פרסומים

המגעים בין מדינות מפתח במזרח התיכון לקראת שיפור היחסים ביניהן החלו לפני מספר שנים ובעת האחרונה חלקם הבשילו לכלל תנופת הסדרים, שבאה לידי ביטוי בהודעות על אודות חידוש יחסים דיפלומטיים - בין השאר בין ערב הסעודית לאיראן ובהדרגה גם עם סוריה, בין סוריה לתוניסיה, בין קטר לשכנותיה, וכן בהתקרבות טורקית מדודה למדינות המפרץ ולמצרים. על הפרק תיתכן חזרת סוריה לליגה הערבית אחרי למעלה מעשור של מלחמת אזרחים עקובה מדם, ונרשמת התקדמות בשיחות בין ערב הסעודית לבין החות'ים, שיעדן סיום המלחמה בתימן.

מדינות האזור מבקשות לשים מאחוריהן עשור של מאבקים בזירות שונות, והן בוחרות כעת בדיאלוג כדרך לקדם יעדים לאומיים. התהליך, כך נראה, מיועד להפחית את רמת העוינות ולשכך מתיחות תוך העדפת שימוש בכלים דיפלומטיים וכלכליים על-פני קונפליקט ומאבקים מזוינים. יודגש כי תהליך ה"סולחה" האזורי אינו פיוס עמוק על בסיס אידיאולוגי או דתי, למשל בין סונים לשיעים, אלא מדובר במעין דטאנט, הנובע מאינטרסים קרים וחישובי עלות-תועלת, ובעיקר צורך עמוק של המדינות המעורבות בו לשפר את מצבן האסטרטגי. במרכז תהליכים דרמטיים אלו נמצא שיפור היחסים המדיניים והכלכליים בתוך העולם הערבי-סוני ובין מדינות ערב לבין כוחות לא-ערביים מרכזיים באזור – טורקיה ואיראן.

מהם גורמי הדטנט האזורי?

• כרסום בהשפעה האמריקאית באזור. הפחתת הקשב האמריקאי לבעיות הביטחון של בעלות בריתה המסורתיות מאלץ מדינות מרכזיות באזור לנסות ולשפר, בעצמן, את מצבן. השיפור ביחסים בין מדינות המפרץ לאיראן, למשל, הוא חלק מגידור סיכונים מקובל של מדינות המפרץ, וכך גם דריסת הרגל שהן מאפשרות לסין ולרוסיה, שמצידן מבקשות להגביר את השפעתן באזור על חשבון ארצות הברית: סין היא השושבינה של ההסכם לחידוש יחסי ערב הסעודית ואיראן, ורוסיה היא זו שתיווכה בין ערב הסעודית לסוריה.
• הפניית קשב לענייני פנים. למדינות ערב עניין בשיכוך קונפליקטים חיצוניים כדי להפנות קשב לטיפול מיטבי בענייני הפנים הבוערים. בקרב המדינות העניות מדובר ברצון להביא לשיקום כלכלי, ובקרב מפיקות הנפט העשירות ניכר רצון להביא להבשלת פרויקטים, חלקם מגלומניים, החשובים ליציבותן ולשגשוגן בטווח הארוך.
• התחזקות איראן והתבססותה במרחב הסף הגרעיני. האיום האיראני מביא את שכנותיה של איראן להתקרב אליה באופן מדוד, על משקל "שמור את אויבך קרוב", מתוך הכרה בכוחה העדיף ובפוטנציאל הקרנת ההרתעה שלה, וכן מתוך מחשבה כי יתכן שנכון לעכשיו, מוצה הניסיון לבלום אותה באמצעים דיפלומטיים והן מבקשות להימנע מהסלמת המתיחות עימה. חלקן, בוודאי מדינות המפרץ, חוששות גם מהתנגשות אפשרית בין איראן לישראל ועל ידי שיפור יחסיהן עם איראן הן שואפות להרחיק עצמן, ככל האפשר, מכל עימות צבאי אזורי העלול לפגוע גם בהן.
• המצב הפנימי בישראל. התהליך הפנימי המתרחש בישראל, על חוסר היציבות החברתי-פוליטי המשתמע ממנו, נתפס כמקור חולשה, הן בעיני יריבי והן בעיני ידידי ישראל באזור, וגם כהתרחשות העושה אותה פחות אטרקטיבית לשיתוף פעולה. גם המתיחות בין ממשלת ישראל לממשל ארצות הברית מתפרש כאות לחולשה. ראייה זו את ישראל בעת הנוכחית, בנוסף למדיניות ממשלת ישראל לגבי הסוגייה הפלסטינית, גורמת התקררות מסוימת בתהליך הנורמליזציה ומקשה בימים אלה על ישראל לצרף אליו מדינות ערביות (ומוסלמיות) נוספות.

הפחתת מתיחויות באזור וסיום קונפליקטים מדממים תורמים ליציבות האזורית, ולכן כשלעצמם תואמים לאינטרסים של ישראל. שיפור במצבה הביטחוני של ערב הסעודית והתחזקותה, למשל, הם אינטרס ישראלי, שכן שתי המדינות חולקות ראיה דומה של האתגרים האסטרטגיים באזור ואף משתפות פעולה באופן שקט שנים רבות. ואמנם, כינון יחסים דיפלומטיים בין ערב הסעודית לבין איראן אינם בהכרח בלם להמשך הנורמליזציה הזוחלת עם ישראל: בכירים באיחוד האמירויות, למשל, גורסים כי הדיפלומטיה המפרצית מול איראן אינה מסכנת את הנורמליזציה. סביר שגם ערב הסעודית, משהאגף האיראני מאובטח והמתיחות בתימן שככה, תוכל להמשיך בשיח עם ישראל וארצות הברית בנושא הנורמליזציה. זאת ועוד,  חימום היחסים בין איראן לשכנותיה משחק לידי איראן מבחינה דיפלומטית וכלכלית אך אינו מעניק לה בהכרח חופש תמרון ביטחוני-צבאי אזורי משופר. נהפוך הוא: יתכן שמגמת ההסדרים עשויה להצר את צעדיה של איראן באזור, למשל, הפעלת שלוחים לפגיעה בשכנותיה. זאת, משום המחויבות הרבה יותר שתהיה לה מעתה לשמור על יחסים תקינים עמן.

אלא שבאזור מתרחשים במקביל תהליכים, ביניהם כרסום בהשפעה האמריקאית וגם ניכרים היבטים נוספים של התקרבות מדינות ערב לאיראן, שלא עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל. לנוכח ההתקרבות בין מדינות ערביות לבין איראן, יתכן שלישראל יהיה קשה יותר למנף את הנרטיב שלפיו לא זו בלבד שקיים תיאום אינטרסים בינה לבין ה"מחנה" הערבי המתון, אלא שיש גם הסכמה בדבר דרכי פעולה משותפות מול איראן. זאת ועוד, המציאות החדשה, שבמסגרתה מוסדרים יחסים עם איראן למרות שלא התפשרה ולא ויתרה על ״זכותה הטבעית״ לשליטה מלאה במעגל דלק גרעיני וקבלתה כמדינה "סמי-גרעינית" - המצויה מרחק החלטה מפצצה - הינה תקדים מסוכן. סביר שערב הסעודית תדרוש מארצות הברית הכרה גם בזכותה היא ליכולת גרעינית כתנאי לנורמליזציה עם ישראל.

אפשר גם שמציאות ביטחונית יציבה באזור תחת הרתעה גרעינית איראנית תוביל לדרישה מישראל לקבל מציאות חדשה זו ולא לנסות לשנותה: איראן לא תציג נשק גרעיני, וישראל לא תפעל נגדה. ככל שהשיפור היחסים עם איראן יתבסס כך, יגבר הלחץ על ישראל לרדת מאיום התקיפה באיראן והפער בין עמדותיה לאלה של מדינות המפרץ יגדל. מדינות בראשן ערב הסעודית תוכלנה לעצום עין, כל עוד איראן לא חוצה את הסף, ולא לצעוד בנתיב הגרעיני הצבאי בעצמן.

ההתקרבות "הטקטית" של מדינות המפרץ לאיראן עלולה להזמין לחצים גוברים מצידה כלפיהן לא לחמם את יחסיהם עם ישראל. איראן הביעה גם בפומבי את התנגדותה ל'הסכמי אברהם' והיא מנסה לתקוע תריז בין שכנותיה הערביות לבין ישראל. מדינות המפרץ מצידן מגדרות סיכונים ומבקשות לשמור על יחסים תקינים עם כל הצדדים, כדרך למקסם אינטרסים ולשמור על אופציות פתוחות. אמנם תיתכן פגיעה מסוימת בממד הפומבי של היחסים עם ישראל, שכן לאיראן עלול להיות מעתה מנוף לחץ מדיני גדול יותר על המדינות, וההסדר בתימן גם הוא עשוי לגרום לריאד לחוש בטוחה יותר ולכן להזדקק פחות לישראל. ועם זאת, מוערך כי אין זה סביר שהן תפגענה ביחסים הביטחוניים השקטים עם ישראל שכן איראן הייתה ונותרה האיום המרכזי עליהן וישראל נתפסת כ"נכס" (גם) בהקשר זה.

סיכום

תהליך הפשרת המתיחות בין המדינות הסוניות באזור ובינן לבין איראן וטורקיה נובע מהעדפת האינטרס המדינתי-אזורי על פני האינטרס הגלובאלי, הפאן-מערבי. מדיניות ארצות הברית מאפשרת את דריסת הרגל הגוברת של סין, וככל שזו מעורבת יותר, הרי שמערכת הקשרים העולמית הסינית (החגורה והדרך ויוזמת היציבות העולמית) מייצרת גם חיבור בין השחקנים האזוריים. ישראל שהתחברה "לגוש" הסוני המתון עשויה הייתה להיות חלק מגוש אזורי חדש, אלא שכעת התהוות זו התערערה. נראה שהעולם הערבי מקבל, אמנם בלית ברירה, את המציאות האזורית החדשה שבמרכזה השלמה עם איראן, גם כמדינת סף גרעינית, ועל אף שאינו דוחה את ישראל - ברור שזו תפנית בעייתית מבחינתה.

על כן, ישראל צריכה להישאר על המגרש - להמשיך ולחזק את היחסים עם מדינות המפרץ ולקיים את הסכמי השלום ולחזקם. ככל שישראל תחזיר לעצמה את תדמית היציבות והעוצמה, כך היא תמשיך להיות רלוונטית באזור. קבלת פשרה מוסכמת בנושא הרפורמה המשפטית שמובילה ממשלת ישראל תחזק את הלכידות והחוסן החברתי במדינה וגם תשכך את המתח בין הממשלה לבין הממשל האמריקאי. מיד לאחר מכן, יש להתעלם מהישגי איראן באזור ולפעול עם ארצות הברית לחיזוק ולהרחבת הסכמי השלום בראש ובראשונה עם ערב הסעודית.