה ללא יותר משני שליש מהציבור. וכאן ניצב מרכיב רלוונטי נוסף בבניין עוצמתה של החזית האזרחית: הצהרות ויצירת דימוי אופטימי מחייבים את המצהיר, ומשפיעות על תפיסת הציבור את מידת המחויבות של הנהגתו לספק לו את ההגנה לה הוא ראוי. חשיפה של פער ניכר בין הצהרות למעשים בתחום הגנת העורף האזרחי עלולה לייצר אי אימון בתחום חיוני זה ולגרור השפעה שלילית על החוסן החברתי של הציבור הישראלי. העדר או דחיית המימושים של התכניות יפגע לא רק ביכולות ההגנה הפיזיות, אלא גם ביכולות ההגנה המנטאליות ובנכונות הציבור לעשות את המצופה ממנו בשעת מבחן: לממש את החוסן החברתי, הנמדד ביכולתו של הציבור לחזור במהירות לתפקוד נורמטיבי מייד לאחר אירועים טראומטיים. העצמת החוסן מחייבת הזנה והשקעה מתמידים, בעיקר בתקופות רגיעה.

• מה שמעלה הארה מסייגת אחרונה ומכרעת: בניית מערכת ההגנה על החזית האזרחית אינה רק עניין טכני של בנייה ופריסה של אמצעי הגנה אקטיביים ופאסיביים. היא עוסקת בתמציתה בבניה של דימוי ועמדות של הציבור האזרחי, העתיד לעמוד במבחן עליון וישיר בעת מלחמה. מה שתאמר ותעשה ההנהגה שלו, ברמה הלאומית, ובמידה לא פחותה ברמה המקומית, גם בעת רגיעה, ישפיע במישרין על חוסנו ויכולתו להתמודד עם האתגרים הצפויים לו, יותר מכול מרכיב אחר. להמחשת העניין נציע הגדרות של ליאונרד מרכוס ובארי דורן מאוניברסיטת הרווארד, אשר פיתחו מודל משולש של "מנהיגות על" (Meta Leadership ) להכנת ציבור לאירועי חירום: מנהיגי על נוטלים על עצמם אחריות להנהיג בחירום; מנהיגי על פועלים לבניית חוסן חברתי (קהילתי); ומנהיגי על מתאמים את עבודתם ואת עמדותיהם עם האחרים הפועלים לבניית החזית האזרחית ולניהולה בחירום. כול עוד לא יובן ויוטמע בישראל, ברמה הלאומית וברמת השלטון המקומי ש"מנהיגות על" פעילה, מחויבת ואמינה היא האמצעי המוביל לבניית החוסן האזרחי, לא תמוצה קפיצת המדרגה הטכנולוגית בפיתוח מערכות להגנה האזרחית