תוכן העניינים:

תמצית הממצאים

הזירה שהכי מטרידה את הציבור היהודי היא יהודה ושומרון (77 אחוזים); פחות משליש מהציבור היהודי סבור כי המצב הביטחוני בצפון מאפשר ביטחון לתושבים – כמעט מחצית מאמינים כי המצב מחייב חזרה ללחימה מוגבלת; רוב בציבור (59 אחוזים) חושב שהחלטות הדרג המדיני לא מתבססות על שיקולים מקצועיים; 61 אחוזים מהציבור היהודי מתנגד להסדר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהתאם לרעיון שתי מדינות לשני עמים.

מתודולוגיה

הסקר נערך בין התאריכים 16-13 בנובמבר, 2025, בהובלת המרכז לאיסוף וניתוח נתונים במכון למחקרי ביטחון לאומי. עבודת השדה בוצעה על ידי "iPanel" במהלכה רואיינו באינטרנט 801 איש ואישה בשפה העברית ו-150 בשפה הערבית, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.17% ± ברמת ביטחון של 95%.

לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | תוצאות הסקר בשפה בערבית - نتائج الاستطلاع باللغة العربية | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי 

הנתונים המלאים 

תפיסת האיומים והאתגרים

• פחות משליש מהציבור הישראלי (29 אחוזים) מעריכים את מצב הביטחון הלאומי כיום כטוב או טוב מאוד. 27 אחוזים מעריכים כי מצב הביטחון הלאומי של ישראל רע או רע מאוד, ו-44 אחוזים מדרגים אותו כ-"בינוני".

  • מהנתונים עולה פער מובהק בין הציבור היהודי לבין הציבור הערבי: בקרב יהודים, 31 אחוזים מעריכים את מצב הביטחון הלאומי כטוב ורק 23 אחוזים רואים בו רע. לעומת זאת, בקרב ערבים, 17 אחוזים בלבד מעריכים את המצב כטוב, בעוד 42 אחוזים סבורים כי הוא רע.
  • בנוסף, ניכרים פערים משמעותיים בין מצביעי הקואליציה למצביעי האופוזיציה. מצביעי הקואליציה נוטים להעריך את מצב הביטחון הלאומי באור חיובי (44 אחוזים "טוב" או "טוב מאוד" ורק 13 אחוזים "רע" או "רע מאוד"), ואילו בקרב מצביעי האופוזיציה שליש (33 אחוזים) סבורים כי המצב רע, ורק 18 אחוזים מעריכים אותו כטוב.

• עתיד הביטחון הלאומי: אופטימיות רבה יותר מפסימיות. כאשר מבקשים מהציבור הישראלי להעריך את מצב הביטחון הלאומי של ישראל בעוד כחמש שנים, 41 אחוזים מעריכים כי המצב ישתפר (31 אחוזים "די ישתפר" ו-10 אחוזים "ישתפר מאוד"). זאת לעומת 22 אחוזים הסבורים שהוא יורע ו-24 אחוזים נוספים שאינם צופים שינוי.

  • בקרב הציבור היהודי כמעט מחצית (46 אחוזים) מעריכים כי מצב הביטחון הלאומי ישתפר, ורק 19 אחוזים צופים החמרה. מנגד, בקרב הציבור הערבי התמונה הפוכה: 35 אחוזים מעריכים שהמצב יורע ורק רבע (25 אחוזים) צופים שיפור.
  • בחתך פוליטי, ניכרת אופטימיות בעיקר בצד הקואליציוני והימני של המפה: 58 אחוזים ממצביעי הקואליציה ו-53 אחוזים ממצביעי הימין מעריכים כי מצב הביטחון הלאומי ישתפר, לעומת 35 אחוזים בלבד ממצביעי האופוזיציה וממצביעי המרכז-שמאל.

• דאגה גבוהה מהאיומים הביטחוניים החיצוניים. 72 אחוזים מהציבור הישראלי מדווחים כי הם מודאגים מאוד או די מודאגים מהאיומים הביטחוניים על ישראל מבחוץ, ורק 27 אחוזים אינם מודאגים או די לא מודאגים.

  • הדאגה רחבה יחסית בכל המגזרים: כ-73 אחוזים מהיהודים ו-69 אחוזים מהערבים מדווחים על דאגה.
  • בקרב מצביעי האופוזיציה שיעור הדאגה גבוה במיוחד (84 אחוזים), לעומת 61 אחוזים בקרב מצביעי הקואליציה. בחלוקה למחנות פוליטיים, גם בימין (66 אחוזים) וגם במרכז-שמאל (78 אחוזים) רוב גדול מודאג מהאיומים הביטחוניים החיצוניים.

• דאגה גבוהה אף יותר מהמתחים החברתיים הפנימיים. 83 אחוזים מהציבור הישראלי מודאגים מהמתחים החברתיים הפנימיים בתוך ישראל, ורק 15 אחוזים אינם מודאגים. ניכר כי הציבור תופס את ישראל כמתמודדת בו־זמנית עם איומים ביטחוניים חיצוניים משמעותיים ועם משבר פנימי מתמשך - שני גורמים הנתפסים כבעלי פוטנציאל איום מהותי.
• בקרב יהודים, שיעור המודאגים מהמתחים החברתיים פנימיים עומד על 86 אחוזים, ובקרב ערבים על 75 אחוזים.

• • הפער בין מחנות פוליטיים ניכר גם בהקשר זה: 90 אחוזים ממצביעי האופוזיציה מודאגים מהמתחים החברתיים, לעומת 78 אחוזים ממצביעי הקואליציה - אך בשני המחנות מדובר ברוב גורף. גם בחלוקה למחנות פוליטיים רחבים, 80 אחוזים ממצביעי הימין ו-88 אחוזים ממצביעי המרכז-שמאל מביעים דאגה.

• ירידה חדה בתחושת הביטחון האישי. במעבר מהערכת ביטחון ברמת המדינה להערכת הביטחון ברמה האישית, נרשמת ירידה משמעותית בתחושת הביטחון: לעומת 37 אחוזים שדיווחו באוקטובר על תחושת ביטחון אישית גבוהה או גבוהה מאוד, רק 28 אחוזים מדווחים כך כעת. 47 אחוזים בציבור מציינים כי תחושת הביטחון האישית שלהם בימים אלה היא "בינונית". 28 אחוזים בלבד מדווחים על תחושת ביטחון גבוהה או גבוהה מאוד, לעומת 24 אחוזים המדווחים על תחושת ביטחון נמוכה או נמוכה מאוד - עלייה ביחס לאוקטובר (19 אחוזים).
• הפער בין יהודים לערבים חד: בקרב יהודים, שליש (33 אחוזים) מדווחים על תחושת ביטחון אישית גבוהה ורק 16 אחוזים על ביטחון נמוך. לעומת זאת, בקרב ערבים רק 7 אחוזים מציינים תחושת ביטחון גבוהה, בעוד ש-55 אחוזים מדווחים על ביטחון נמוך או נמוך מאוד.
• גם הפילוח הפוליטי מצביע על פערים משמעותיים: מצביעי הקואליציה והימין חשים בטוחים יותר – 43-41 אחוזים מהם מדווחים על ביטחון אישי גבוה ורק כ-13-12 אחוזים על ביטחון נמוך. מנגד, בקרב מצביעי האופוזיציה והמרכז-שמאל רק כ-20-19 אחוזים מדווחים על ביטחון גבוה, בעוד שכ-30-27 אחוזים מציינים תחושת ביטחון נמוכה.

אמון באישים ובמוסדות

• 74 אחוזים מהציבור הישראלי מדווחים על אמון גבוה בצה"ל (38 אחוזים "במידה רבה" ו-36 אחוזים "במידה די רבה"), לעומת 25 אחוזים בלבד המדווחים על אמון נמוך. בהשוואה לחודש הקודם, שבו 78 אחוזים מהציבור הביעו אמון גבוה בצה"ל, ניכרת ירידה קלה - אך רמת אמון נותרת גבוהה מאוד.

  • בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה, רמת האמון בקרב הציבור היהודי גבוהה מאוד (83 אחוזים), בעוד שבקרב הציבור הערבי רק 37 אחוזים מביעים אמון גבוה ו-60 אחוזים מדווחים על אמון נמוך.

• אמון גבוה גם בשב"כ ובמפקדי מערכת הביטחון, עם פער חד בין יהודים לערבים. 63 אחוזים מהציבור מביעים אמון גבוה בשב"כ, ו-52 אחוזים מביעים אמון גבוה בראש השב"כ, דוד זיני. כמו כן, 63 אחוזים מביעים אמון גבוה ברמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר.

  • בקרב יהודים מדובר ברמות אמון גבוהות במיוחד: 71 אחוזים מביעים אמון גבוה בשב"כ, 73 אחוזים ברמטכ"ל, ו-59 אחוזים בראש השב"כ. לעומת זאת, בקרב ערבים שיעורי האמון נמוכים משמעותית: רק כ-33-23 אחוזים מביעים אמון גבוה באישים ומוסדות אלה, בעוד 61-43 אחוזים מדווחים על אמון נמוך. אמון הרמטכ"ל נותר זהה לרמתו בחודש אוקטובר (63 אחוזים), בו נרשמה עלייה לעומת חודש ספטמבר (58 אחוזים).

• למשטרה ולמפכ"ל המשטרה נצפתה רמת אמון נמוכה, במיוחד בקרב הציבור הערבי. רק 34 אחוזים מהציבור הישראלי נותנים אמון גבוה במשטרת ישראל, לעומת 65 אחוזים המדווחים על אמון נמוך (23 אחוזים "אין אמון כלל" ו-42 אחוזים "אמון במידה מועטה"). במפכ"ל המשטרה, רב ניצב דני לוי, 32 אחוזים בלבד מביעים אמון גבוה, בעוד 58 אחוזים מדווחים על אמון נמוך.

  • בקרב הציבור הערבי רמת האמון נמוכה במיוחד: רק כ-22-19 אחוזים מביעים אמון גבוה במשטרה ובמפכ"ל, בעוד כ-57-55 אחוזים מדווחים על חוסר אמון מוחלט.

• הדרג הפוליטי - אמון נמוך מאוד, עם קיטוב פוליטי חריף. 26 אחוזים בלבד מהציבור מביעים אמון גבוה בממשלת ישראל, 34 אחוזים בראש הממשלה, בנימין נתניהו, 29 אחוזים בשר הביטחון, ישראל כ"ץ, ו-27 אחוזים בשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. כשני שלישים מהציבור (71-65 אחוזים) מדווחים על אמון נמוך בכל ארבעת האישים. ראוי לציין כי רמת האמון בממשלה ובראש הממשלה נותרה ללא שינוי בהשוואה לחודש אוקטובר 2025 (27 אחוזים אמון גבוה בממשלה ו-33 אחוזים בראש הממשלה).

  • בקרב מצביעי הקואליציה התמונה שונה באופן מובהק: 56 אחוזים מביעים אמון גבוה בממשלה, 74 אחוזים בראש הממשלה, 58 אחוזים בשר הביטחון ו-61 אחוזים בשר לביטחון לאומי. זאת לעומת 10-9 אחוזים בלבד המביעים אמון גבוה בכל אחד מהם בקרב מצביעי האופוזיציה.

• מערכת המשפט - פיצול ברמות האמון בחלוקה למחנות פוליטיים. 44 אחוזים מהציבור מביעים אמון גבוה בבית המשפט העליון ו-40 אחוזים בנשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, אך 52 אחוזים מדווחים על אמון נמוך בכל אחד מהם.

  • בקרב מצביעי האופוזיציה, האמון גבוה מאוד: 75 אחוזים מדווחים על אמון גבוה בבית המשפט העליון ו-67 אחוזים בנשיא בית המשפט העליון. זאת לעומת 15 אחוזים ו-13 אחוזים בלבד, בהתאמה, בקרב מצביעי הקואליציה. פער דומה ניכר גם בחלוקה למחנות פוליטיים: 70-64 אחוזים מבין מי שמגדירים עצמם כמחנה המרכז–שמאל מביעים אמון גבוה במערכת המשפט, לעומת כ-19-16 אחוזים בלבד בקרב מצביעי הימין.

• האמון ביועצת המשפטית לממשלה ממשיך להמחיש את עומק הקיטוב הפוליטי סביב מערכת המשפט ושלטון החוק. 33 אחוזים מהציבור מביעים אמון גבוה ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לעומת 60 אחוזים המדווחים על אמון נמוך (45 אחוזים מתוכם מציינים כי "אין אמון" כלל). מדובר בהמשך מגמת הירידה באמון: 44 אחוזים הביעו אמון גבוה במרץ ו-38 אחוזים ביולי, 2025.

  • הירידה ברמת האמון מונעת במידה רבה מהחרפת הקיטוב הפוליטי סביב היועצת המשפטית. בקרב מצביעי האופוזיציה 62 אחוזים נותנים בה אמון גבוה, בעוד שבקרב מצביעי הקואליציה רק 7 אחוזים נותנים בה אמון גבוה, ו-91 אחוזים מביעים אמון נמוך. הפער בין מחנה הימין (12 אחוזים אמון גבוה, 83 אחוזים אמון נמוך) לבין מחנה המרכז-שמאל (55 אחוזים אמון גבוה, 38 אחוזים אמון נמוך) חד ומובהק אף הוא.

• רוב הציבור סבור שהחלטות הדרג המדיני אינן מתבססות בעיקר על שיקולים מקצועיים. 59 אחוזים מהציבור אינם מסכימים עם הטענה שהחלטות הדרג המדיני בסוגיות ביטחון לאומי נשענות בעיקר על שיקולים מקצועיים ולא על שיקולים פוליטיים או אישיים (30 אחוזים "לא מסכים/ה כלל" ו-29 אחוזים "די לא מסכים/ה"), לעומת 37.5 אחוזים בלבד המסכימים עימה.

  • בקרב הציבור הערבי הספקנות חריפה יותר: 66 אחוזים אינם מסכימים עם הטענה ורק 31 אחוזים מסכימים. אולם, גם רוב הציבור היהודי דוחה את הטענה (57 אחוזים אינם מסכימים, 39 אחוזים מסכימים).
  • הפער הפוליטי בולט במיוחד: בקרב מצביעי האופוזיציה 78 אחוזים אינם מסכימים כי שיקולים מקצועיים הם המניע המרכזי בהחלטות הדרג המדיני, ורק 20 אחוזים מסכימים. לעומת זאת, בקרב מצביעי הקואליציה התמונה הפוכה - 65 אחוזים מסכימים כי ההחלטות מבוססות בעיקר על שיקולים מקצועיים, בעוד שליש (33 אחוזים) אינם מסכימים.

• פיצול סביב האמון ביכולת צה"ל לתחקר ולהפיק לקחים מה-7 באוקטובר. בשאלה על האמון באופן התחקור והפקת הלקחים מאירועי ה-7 באוקטובר הציבור כמעט חצוי: 48 אחוזים מדווחים על רמת אמון גבוהה (11 אחוזים "גבוהה מאוד" ו-37 אחוזים "גבוהה"), לעומת 47 אחוזים המדווחים על רמת אמון נמוכה (32 אחוזים "נמוכה" ו-16 אחוזים "נמוכה מאוד"). משמעות הדבר היא שרמת האמון בתהליך הפקת הלקחים נמוכה משמעותית מרמת האמון הכללית בצה"ל (74 אחוזים אמון גבוה), ומצביעה על ספקות ניכרים לגבי האופן שבו המערכת הצבאית מתמודדת עם תחקור והפקת לקחים מכשלי ה-7 באוקטובר. עם זאת, נרשמה עלייה במידות האמון בהשוואה למדידות עבר (42-31 אחוזים), המעידה על שיפור מסוים בתפיסה הציבורית.

• בחלוקה פוליטית ההבדלים מתונים יחסית: גם בקרב מצביעי הקואליציה וגם בקרב מצביעי האופוזיציה ההערכה כלפי תהליך התחקור והפקת הלקחים מאוזנת יחסית. בקרב מצביעי הקואליציה 48 אחוזים מביעים אמון גבוה ו-48 אחוזים אמון נמוך, בעוד שבקרב מצביעי האופוזיציה 57 אחוזים מדווחים על אמון גבוה לעומת 39 אחוזים על אמון נמוך. ממצא זה מעיד על כך שהביקורת על התהליך קיימת בשני המחנות, אם כי בעוצמות שונות.

איומים ואתגרים ביטחוניים-מדיניים

הזירות השונות

• איראן ויהודה ושומרון - בראש סדר הדאגות; סוריה ותימן - בתחתית.

  • 71 אחוזים מהציבור הישראלי מוטרדים מחזית איראן, ו-70 אחוזים מוטרדים מהמצב הביטחוני ביהודה ושומרון. בשתי הזירות מדובר בדאגה רחבה וחוצת מגזרים: בקרב היהודים 77 אחוזים מודאגים מיהודה ושומרון ו-74 אחוזים מאיראן, וגם בחלוקה למחנות פוליטיים - הן בימין והן במרכז-שמאל רוב ברור מדווח על דאגה גבוהה.
  • רמות הדאגה בעזה ובלבנון מעט נמוכות אך עדיין מהוות רוב: 61 אחוזים מוטרדים מאוד או די מוטרדים מעזה ו-59 אחוזים מלבנון. לעומת זאת, רק 36 אחוזים מוטרדים במידה רבה או די רבה מסוריה ו-28 אחוזים מתימן – שתי זירות הנתפסות, בשלב זה, כמאיימות פחות על הביטחון הלאומי.
  • פער משמעותי בין יהודים לערבים כמעט בכל הזירות: בעוד שרוב גדול מהיהודים מודאג מיהודה ושומרון, עזה, לבנון ואיראן, בקרב הציבור הערבי שיעורי הדאגה נמוכים יותר. לדוגמה, כ-57-49 אחוזים מהציבור הערבי מדווחים כי הם מוטרדים מעט או אינם מוטרדים כלל מהזירות יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

הסכם הפסקת האש בעזה

• רוב הציבור הישראלי אינו שבע רצון מאופן אכיפת הפסקת האש בעזה. 54 אחוזים מהציבור שבעי רצון במידה מועטה או במידה מועטה מאוד מאופן אכיפת הסכם הפסקת האש בעזה עד כה, ורק 40 אחוזים שבעי רצון במידה רבה או רבה מאוד.

  • בקרב הציבור היהודי חוסר שביעות הרצון בולט יותר: 58 אחוזים מדווחים על מידת שביעות רצון מועטה או מועטה מאוד ורק 37 אחוזים על שביעות רצון גבוהה או גבוהה מאוד. בקרב הערבים התמונה הפוכה: 52 אחוזים שבעי רצון במידה רבה או רבה מאוד ורק 38 אחוזים במידה מועטה או מועטה מאוד.

הזירה הצפונית

• תמונה הפוכה ביחס לאופן אכיפת הפסקת האש בצפון: 62 אחוזים מהציבור מדווחים על שביעות רצון גבוהה (48 אחוזים במידה רבה ו-14 אחוזים במידה רבה מאוד), ורק כשליש (33 אחוזים) שבעי רצון במידה מועטה. כלומר, הציבור מבחין בין ההתנהלות בשתי הזירות - הפסקת האש בצפון נתפסת כמנוהלת טוב יותר מזו שבעזה.
• עם זאת, רוב הציבור סבור שהמצב בצפון מחייב חזרה ללחימה. במענה לשאלה "האם המצב הביטחוני בצפון מאפשר ביטחון לתושבים או שיש לחזור ללחימה”, רק 34 אחוזים סבורים כי המצב הנוכחי מאפשר ביטחון לתושבים. 41.5 אחוזים סבורים שיש לחזור ללחימה מוגבלת, ועוד 10.5 אחוזים תומכים בחזרה ללחימה עצימה הכוללת תמרון. כלומר, 52 אחוזים מהציבור סבורים שהמצב מחייב חידוש הלחימה - אך מתוכם רוב ברור מעדיף לחימה מוגבלת ולא מערכה רחבה.

  • פערים בין קבוצות: בקרב היהודים רק 28.5 אחוזים סבורים שהמצב בצפון מאפשר ביטחון לתושבים, ורובם תומכים בחזרה ללחימה מוגבלת או עצימה. מנגד, בקרב הציבור הערבי 56 אחוזים סבורים שהמצב בצפון מאפשר ביטחון לתושבים. בחלוקה למחנות פוליטיים, בימין ובקואליציה קיימת תמיכה גבוהה יותר בחזרה ללחימה, בעוד שבמרכז-שמאל קיימת נטייה גדולה יותר לראות במצב הנוכחי בסיס מספק לביטחון.

הסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני

• רוב נגד שתי מדינות לשני עמים - אך הציבור חצוי בין מחנות. 52 אחוזים מהציבור מתנגדים בכל מקרה להסדרת הסכסוך בהתאם לרעיון שתי מדינות לשני עמים, בעוד ש-39.5 אחוזים תומכים בכך בתנאים מסוימים.

  • בקרב הציבור היהודי ההתנגדות היא דומיננטית: 61 אחוזים מתנגדים בכל מקרה ורק 31 אחוזים תומכים בתנאים מסוימים. לעומת זאת, בקרב הציבור הערבי 75 אחוזים תומכים בהסדר שתי מדינות בתנאים מסוימים ורק 15 אחוזים מתנגדים לחלוטין.
  • הפער הפוליטי חד מאוד: 86 אחוזים ממצביעי הקואליציה ו-85 אחוזים ממצביעי הימין מתנגדים להסדר שתי מדינות בכל מקרה, לעומת 29 אחוזים בלבד ממצביעי האופוזיציה ו-26 אחוזים ממצביעי המרכז-שמאל. מנגד, באופוזיציה ובמחנה המרכז-שמאל רוב גדול (63-58 אחוזים) תומך ברעיון שתי המדינות בתנאים מסוימים.

יחסי החוץ של ישראל

• דאגה מבידוד בינלאומי אפשרי - בעיקר במחנה האופוזיציה והמרכז-שמאל. 5 אחוזים מהציבור מדווחים כי הם די מודאגים או מודאגים מאוד מבידוד בינלאומי אפשרי של ישראל, לעומת 35 אחוזים שאינם מודאגים או די לא מודאגים. רמת הדאגה דומה יחסית בין יהודים לערבים (59–62 אחוזים).

  • בחלוקה פוליטית הפער חד: 82 אחוזים ממצביעי האופוזיציה ו-77 אחוזים ממצביעי המרכז-שמאל מודאגים מבידוד בינלאומי, לעומת 41 אחוזים בלבד ממצביעי הקואליציה ו-45 אחוזים ממצביעי הימין - שבקרבם הרוב אינו מודאג. כלומר, החשש מבידוד בינלאומי מאפיין בעיקר את המחנה המתנגד לממשלה, אף שקיים מיעוט משמעותי החושש מכך גם בקרב תומכיה.

איומים ואתגרים פנימיים-חברתיים

יחסי צבא-חברה

• סגירת גלי צה"ל - רוב מתנגד, עם קיטוב פוליטי חריף. 49 אחוזים מהציבור הישראלי מתנגדים להחלטת שר הביטחון לסגור את תחנת גלי צה"ל, ורק 33.5 אחוזים תומכים בה. שיעור המתנגדים דומה בקרב יהודים וערבים (כ-51-49 אחוזים).

  • עם זאת, הפער הפוליטי בולט מאוד: 61 אחוזים ממצביעי הקואליציה ו-55 אחוזים ממצביעי הימין תומכים בסגירת גלי צה"ל, לעומת 75 אחוזים ממצביעי האופוזיציה ו-71 אחוזים ממצביעי המרכז-שמאל המתנגדים לה. כ-26-15 אחוזים מהציבור בחרו בתשובה "לא יודע/ת", בעיקר בקרב הציבור הערבי – ממצא אשר משקף את מורכבות הסוגייה ופערי ההיכרות עימה.

• מתווה ביסמוט לגיוס תלמידי ישיבות – הציבור חצוי. 45 אחוזים מהציבור מתנגדים לעקרונות מתווה הצעת החוק שהציג יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ בעז ביסמוט (25 אחוזים מתנגדים מאוד ו-20 אחוזים די מתנגדים), בעוד 43 אחוזים תומכים (30 אחוזים די תומכים ו-13 אחוזים תומכים מאוד). 12 אחוזים נוספים השיבו "לא יודע/ת". ממצאים אלה מעידים על חוסר קונצנזוס ציבורי למתווה.

  • בחלוקה פוליטית, מצביעי הקואליציה והימין נוטים לתמוך במתווה (57-54 אחוזים תומכים), בעוד שבקרב מצביעי האופוזיציה והמרכז-שמאל רובם מתנגדים (כ-56-53 אחוזים).

יחסי יהודים-ערבים

• רוב בעד השתתפות כלשהי של ערביי ישראל, אך חלוק בנוגע להשתתפותם בקואליציה. 27 אחוזים מהציבור תומכים בהשתתפות פעילה של ערביי ישראל במגזר הציבורי, כולל בקואליציה ובממשלה, ו-24.5 אחוזים תומכים בהשתתפות פעילה במגזר הציבורי אך לא בקואליציה ובממשלה. מנגד, 42.5 אחוזים אינם תומכים בהשתתפות פעילה כלל. כלומר, 51.5 אחוזים מהציבור תומכים בהשתתפות כלשהי של ערביי ישראל, אך רובם מעדיפים זאת ללא שותפות בקואליציה.

  • חלוקה על רקע מגזרי: בקרב היהודים, 52 אחוזים מתנגדים להשתתפות פעילה של ערביי ישראל, ורק 16 אחוזים תומכים גם בשותפות בקואליציה ובממשלה (26 אחוזים נוספים תומכים בהשתתפות אך לא בקואליציה). בקרב הערבים, 71 אחוזים תומכים בהשתתפות מלאה כולל בקואליציה, ורק 3 אחוזים מתנגדים לכל השתתפות.
  • קיטוב פוליטי ברור: בקרב מצביעי הקואליציה והימין, 73-72 אחוזים מתנגדים להשתתפות פעילה של ערביי ישראל, בעוד שבמחנה המרכז-שמאל ובאופוזיציה רובם תומכים בשילוב (73-69 אחוזים). במרכז-שמאל, 44 אחוזים תומכים בהשתתפות, כולל בקואליציה ובממשלה.

חוסנה של החברה הישראלית

• 65 אחוזים מהציבור סבורים שהסולידריות בישראל קיימת במידה מועטה או אינה קיימת כלל (12 אחוזים "כלל לא קיימת" ו-53 אחוזים "קיימת במידה מועטה"). רק 29 אחוזים סבורים שהסולידריות קיימת "במידה רבה" או "רבה מאוד".

  • ההבדלים בין הקבוצות אינם קיצוניים: בקרב הערבים יש נטייה מעט גבוהה יותר להעריך שהסולידריות אינה קיימת כלל, ובקרב מצביעי הקואליציה שיעור אלו הסבורים שהסולידריות קיימת במידה רבה או רבה מאוד גבוה במעט לעומת האופוזיציה. בכל הקבוצות, גם ימין וגם מרכז-שמאל, מצביעי קואליציה ואופוזיציה, התחושה השכיחה היא שהסולידריות החברתית חלקית ומוגבלת.